החלטה בתיק ברע 915/06

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט דניאל פיש) מיום 17.10.2006, בה נדחתה בקשת המבקשת לביטול פסק דין שניתן נגדה ביום 12.12.2004  בהיעדר התייצבות.

לאחר קבלת תגובת המשיב לבקשה, ומכוח סמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

1.         ביום 21.12.1998 הגיש המשיב נגד המבקשת תביעה כספית על סך 155,823 ש"ח בטענה שמנוע סירה שרכש מהמבקשת היה פגום. המבקשת היתה מיוצגת באותה עת על ידי משרד עו"ד אסנת חפץ ושות'.

החל משנת 2001 לא נעשה דבר בתיק, וביום 20.7.2004 החליט בית המשפט כי על הצדדים ליתן טעם מדוע לא תימחק התובענה. לאחר החלטה זו, זומנו הצדדים לקדם משפט ליום 31.10.2004 אולם עקב תקלה לא נשלחה למבקשת הזמנה לדיון ובית המשפט קבע מועד חדש לקדם משפט ליום 10.11.2004.

לקדם המשפט הנוסף, שהתקיים ביום 10.11.2004, הופיע ב"כ המשיב לבדו והצהיר לפרוטוקול כי הודיע באמצעות הפקס לב"כ המבקשת על קיומו של קדם המשפט. בהמשך, הגיש המשיב בקשה למתן פסק דין בהיעדר התייצבות וצירף אישור, כי

פרוטוקול הדיון הקודם בו נקבע המועד לקדם המשפט נשלח בפקס למשרדו של ב"כ החדש של המבקשת ואושר טלפונית. בית המשפט נעתר לבקשה וביום 12.12.2004 ניתן נגד המבקשת פסק דין, בו היא חויבה לשלם למשיב את מלוא סכום התביעה וכן הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח (להלן: " פסק הדין").

2.         ביום 3.4.2006 שלח ב"כ המשיב למבקשת דרישת תשלום על פי פסק הדין, ומספר חודשים לאחר מכן הגישה המבקשת בקשה לביטול פסק דין. המבקשת טענה כי כלל לא ידעה אודות הדיון שהתקיים בהיעדרה ופסק הדין שניתן בעקבותיו, וכי רק בחודש 6/2006, הועברו אליה המסמכים לרבות מכתב הדרישה של ב"כ המשיב.

לטענת המבקשת, לחברת זאבי אחזקות (1975) בע"מ המחזיקה ב-100% ממניותיה מונה כונס נכסים (במסגרת כינוס הנכסים של "קבוצת גלסקו" כולה), ומשרדי המבקשת היו ממוקמים במשרדי הקבוצה, כך שהמסמכים של המבקשת, לרבות מסמכי הדואר הנכנס, הוחזקו על ידי כונס הנכסים החל מסוף שנת 2004. רק לאחר פניות חוזרות ונשנות לכונס הנכסים ועם העברת המסמכים למשרדיה החדשים של המבקשת, היא למדה לראשונה לדעת אודות פסק הדין שניתן נגדה.

3.         ביום 17.10.2006 דחה בית משפט קמא את הבקשה לביטול פסק דין. נקבע שהמשיב המציא אישור מסירה כדין בדבר מועד הדיון לבא כוחה של המבקשת דאז, עו"ד עמי אוסנת, ולא הוגשה בתיק בקשה להחלפת ייצוג. בנסיבות אלו, סבר בית משפט קמא, כי מדובר בעניין שבין המבקשת לבאי כוחה ואין הצדקה שהמשיב יפגע מכך.

            מכאן הבקשה לרשות ערעור.

4.         בבקשתה דכאן, חזרה המבקשת על טענותיה והוסיפה וטענה כי מבירור שערכה מול משרד עורכי הדין אסנת חפץ ושות' נתברר שהסיבה בגינה נעדרה מהדיון שהתקיים ביום 10.11.2004 נעוצה, ככל הנראה בכך, שהחל מחודש מרץ 2003 חדל משרד עורכי הדין אסנת חפץ ושות' לייצג את "קבוצת גלסקו" כולל המבקשת, התיקים הועברו לטיפול משרד עורכי דין אחר, ויש להניח שהתיק נשוא ענייננו נפל "בין הכסאות" ללא ידיעתה של המבקשת.

            המבקשת מפנה להלכה הפסוקה בדבר זכותו של בעל דין לקבל את יומו בבית המשפט וטוענת כי טעה בית משפט קמא וראוי היה לבטל את פסק הדין.

5.         לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת נסיבות העניין, אני סבור כי דין הערעור  להתקבל.

בענייננו, ניתן פסק הדין על סמך אישור מסירה כדין לבאי כוח המבקשת, ולאחר שהמשיב ובית המשפט לא ידעו ולא יכולים היו לדעת אודות החלפת הייצוג של המבקשת באותה עת. בנסיבות אלו, אין מקום לבטל את פסק הדין מחמת הצדק שכן לא נפל כל פגם במתן פסק הדין.

            אך גם אם לא נפל פגם במתן פסק הדין, רשאי בית המשפט לבטלו על פי שיקול דעתו ולאחר שבדק שניים אלה:

·        האם למבקש קיימים סיכויי הצלחה בתביעה/בהגנה, אם יבוטל פסק הדין.

·         מהי הסיבה לאי ההופעה במשפט - האם כתוצאה מזלזול מופגן בבית המשפט או שמא מתוך טעות שנעשתה בתום לב, אי הבנה ואף רשלנות.

לאור מעמדה הנורמטיבי של זכות הגישה לערכאות, המגמה הניכרת בפסיקה בנושא ביטול פסק דין שניתן מטעמים שבפרוצדורה, היא לאפשר לבעל הדין לנהל הליך מלא, תוך ריפוי הנזק שנגרם לבעל הדין שכנגד עקב המחדל הדיוני, באמצעים אחרים. וכך נאמר לעניין זה ברע"א 1958/00 נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלביזיה בבית אל על תק-על 2001(2), 217:

" אכן, בדחייתה של תובענה מטעמים שבסדר-הדין, אשר אינם יורדים לגופה של העילה המשפטית הנטענת בה, יש כדי לגרום לפגיעה קשה בזכות הגישה לערכאות, שהינה זכות-יסוד. החלטה שיש בה כדי לשלול את מימושה של זכות-יסוד זו, שקולה מבחינת תוצאתה האופרטיבית לשלילת הזכות המהותית שמכוחה מבקש אדם סעד מבית-המשפט, וזאת אף מבלי להיזקק לבחינת העילה הנטענת לגופה. תוצאה זו קשה היא, ויש