החלטה בתיק בש 1207/06

כנגד המשיב הוגש כתב אישום בתפ"ח 3011/06 של בית המשפט המחוזי בחיפה המייחס לו מעשה של רצח כפול, בו נרצחו האחים קאסם ובאסם שלח. העבירות המיוחסות לו הן רצח,  קשר לביצוע פשע, עבירות בנשק והצתה. ביחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה זו שבפני ובה עותרת המאשימה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

העובדות שבכתב האישום הן בתמצית כדלקמן: המשיב הוא חברו של וואסים רוחנא. וואסים הנ"ל נסחט לאורך זמן ע"י קאסם שלח. על פי הנטען החליט וואסים להרוג את קאסם והמשיב הסכים לסייע בידו להוציא את תכניתו לפועל. ביחד הם המתינו לקאסם בנקודת מפגש כאשר הם מצוידים באקדח ובמיכל דלק בו התכוונו להצית את הרכב של קאסם כדי לטשטש ראיות. קאסם הגיע לנקודת המפגש כאשר ברכב עמו נוהג אחיו באסם. המשיב וואסים פתחו באש על האחים שלח שהיו ברכב ובעוד באסם מוטל ברכב וקאסם שהיה בחיים מנסה לצאת מהרכב שפכו על הרכב ועל קאסם את הדלק והציתו אותם. כתוצאה מהירי וההצתה מתו שני האחים שלח.

למען הסדר יצוין כי במקביל הוגש כתב אישום כנגד וואסים רוחנא והוא נעצר בהסכמתו עד לתום הליכים כנגדו.

המשיב חולק על קיומן של ראיות שיש בהן כדי להרשיעו. אבהיר מיד כי גם אם תתקבל גרסתו, ולו לכאורה, לצורך הדיון בבקשת המעצר גם אז קיימות ראיות המבססות סיכוי סביר להרשעתו בדין ובכל מקרה טענותיו הן מסוג הטענות שמקומן להתברר במהלך הדיון בתיק העיקרי ולא במסגרת בירורן של הראיות בשלב המוקדם כבחינת סוגיית המעצר.

למעשה לא יכולה להיות מחלוקת של ממש על קיומן של ראיות הקושרות את המשיב לעבירות המיוחסות לו. וואסים רוחנא מסר שורה של עדויות מפורטות בהן תיאר את התכנון המוקדם המפורט של מעשה הרצח, הכנת הנשק, הנסיעה לדניה כדי להצטייד בדלק להצתת הרכב לאחר הרצח. וואסים תיאר את הירי  על האחים שלח. לדבריו הם איבדו את השליטה על הרכב והתנגשו בעץ. אז החזיק המשיב את האקדח מכוון לעברו של הרכב וואסים ניגש לרכב ושפך על קאסם הפצוע ועל הרכב את החומר הדליק והצית אותם. וואסים הודה כאמור, שיחזר את המעשים וגרסתו המפורטת קושרת את המשיב לביצוע העבירות משלב התכנון ועד להשלמת הביצוע. מדובר בסדרה של מספר הודעות מפורטות שכללו פרטים שהיו ידועים בעת ההיא רק לצוות החקירה, ומכאן אמינות עדויותיו של וואסים.   

בחומר הראיות גם עדויות המחזקות את גרסתו המפורטת של וואסים. כך למשל עדותו של נעים הלון שפגש את שני הנאשמים בסמוך לאחר אירוע הרצח, שמע מוואסים על הרצח והבין שהמשיב היה עם וואסים.

עד נוסף סיפר על חששו של המשיב ממעצר. כמו כן בתיק ראיות שנרשמו בזכ"דים של שוטרים שמאשרים ששמעו מוואסים על מעורבותו של קאסם בזירת הרצח. אין מחלוקת בין הצדדים בכל הנוגע לסיבת מותם של האחים שלח.

ואולם אינני נזקק למכלול העדויות, לרבות ממצאי מז"פ וחוקרי המוות, כדי לקבוע שהראיות קושרות את המשיב לביצוע העבירה. המשיב אינו חולק כלל כי היה בזירה וכן כי ידע על הרצח, אם כי לטענתו ידע על הרצח רק לאחר ביצועו. טענתו היא כי לוואסים היה המניע לביצוע הרצח לאחר שהאחים שלח סחטו אותו ופגעו בו שנים. וואסים הוא זה שתכנן וביצע כאשר המשיב, לטענתו, היה רק ברכב.

סבור אני כי גרסה זו, שתבורר בתיק העיקרי, אין בה כדי להפחית את הראיות המבססות סיכוי סביר להרשעתו, אם לא בעבירה העיקרית בעבירה של סיוע לביצועה של העבירה העיקרית. במקרה זה די בסיכוי להרשעה בעבירת סיוע, לא כל שכן בעבירה העיקרית השלמה, כדי לבסס עילת מעצר.

אומר מיד כי גרסתו של המשיב מעוררת מספר תהיות. ראשית - עיקר גרסתו היא בעדות כבושה. בתחילה הרחיק עצמו מוואסים ומהזירה (עדותו מיום 28/12/05) ורק בעדויות מאוחרות יותר, לאחר שידע כי וואסים מסר גרסאות מלאות, אישר את נוכחותו בזירה. למעשה רק בעדותו החמישית אישר לראשונה באופן ברור כי היה עם וואסים בזירת היער בו בוצע הרצח.  אם לא ידע כלל על הרצח ונקלע באקראי לזירה מדוע כבש עדותו ולא סיפר זאת מיד בחקירתו הראשונה. על זאת יש להוסיף כי על פי חומר הראיות היה המשיב ביחד עם וואסים בנסיעה לרכוש את חומר הדלק.  מעיון בעדויותיו ניתן לראות סתירות רבות, שינויי גרסה וכאמור הטענה כי נקלע באקראי לזירה היא התפתחות מאוחרת של גרסתו ויש לראותה כגרסה כבושה.

ההכרעה בין גרסתו של המשיב לגרסתו של וואסים, לפיה היה המשיב שותף מלא לביצוע המעשים, מקומה להתברר במסגרת שמיעת הראיות. אז גם יכריע בית המשפט למי משניהם הוא מאמין. בבוא העת יהיה על בית המשפט לשקול האם גרסתו זו של המשיב היא מהימנה באופן המפריך את הראיות כנגדו. ההלכה היא, כי בשלב זה אין בית המשפט קובע " ממצאים מרשיעים או מזכים" ואין הוא עוסק בסיכום הראיות ובהכרעה באשמה. על בית המשפט להעריך את סיכויי ההרשעה וזאת בשים לב לערכן הראייתי הגולמי של הראיות שבפניו. מדובר בהערכת הסיכויים הגלומים בראיות, כאשר על בסיס כל אלה על בית המשפט להעריך את סבירות הסיכוי להרשעה. ראה:

בש"פ 8087/95, זאדה נ. מדינת ישראל, פ"ד נ(2), 133, 148-149 ;

בש"פ 1915/95, חליל אבו עיסא נ. מדינת ישראל, תק-על 95(2), 221 ;

בש"פ 7159/04, אבו ג'ילדן נ. מדינת ישראל ,תק-על 2004(3), 1767 ;

בש"פ 1119/04 , סאלם זנון נ. מדינת ישראל, תק-על 2004(1), 1537.

בנסיבות הענין, בשים לב לגרסתו של המשיב הקושרת אותו  לזירת העבירה, ובהתחשב בראיות שכנגדו ובגרסאותיו המשתנות, סבור אני כי יש תשתית מוצקה של ראיות המבססות סיכוי סביר להרשעתו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, או לכל הפחות בסיוע לביצוען של כל אותן עבירות שבכתב האישום, ודי בכך.

המעשה, מעצם המסוכנות הנשקפת ממנו, בשים לב לתכנון המוקדם, הביצוע האכזרי והנסיון לטשטש ראיות בדרך של הצתה, ממחיש את מסוכנות כל מי שהיה מעורב בביצועו, לרבות המשיב. מכאן שקיימת עילה מוצקה למעצרו עד לתום ההליכים כנגדו. 

אמנם גם אם קיימת עילת מעצר, חובה על בית המשפט לשקול חלופת מעצר ואולם הלכה היא כי עבירת רצח היא עבירה המקימה עילת מעצר שרק במקרים חריגים לא תחייב את מעצרו של נאשם עד לתום ההליכים. אדם הנוטל חייו של אחר, או המסיע לעשות כן, הוא אדם מסוכן מעצם התנהגותו. במקרה זה וכשמדובר ברצח כפול, על אחת כמה וכמה. על זאת יש להוסיף כי מדובר ברצח מתוכנן מראש כאשר לפחות אחד האחים מוצא מותו לאחר שהוצת, בעודו גוסס מהירי. מדובר גם במעשה אכזרי במיוחד. מכאן גם שהמסוכנות של אדם המסוגל לבצע מעשים מסוג זה או לסייע בביצועם היא ברורה ומוחשית.  הלכה היא שבעבירות רצח לא ישוחרר נאשם ממעצר, אלא במקרים חריגים. ראה:

בש"פ 2646/97, סהראב עודה נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(1), 523, עמ' 527-528;