החלטה בתיק בש 1077/08

בבקשה שבפני מבקשת המדינה להורות על המשך מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו ב- ת.פ. 81/08.

האישום

בכתב האישום מיוחסות למשיב עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ותקיפה הגורמת חבלה ממשית.

בתמצית למפורט בכתב האישום בתאריך 19.5.08 פרץ ויכוח בין המשיב לבין המתלונן באתר בניה בו עבדו שניהם. בשלב מסוים החלו המשיב והמתלונן להתקוטט.

במהלך הקטטה שלף המשיב סכין יפנית מכיס מכנסיו וניסה לדקור את המתלונן בבטנו. משלא צלח חתך הנאשם באמצעות הסכין את המתלונן בכתפו השמאלית בגבו ובפניו. כתוצאה ממעשי המשיב פונה המתלונן לקבלת טיפול רפואי ונדרש ל- 5 תפרים לאחוי החתך בפניו.

טענות הצדדים:

המבקשת טוענת לקיומן של ראיות לכאורה טובות להוכחת אשמת המשיב, ביניהן, הודעות המתלונן, הכוללות גרסאות מפורטות בדגש להודעה השניה וזהוי המשיב כמי שדקרו, עדות אבו אחמד, עובד שהיה נוכח בעת הקטטה ואשר אישר קיומה של סכין בזמן המריבה, אותה הוא הוציא מאוחר יותר מידיו של המשיב, כשלהבה בחוץ. עדות העובד הנוסף, טארק, המאשר את דבר הקטטה ואת הוצאת הסכין מידי המשיב, תוך זיהויה.

ב"כ המבקשת גם מפנה לעדות המשיב, בה הוא מאשר בסופו של דבר, כי אחז בסכין, המשמשת אותו לעבודה, במהלך הקטטה [כשלטענתו להבה היה סגור].

עוד מציין ב"כ המבקשת את העובדה, כי המשיב נמנע מלהתייצב לחקירה מעל לחודש ימים, למרות שידע כי הוא דרוש לחקירה. לטענת ב"כ המבקשת, התעוד הרפואי והתמונות המתעדות את הפגיעות במתלונן מהווים חיזוק נוסף.

לענין עילת המעצר, טוען ב"כ המבקשת לקיומה של חזקת מסוכנות סטטוטורית עפ"י סע' 21[א][1]

[א][4] לחוק המעצרים.

לענין חומרת עבירות הסכינאות, מפנה ב"כ המבקשת להלכה הפסוקה. המשיב גם אם החזיק סכין ברשות המעביד לצרכי עבודתו, עשה בו שימוש לצורך פתרון סכסוכים ולא נמנע מהתלקחות הסכסוך.

עוד מפנה ב"כ המבקשת לעבירה קודמת של המשיב, שעניינה החזקת סכין שלא כדין, בה נדון להתחייבות ללא הרשעה, מבלי שלמד את הלקח ועל כן גם מטעם זה אינו ראוי לאמון.

לטענת ב"כ המבקשת, הנסיבות גם מלמדות על חשש מובנה להמלטות, שעה שהמשיב, למרות שידע שהוא דרוש לחקירה מאז הארוע, נעלם, כאמור מביתו ונמנע מלהתייצב לחקירה.

לטענת ב"כ המשיב, התשתית הראייתית בתיק החקירה אינה מצטברת לכדי ראיות לכאורה ברמה הדרושה ולחלופין עותר לחלופת מעצר:

בנדון, טוען ב"כ המשיב לסתירות מהותיות, לדעתו, בין שתי הודעות המתלונן במשטרה, בינן לבין עצמן ובינן להודעות האחרות.

לטענתו, המתלונן משנה מגרסתו הראשונה בעקבות עדות האחרים שלא התיישבו עם גרסתו. גם טענתו, כי להב הסכין נשבר הוכחה כלא נכונה.

ב"כ המשיב מבהיר כי המשיב הסגיר עצמו מיוזמתו.

ב"כ המשיב מפרט באשר לגרסת המשיב בשתי הודעותיו, לכך שהמתלונן הציק לו למרות דרישות המשיב שיחדול, כשבאותה עת עבד המשיב עם הסכין לצרכי עבודתו. לטענתו, הוא אף ביקש ממעבידו שיטפל במתלונן על מנת שיחדל.