החלטה בתיק ברע 781/05

1.      בקשת רשות ערעור על החלטת בית-משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת א' באום-ניקוטרה) מיום 7.4.05, בת.א. 1560/04, בה דחה בית-המשפט קמא בקשת המבקשות להבאת ראיות לסתור את החלטת הוועדה הרפואית של קצין התגמולים.

רקע עובדתי

2.      המשיב, יליד 1978, נפגע בתאונת דרכים במהלך שירותו הצבאי, ביום 26.9.97. המשיב נבדק פעמיים על-ידי וועדה רפואית של קצין התגמולים. וועדה רפואית ראשונה מיום 3.1.02 קבעה, כי למשיב 1% נכות בגין כאבי צואר ללא הגבלה בתנועה, ו-1% נכות בגין הפרעה בתחושה ביד שמאל. וועדה רפואית עליונה של קצין התגמולים, אשר דנה בערעורו ביום 25.8.02, קבעה למשיב נכות צמיתה כתוצאה מהפגיעה בתאונה בשיעור של 11% - 10% נכות בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צווארי, ו-1% בגין הפרעה בתחושה ביד שמאל.

המבקשות הגישו לבית-המשפט קמא בקשה להבאת ראיות לסתור, מהטעם שהוועדות הרפואיות לא התייחסו לעברו של המשיב ולתאונות שעבר לאחר התאונה נשוא כתב התביעה. המשיב התנגד לבקשה.

בהחלטה מיום 7.4.05 קבע בית-המשפט קמא, כי לא התקיים בנסיבות אחד הטעמים המתירים הבאת ראיות לסתור. עיון בטופס הבדיקה הרפואית של המשיב מלמד, כי בפני הוועדה הרפואית הראשונה עמד חומר רפואי חלקי. עם זאת, הובאה בפני הוועדה חוות דעתו של ד"ר אריאל אורן, שנתמנה על-ידי קצין התגמולים לחוות דעה על הקשר בין מצבו הרפואי של המשיב לבין שירותו הצבאי, כאשר בפניו עמדו מסמכים הכוללים את תיקו הרפואי של המשיב בקופת-חולים, רישומי רופא יחידה בתיק הרפואי, תוצאת בדיקת EMG ו-MRI, וכן מסמכי שחרור מחדר מיון. קיומם של המסמכים הללו, כך נקבע, מלמד כי בפני הוועדות עמד החומר הרפואי הרלוונטי, ואף היתה התייחסות לשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין מצבו הרפואי של המשיב.

על החלטה זו משיגים המבקשים בענייננו.

3.      לטענת באת-כוח המבקשות, שגה בית-המשפט קמא בכך שלא התיר למבקשות הבאת ראיות לסתור, שכן בפני הוועדות הרפואיות הובא חומר רפואי חלקי בלבד, והן אינן מתייחסות למצבו הרפואי של המשיב עובר לתאונה ולפגיעות וחבלות מלאחר התאונה. לשיטתה, אין קשר סיבתי בין מצבו של המשיב לבין התאונה, והתיעוד הרפואי שנערך לאחר התאונה מדגים פגיעה קלה מאוד, כאשר לא אובחנה פריצת דיסק. בנוסף טענה, כי שגה בית-משפט קמא כשהתמקד בחוות דעתו של ד"ר אורן, המהווה אך יועץ רפואי לוועדה, מה עוד שכלל לא מוזכר בפרוטוקולים של הוועדות האם חוות הדעת עמדה בפניהן, והן אינן מתייחסות למסקנותיו בסוגיית הקשר הסיבתי. זאת ועוד, ד"ר אורן התייחס בחוות דעתו לתאונה ולארועים שנגרמו עקב הרמת משקולות, אך לא התייחס למצבו הרפואי של המשיב עובר לתאונה ופגיעות נוספות בגבו שהתרחשו במהלך ועקב שירותו הצבאי.

באת-כוח המבקשות טענה עוד, כי מרשימת המסמכים בחוות הדעת עולה, שלא עמדו בפני ד"ר אורן מסמכים רלוונטיים רבים, דוגמת גיליונות חדר מיון המתעדים אירועים בגינם נזקק המשיב לטיפול רפואי, וכן גיליונות חדר מיון מהתקופה שלאחר התאונה, לפיהם נבדק גבו של המשיב ולא נמצא כל ממצא פתולוגי. גם לא ניתן להסיק מאיזכור ה-"תיק רפואי של קופת-חולים" בחוות הדעת, כי בפני ד"ר אורן עמדו תיקי מרפאות החוץ ומרפאת האורטופדיה, החל מקטנותו של המשיב.

בנוסף, בית-המשפט קמא התעלם מהפגיעות, שאליהן מתייחס המשיב בתצהיר שמסר במסגרת הבקשה להכרת זכותו לפי חוק הנכים, ושנעדרו מפרוטוקולי הוועדה ומחוות דעתו של ד"ר אורן. כמו-כן, שגה בית-המשפט קמא, כשהתייחס לחוות הדעת של ד"ר ליבני - המומחה מטעם המשיב, שכן אין להסתמך על חוות דעת מוזמנת בניהול ההליך על-פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. גם כך, לפי ד"ר ליבני, יש לייחס להרמת משאות כבדים בתקופה לאחר התאונה, במהלך ועקב שירותו הצבאי של המשיב, תרומה למצבו הנוכחי.

לחילופין, ביקשו המבקשות להורות על מינוי מומחה רפואי אורטופדי, אשר יבחן את מכלול החומר הרפואי ויחווה דעתו בסוגיית הקשר הסיבתי.

4.      לטענת באת-כוח המשיב, לא התקיימו בנסיבות טעמים חריגים ומיוחדים, העשויים להצדיק הבאת ראיות לסתור. מצבו הרפואי של המשיב, לפני ולאחרי התאונה, נפרש בפני שתי הוועדות הרפואיות, אשר היו ערות לקיומן של פגיעות קודמות לתאונה ומאוחרות לה, וקבעו את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין נכותו של המשיב. בפני ד"ר אורן עמד תיקו הרפואי של המשיב בקופת חולים, וכן תיעוד תלונותיו מלאחר התאונה בעת הרמת משקולות או משא כבד. ד"ר אורן מציין בחוות דעתו, כי הסתמך על רישום רופא היחידה בתיק הרפואי, מכתבי הפניה לאורטופד, מרפאת כאב ותשובותיהם. ד"ר אורן התייחס להרמת משקולות ומשקל כבד כגורם אפשרי לפריצת הדיסק, אולם קבע כי הפגיעה בתאונה היא הגורם לפריצת הדיסק. ד"ר עמוס שינדלר, מומחה אורטופדי נוסף, המליץ לקבל את חוות דעתו הנ"ל של ד"ר אורן.

באת כוח-המשיב טענה עוד, כי הפגיעות לפני התאונה אינן רלוונטיות לפגיעה בגינה הוכרה נכותו של המשיב, מאחר שהן מתייחסות לפגיעות בגב, במותן, בקרסול ובשוק, שהיו מינוריות ולא הצריכו טיפול רפואי או אישפוז. כמו-כן, המשיב התגייס לצה"ל ב-4.8.96, בפרופיל 97, כך שבעת גיוסו היה בריא לחלוטין. לשיטתה, העובדה שהמשיב אינו מתייחס לתאונה כגורם אפשרי לכאבים שהזכיר בתצהירו, מעידה אך על כך שהיה בחור צעיר, חסר ניסיון והבנה, וחסר הכשרה רפואית על מנת לאבחן את מקור בעיותיו הרפואיות. בנוסף ציינה, כי בית-המשפט קמא לא ייחס משקל לחוות דעתו של ד"ר ליבני, כנטען, אלא אך איזכר אותה כמסמך שהיה בפני הוועדות, ולמעשה כלל אין מחלוקת בין הוועדות הרפואיות וד"ר ליבני בסוגית הקשר הסיבתי בין התאונה לנכותו של המשיב.

5.      על-פי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, ובהסכמתם של הצדדים, החלטתי לדון בבקשה כבערעור, ולראות בבקשה ובתגובה לה סיכומים בכתב.

דיון

6.      סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: החוק) קובע את המנגנון של הבאת ראיות לסתור, כהאי לישנא:

"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה ; ואולם בית משפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

הכלל הוא, כי הרשות להבאת ראיות לסתור קביעת דרגת נכות על-פי דין, תינתן לבעל דין רק במקרים יוצאי דופן, מקום שבית-המשפט השתכנע, כי מן הצדק לאפשר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו. יפים לעניין זה דברי כבוד השופט אור בע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נגד עבדול אחמד, פ"ד מה(4) 77, 82, אשר קבע כדלהלן:

"על-פי נוסח הסיפא לסעיף 6ב' לחוק יש להתיר להביא ראיות לסתור רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שיירשמו. נוסח זה מצביע על כך, שהתרת הבאת ראיות לסתור מיועדת למקרים מיוחדים וחריגים בלבד. כדוגמא למקרים כאלה, יכול לשמש מקרה בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז נקבעה נכותו על ידי הועדה הרפואית של המוסד ועד לדיון בבית משפט. מקרה אחר כשבפני הועדה הרפואית לא היו עובדות רלוונטיות חשובות, הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע קודם לתאונה, שלו היו בפניה, בוודאי היו מביאים לתוצאה שונה".

בתי-המשפט הצביעו על שני סוגי טעמים העשויים להצדיק מתן היתר כאמור:

א.   טעמים משפטיים, כגון שההליך בו נקבעה הנכות שעל-פי דין אחר, היה נגוע בפגם מהותי, דוגמת תרמית או בטלות מעיקרא.

ב.   טעמים עובדתיים, כגון מקרה בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז נקבעה נכותו על-ידי וועדה רפואית (בר"ע 634/85 עודה נגד רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט (4) 505, 509; ע"א 5779/90 הנ"ל, 82); ע"א 563/88 אשל נגד "צור" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה(5) 520, 523-524).