החלטה בתיק ברע 858/05

1.      לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת ורדה סאמט; דמ 9773/04) אשר קיבל את תביעתו של המשיב לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות נוספות המגיעות לו בגין עבודתו אצל המבקשת, ובגין סיומה.

2.      המשיב עבד אצל המבקשת במסעדת "פומודורו" כטבח, החל מחודש יוני 2002 ועד ליום 31.03.03. בחודש מאי 2003 שב המשיב לעבודתו, עד ליום  27.07.04, עת פוטר מעבודתו.

הצדדים היו חלוקים בבית הדין האזורי באשר לנסיבות הפסקת עבודתו של המשיב, ולזכאותו לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת. בית הדין האזורי שמע את עדויות הצדדים, ולאחר שעיין ובחן את כלל המסמכים והראיות שהיו בפניו, קבע כי המשיב פוטר מעבודתו בשל ריב שפרץ בעקבות שיחה שקיים מנהל המבקשת עם המשיב. בסיום השיחה נתבקש המשיב לעזוב את מקום העבודה לאלתר. בהתאם להלכה, לפיה נטל הוכחת הנסיבות אשר יש בהן לשלול או להפחית את פיצויי הפיטורים מוטל על המעביד, קבע בית הדין האזורי כי בנסיבות הענין, לא עמדה המבקשת בנטל זה. כך, פסק בית הדין כי לא הוכח כי המשיב תקף ופצע את מעסיקו, ולכל היותר התרשם, כי התגלע ויכוח בין הצדדים, אשר לווה במילים חריפות. משלא הוכחו נסיבות המצדיקות הפחתה או שלילה של פיצויי הפיטורים, נקבע כי המשיב זכאי לפיצויי פיטורים עבור כל תקופת עבודתו אצל המבקשת, בצירוף דמי הודעה מוקדמת. אשר לזכאותו של המשיב לפדיון חופשה שנתית ולדמי הבראה, נפסק בהתאם לתלושי השכר שהיו בפני בית הדין קמא, כי המשיב זכאי ליתרת פדיון חופשה שנתית ויתרת דמי הבראה. טענתו של המשיב כי נדרש לעבוד בימי מנוחה שבועית, וכי עבד אותן בפועל, לרבות פירוט השעות אשר עבד לא הוכחה, ומשכך נדחה רכיב תביעתו זה. פיצויי הלנת פיצויי הפיטורים שתבע המשיב הופחתו לגובה הפרשי הצמדה וריבית, בשל המחלוקת שהיתה קיימת בדבר עצם הזכאות לפיצויי פיטורים.

3.      בבקשת רשות הערעור קובלת המבקשת כנגד קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי באשר להוכחתן של נסיבות הפסקת עבודתו של המשיב, המצדיקות הפחתתם או שלילתם של פיצויי הפיטורים; עוד טוענת המבקשת, כי גם קביעתו של בית הדין קמא, לפיה הוכח וויכוח אשר לווה במילים חריפות, היתה אמורה, לאור ההלכה הפסוקה, להובילו למסקנה, כי קיימת הצדקה לשלילתם או הפחתתם של פיצויי הפיטורים; גם אם ייקבע, כי המשיב זכאי לפיצויי פיטורים, יש לחשב לו אותם בהתאם לתקופת עבודה של 14 חודשים בלבד, מבלי לכלול את תקופת העסקתו הקודמת אצל המבקשת; לסיכום, טוענת המבקשת כי שגה בית הדין קמא בחישוב פדיון ימי החופשה של המשיב. 

4.      לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, ובתיק בית הדין האזורי, אני מחליטה לדחות את עיקר הבקשה. זאת מבלי לבקש את תגובת המשיב, בהתאם ל תקנה 85(ג) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991.

ככל שבקשת רשות הערעור נוגעת לחישובו של פדיון ימי החופשה אשר נפסקו למשיב, אני מוצאת כי היא טעונה תגובה.

יתר טענות המבקשת נדחות בזאת.

5.      כלל הוא שאין ערכאת הערעור מתערבת בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית המבוססים על התרשמותה מן העדויות שהיו בפניה. בהליכי דיון מהיר, בפרט, התערבותה של ערכאת הערעור היא מצומצת ביותר, ומוגבלת בעיקר לבירור שאלות משפטיות (דב"ע נז/212-9 משה קוריאט - נירה שובל, מיום 27.04.98). בנסיבות המקרה, לא מצאתי מקום לחרוג מאותו כלל. 

קביעתו של בית הדין האזורי באשר לנסיבות הפסקת עבודתו של המשיב התבססה על התרשמותו מעדויות הצדדים והראיות שהיו בפניו. בכלל שיקוליו לקח בית הדין האזורי את ההלכה, לפיה נטל הוכחת הנסיבות שיש בהן לשלול או להפחית את פיצויי הפיטורים מוטל על המעביד. מה גם שבהחלטה לשלול או להפחית את פיצויי הפיטורים יש להתחשב בחומרתה של הפרת המשמעת המיוחסת לעובד. משקבע בית הדין, כי כל אשר השכילה המבקשת להוכיח הוא ויכוח שהתגלע בין הצדדים, בליווי מילים חריפות מצד המשיב, ולא תקיפה או איום בתקיפה, ולאחר שאיזן והעריך אל משקלן של הנסיבות, הרי שצדק בית הדין האזורי במסקנתו המשפטית, כי לא קיימת הצדקה להפחתה או שלילה של פיצויי הפיטורים.

בעניין זה יצויין, כי הפסיקה אשר הזכירה המבקשת בבקשת רשות הערעור, אין בה כדי לתמוך בטענה, כי גם מילים חריפות מצדו של עובד כלפי מעבידו יש בהם כדי להצדיק לכל הפחות, הפחתה של פיצויי הפיטורים. בפסקי הדין כאמור, דובר בעובדים אשר עשו שימוש בקללות וגידופים במסגרת עבודתם כנותני שירותים אל מול לקוחותיהם, וכתוצאה מכך קבע בית הדין, כי נגרם נזק לעסקו של המעביד. במקרה אחר, דובר על הוכחתן של נסיבות בהן השליט אחד העובדים אוירה כללית של פחד מתמיד. לא אלו נסיבות העניין שבפנינו, ולא זה המקום בו נתקיימו נסיבות המצדיקות את הפחתתם או שלילתם של פיצויי הפיטורים.

6.      אשר לטענת המבקשת כנגד פסיקתם של פיצויי פיטורים עבור כל תקופת ההעסקה של המשיב, לרבות התקופה שלפני חודש מאי 2003, דין טענה זו להידחות. ההפסקה ברציפות עבודתו של המשיב, מיום 31.03.03 ועד ליום 15.05.03 (כנטען על ידי המבקשת) לא עלתה על 3 חודשים. משכך, ובהתאם ל סעיף  2(9) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963, הרי שיש לראות רציפות בעבודתו של המשיב, במקום בו חלה הפסקה, תוך ניתוק יחסי עובד ומעביד שאינה עולה על שלושה חדשים. משכך, זכאי המשיב לפיצויי פיטורים עבור כל תקופת עבודתו אצל המבקשת.

7.      המשיב יגיב לטענת המבקשת, הנוגעת לחישוב פדיון ימי החופשה, המגיעים לו, בתוך 14 יום.

בתגובתו יתייחס המשיב לטענה, לפיה זכאי הוא לפדיון 20 ימי חופשה, בקיזוז הסכום אשר שולם לו בגין ימי חופשה במשכורת חודש אוגוסט 2004.

8.      התיק יובא לעיוני בהגיע תגובת המשיב, או בחלוף המועד להגשתה.

9.      סוף דבר - הבקשה נדחית, פרט לחלק הנוגע לחישוב פדיון ימי החופשה, בו נדרשה תגובת המשיב.

ניתנה היום, ט' בטבת תשס"ו (09.01.06) ותישלח לצדדים בדואר.

                                                                        ורדה וירט ליבנה, שופטת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: