החלטה בתיק בש 1135/06

המבקש הועמד לדין בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות והחזקת סכין.

ביום 28.11.05 הוארך מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים כנגדו, לאחר שנמצא כי קיימות ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות לו, עילה למעצרו וכי אין חלופה שתאיין את מסוכנותו.

במסגרת ערר שהוגש על החלטה זו, הורה בית המשפט העליון (כב' השופטת ד. בייניש) למשיבה לערוך בירור עם מב"ן, ובמידת הצורך להעזר בפסיכיאטר המחוזי, לגבי האפשרות להחזיק את המבקש במעצר ובאלו תנאים, והאם יש מקום לאשפזו בבית חולים פסיכיאטרי.

עוד נקבע באותה החלטה כי על המשיבה להשלים החקירה ביחס לעוצמת הראיות, על ידי חקירה נוספת של המתלוננים והוצע לסניגור להצביע בפני הפרקליטות ככל יכולתו, על פתרון מוצע לעניין החזקתו של המבקש במסגרת פסיכיאטרית.

בהחלטתו של בית המשפט העליון מיום 29.12.05, נקבע כי המבקש נבדק על ידי פסיכיאטר מב"ן ולא נמצא שיש צורך לערוך שינוי בתנאי מעצרו. המשיבה לא התנגדה לערוך בדיקה נוספת של המשיב, וכך נעשה.

בהתאם לקביעת בית המשפט העליון הונחה בפני חוות הדעת  הנוספת שנערכה ביום 11.1.06, בעקבות בדיקתו של המבקש על ידי רופאי מב"ן, ושיחה עם העו"ס.

לפי חוות דעת זו, לא מגלה המבקש מחשבות שווא פסיכוטיות ולא עושה רושם שנמצא במצוקה נפשית קשה.

עוד נאמר כי לאחרונה השתפרו במידה ניכרת ההפרעות הפסיכוטיות מהן הוא סובל, וזאת בעקבות הטיפול התרופתי שהוא מקבל.

באשר לתנאי הכליאה נאמר, כי בדרך כלל אסירים הסובלים מפיגור שכלי או בעיות הסתגלותיות קשות, מוצאים מקומם באגף "טעוני פיקוח" בבית סוהר מג"ן ברמלה, שם קיימת אפשרות ליתן מענה לצרכיהם המיוחדים.

ב"כ המבקש מעלה טענות קשות כנגד האופן בו נערכה חוות הדעת, ותוכנה. לטענתו, אין בה התייחסות לעניין מסוכנותו של המבקש, והיא לא בחנה את האופציות העומדת לגבי השמתו של המבקש בחלופת מעצר.

ב"כ המבקש מציע לשקול חלופת מעצר, בדרך של שחרורו תחת פיקוח בני המשפחה, ולחלופין לשחררו ל"הוסטל מתוגבר".

ב"כ המשיבה מבקש לדחות את הבקשה. לטענתו, למעשה אין כל שינוי בעמדת הגורמים הפסיכיאטרים, ואין כל עילה לשנות מן ההחלטה, וזאת בפרט כאשר איננו מצויים בערר על החלטת בית משפט זה.

ב"כ המשיבה מדגיש כי בית המשפט בחן אפשרות לחלופת מעצר ודחה אותה, מבלי שנזקק לבחון חלופה קונקרטית, וזאת בהתאם להלכה. ממילא אין מקום לדון בעניין זה לאחר שניתנה לגביו החלטה, ולגופו של עניין לא ניתנה למשיבה הזדמנות לבחון את החלופה המוצעת.

בפני בית המשפט מצויה חוות דעת מלאה ומפורטת של הפסיכיאטר המחוזי בעניין כשירותו של המבקש לעמוד לדין, בה מפורטות התופעות מהן הוא סובל וקשיי הסתגלותו. על פיה גם נשללו מחשבות אובדניות או הזיות.

בעבר המבקש שהה באשפוז כפוי בשער מנשה מאפריל 2003 ועד נובמבר 2004. לאחר שחרורו, קיבל טיפול תרופתי כפוי, אך לא שיתף פעולה עם גורמי השיקום והמשיך לנהוג באלימות כלפי בני משפחתו, כפי שגילה גם התקפי אלימות וזעם במהלך בדיקתו בשער מנשה.

מאז נעצר, מקבל המבקש טיפול תרופתי בבית המעצר ועל פי האמור בחוות הדעת, חלה דווקא הטבה במצבו.

ב"כ המבקש טוען כי שמע על מצוקתו של המבקש מן העו"ס, אלא שלפי חוות דעת מב"ן נמסר מהעו"ס כי המבקש ממשיך להיות טורדני, פונה עם בקשות חוזרות, ומבקש ללכת הביתה, אך נראה מאורגן יותר ולא עושה רושם כי הוא נמצא במצוקה.

גורמי מב"ן לא התייחסו באופן מפורש למסוכנותו של המבקש, אך ניתן להבין כי תחת הטיפול התרופתי שהוא זוכה לו, מצבו יציב יותר מאשר קודם לכן. לא נרשמו גם תופעות של אלימות מצד המבקש, כפי שדווח קודם לכן, עד למעצרו.

גורמי מב"ן לא התייחסו ולא נתבקשו גם להתייחס לחלופת המעצר.