החלטה בתיק בש 1080/08

‏בפני בקשה למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים לאחר שהוגש נגדם כתב אישום והמייחס להם עבירות של הכנת סם מסוכן בצוותא עבירות בניגוד לס' 6 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג- 1973 (להלן: "פקודת הסמים המסוכנים") + ס' 29 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"); החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית בצוותא, עבירה בניגוד לס' 7(א) + 7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים+ ס' 29 לחוק העונשין. החזקת כלים ללא היתר בצוותא עבירות בניגוד לס' 10 רישה לפקודת הסמים המסוכנים  + ס' 29 לחוק העונשין;

הנאשם 1 בנוסף לעבירות הנ"ל מואשם גם בעבירה של החזקה בחצרים, עבירה בניגוד לס' 9(א) לפקודת הסמים המסוכנים.

א.   כתב האישום וטענות הצדדים:

בכתב האישום נטען, כי ביום 31.12.07 בשעה שאינה ידועה למאשימה, חברו הנאשמים יחדיו לצורך רכישת סמים מסוכנים מסוג הרואין בסכום של 3,000 ש"ח. לאחר שאספו את הכסף, רכשו יחדיו, מאדם שזהותו אינה ידועה למאשימה סם מסוכן מסוג הרואין בעלות של 3,000 ש"ח. יחד עם הסם קיבלו הנאשמים חומר מסוג נבט המשמש לדילול הסם לצורך שימוש בו.

ביום 1.1.08 עובר לשעה 02:05, נפגשו הנאשמים בביתו של הנאשם 1 בישוב טמרה והכינו את הסם לשימוש ע"י ערבובו עם אבקת הנבט, וחלוקתו לשקיות קטנות כאשר כל שקית מכילה כ- 4 גר' סם מסוכן מסוג הרואין.

בהמשך לאמור לעיל בשעה 02:05 לערך החזיקו הנאשמים שלא כדין בתוך ביתו של הנאשם 1 בטמרה, שקיות שהכילו 51.67 גר' נטו של סם מסוכן מסוג הרואין שלא לשימושם העצמי. בנוסף לאמור, החזיקו הנאשמים משקל אלקטרוני לשקילת הסמים ובסמוך לו שקיות, מצית ומספרים לאריזת הסמים.

בגין האמור לעיל ייחסה המאשימה לנאשמים  את העבירות המפורטות ברישה החלטה זו.

ב"כ המאשימה טענה לקיומן של ראיות לכאורה. בין היתר היא הפנתה להודעות הנאשמים ולדוח"ות הפעולה שהוכנו ע"י השוטרים שתפסו את הסמים.

ב"כ המאשימה טענה לקיומה של חזקת מסוכנות ועילת מעצר מכוח חזקה זו תוך שהפנתה לעברם של הפלילי של המשיבים.

ב"כ הנאשם 1 טען, שאין מחלוקת כי הסמים נתפסו בביתו של הנאשם 1. לטענתו מדו"ח השוטרים עולה כי כל הנאשמים טענו בעת המעצר כי הסמים הם שלהם כולם. מכאן, טען הסנגור, כי בחלוקה על שלושת הנאשמים יוצא כי לכל נאשם יש כמות סמים לשימוש עצמי ולא לצרכי מסחר.

ב"כ הנאשם 2 לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, אך ביקש לשחרר את הנאשם 2 לחלופת מעצר. לטענתו הנאשם 2 הינו איש הצורך סמים אשר הודה בחקירתו במה שיוחס לו. ב"כ הנאשם 2 ביקש לשחרר את הנאשם 2 לחלופת מעצר במוסד לגמילה.   

ב"כ הנאשם 3 טען כב"כ הנאשם 1, כי המדובר בסם לצריכה עצמית וטען כי המדובר באיש המכור לסמים אשר צורך כמויות גדולות של סמים. עוד טען, כי הנאשם 3 השתמש בחלק מהסמים דבר הסותר את חזקת המסוכנות וכי הסמים הם לצרכי הפצה.

ב.    דיון והכרעה:

עיינתי בחומר החקירה ונחה דעתי כי קיימות ראיות טובות לכאורה להרשעת המשיבים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

דו"ח הפעולה של השוטר כפיר דדון מיום 1.1.08 מפרט כיצד נעצרו המשיבים בביתם כאשר הם מחזיקים בסמים ובכלים שנתפסו בביתו של המשיב 1. המדובר במעצר בשעת פעולה ובזמן שהעבירות בוצעו לכאורה ע"י המשיבים.

כמו כן, בחקירתם במשטרה לא הכחישו המשיבים, כי הסמים שלהם, אך טענו כי הכמות שנתפסה הינה לשימוש העצמי של שלושתם. על פניו גרסתם של המשיבים מופרכת. כבר בעת מעצרם טענו המשיבים כי "הסמים הם של שלושתנו" ובגרסה זו הם דבקו בחקירתם. על פניו נראה כי גרסה זו הייתה מתואמת מבעוד מועד. כמו כן, וכאמור לעיל, נתפסו בביתו של המשיב 1 כלים לצורך הכנת סם לרבות משקל אלקטרוני המחזק את הסברה בדבר היות הסמים לצרכי הפצה.

נוסיף עוד כי למעשה גרסתם מעבירה לשכמם את הנטל להוכיח כי הסמים הוחזקו לצריכתם העצמית. בשלב זה, גם אם מקבלים את גרסתם הלכאורית, הרי שקיימות ראיות לכאורה להרשעתם בדין והנטל הוא עליהם לשכנע את בית המשפט כי הסמים הוחזקו לשם שימושם העצמי בלבד. הלכה היא כי בית המשפט בשלב זה דן בהערכת ערכן הגולמי של הראיות שהצטברו בפניו ומעריך את סיכוי ההרשעה על בסיס זה (ראו: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל פ"ד (נ(2) 133, (1996)); בש"פ 7962/06 שטרית נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.10.06)) ואינו מכריע בממצאי מהימנות. בבוא העת יחליט המותב שישב בתיק העיקרי באם לקבל את גרסתם של המשיבים ואם לאו.

אשר על כן אני קובע כי קיימות ראיות לכאורה המבססות סיכוי של ממש להרשעת המשיבים במיוחס להם בכתב האישום.

העבירות המיוחסות למשיבים מקימות חזקת מסוכנות כאמור בס' 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים)- התשנ"ו, 1996 (להלן: "החוק"). על ההרס והחורבן שזורעים הסמים בחברה אין להרבות מילים. לכאורה המשיבים חברו יחדיו, רכשו סמים מסוכנים ונתפסו עת שחלקו סמים אלה למנות לכאורה לצורך מכירתם.