החלטה בתיק בש 103/05

בפני ערר על החלטת בימ"ש השלום בנצרת ( כב' השופט כתילי)  בבקשה למעצר עד תום ההליכים לפיה שוחרר המשיב 1 לחלופת מעצר בתנאים מגבילים בבית אחותו בישוב אלעד, והמשיב 2 שוחרר לחלופת מעצר בתנאים מגבילים בבית הוריו בקרית אתא.

כנגד המשיבים הוגש כתב אישום בבימ"ש השלום המייחס להם עבירות של התפרצות לדירות מגורים, גניבה, קשירת קשר לפשע, נסיון התפרצות, הסגת גבול, היזק בזדון והחזקת כלי פריצה.

במקביל הוגשה ע"י העוררת בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים .

ב"כ המדינה טוען מספר טענות :

ראשית, כי אין בחלופות המעצר שקבע בימ"ש קמא לגבי משיבים 1 ו-2 כדי להבטיח את השגת תכליות המעצר.

שנית, מסוכנותם של המשיבים ניכרת הן מעברם הפלילי העשיר והן מאופי העבירות שביצעו.

בקשת המעצר עד תום ההליכים נסמכת על טענת מסוכנותם של המשיבים, על כך שלמשיבים עבירות קודמות רבות בעבירות רכוש וכן עקב העובדה כי לחובתם של המשיבים מאסר מותנה חב הפעלה בן 15 חודשים לכל אחד .

לפיכך, בהתחשב בנ"ל שגה בימ"ש קמא, לטענת המדינה, כאשר הורה על שחרור המשיבים לחלופת מעצר בתנאים מגבילים. 

ב"כ המשיבים טוען כי חומר הראיות שהוגש בפני בימ"ש קמא אינו מוצק דיו עד כדי הצדקת מעצר עד תום ההליכים ובמיוחד מפנה הוא לעובדה כי מדובר בעדות שותף אשר יכול ורוצה הוא להציל את עורו, ומוכן לשם כך להפליל את המשיבים. הוא מציין כי חלופות המעצר נבחנו על ידי בית משפט קמא ונמצאו ראויות להשגת תכלית המעצר, ועל כן יש לדחות הערר.

בחנתי את חומר הראיות ומסכימה אני עם בימ"ש קמא כי מתוך חומר החקירה עולות ראיות לכאורה כנגד המשיבים: הודיית השותף שנתפס יחד עם המשיבים בביצוע המעשים על ידו ועל ידי המשיבים. שותף זה אף הוביל את החוקרים לדירות שנפרצו והצביע עליהם, ולא נראית סיבה ממשית מדוע יקח על עצמו אחריות ולו הקטנה כך סתם.