החלטה בתיק ברע 778/04

1.         באוגוסט 2003 הגישה המבקשת לבימ"ש השלום באשקלון תביעה "בסדר דין מהיר" כנגד המשיבים לתשלום סכום של כ-47,000 ש"ח וזאת כפיצוי עבור הנזקים שנגרמו לה לטענתה מתוכנת מחשב שרכשה מהם.

            חודש לאחר מכן הוגש כתב ההגנה, במאי 2004 התקיימה ישיבה מקדמית ובה נדחתה בקשת המבקשת להעברת הדיון למסלול דיון רגיל, וביום 6.6.04 הגישו הצדדים עדויותיהם בתצהירים.

            המבקשת צירפה לתצהיר העדויות מטעמה שתי חוות דעת - האחת לעניין הערכות שווי והשנייה - לעניין תוכנות מחשבים.

            המשיבים פנו בעקבות כך בבקשה לבימ"ש קמא להורות על הוצאת חוות הדעת מהתיק, שכן במסגרת סדרי הדין שנקבעו לבירור תובענות בסדר דין מהיר נקבע [בתקנה 214 ג'] כי על בעל דין המבקש לצרף "חוות דעת" לכתב טענותיו - לעשות זאת כחלק בלתי נפרד מכתב הטענות עצמו - ולענייננו - כתב התביעה.

            מבחינת לוחות הזמנים [והם העומדים בלבו של ההסדר הדיוני בתובענות מסוג זה], המדובר הינו באיחור של כמעט שנה מהמועד בו אמורה היתה המבקשת להגיש את חוות הדעת.

            עוד טענו המשיבים כי עפ"י התקנות היה על המבקשת לציין את דבר חוות הדעת במסגרת גילוי המסמכים המוקדם אותו יש לצרף לכתב התביעה בסדר דין מהיר [תקנה 214 ה'] - והדבר לא נעשה על ידם.

            המבקשת ביקשה כנגדם את בימ"ש קמא להתיר לה את הגשת אותן חוות הדעת, תוך שהיא מנמקת את עיתוי הגשתן הכה מאוחר ובדרך המנוגדת לתקנות, בכך שלא שיערה בעת הגשת כתב התביעה כי המשיבים יכפרו באחריות הנטענת נגדם.

            לחילופין ביקשה המבקשת את בימ"ש קמא, להתיר לה לתקן את כתב התביעה מבלי שפירטה בבקשתה מהם התיקונים המבוקשים על ידה ומבלי שתמכה בקשה זו בתצהיר.

2.         בהחלטה מיום 18.10.04 דחה בימ"ש קמא את בקשותיה האמורות של המבקשת והורה על הוצאת חוות הדעת מתיק ביהמ"ש.

            כנגד החלטה זו עותרת המבקשת בבקשה זו למתן רשות ערעור.

3.         לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבים על נספחיהן ובמסמכי תיק בימ"ש קמא, לא מצאתי עילה המצדיקה מתן רשות לערער. 

            משבחרה המבקשת להגיש תביעתה כנגד המשיבים בהליכים שנקבעו לתובענות בסדר דין מהיר, היא נטלה על עצמה בכך את סדרי הדין המיוחדים שנקבעו בתקנות להליכים מסוג זה - ובהם ההוראות וסדרי הדין לעניין עריכת כתבי הטענות, המועדים שנקבעו לעניין זה וכל שאר סדרי הדין השונים במסלול תביעות זה ממסלול התביעות הרגיל.

            לא מצאתי נימוק המצדיק את מחדלה של המבקשת מצירוף חוות הדעת לכתב התביעה, כפי שאמורה היתה לעשות עפ"י התקנות, והטענה כי לא שיערה שהמשיבים יכפרו בטענותיה נגדם - רחוקה מלסבר את האוזן.

            זאת ועוד, טענות המשיבים נפרשו במלואם בכתב הגנתם שהוגש עוד בסמפטמבר 2003.

            על אף זאת לא פנתה המבקשת בבקשה לבימ"ש קמא, סמוך לאותו המועד, להתיר לה לצרף חוות דעת.

            למעשה לא הגישה המבקשת כל בקשה שכזו, אלא קבעה בראשונה עובדה על דרך הגשת חוות הדעת שהוכתרו על ידה כ"תצהירים" ורק לאחר הגשתן לתיק ביהמ"ש, פנתה בבקשה להתיר בדיעבד את צירופן לתיק - וגם זאת כאמור למעלה מחמישה חודשים לאחר שהוגש כתב ההגנה ועמדת המשיבים הובהרה לה כדבעי.

            דרך התנהלותה זו של המבקשת שמה למעשה לאל את המטרה העומדת ביסוד הקמת המסגרת הדיונית של התובענה בסדר דין מהיר והינה בלתי ראויה בעליל גם בסדרי דין של תובענות רגילות.

            בדין דחה איפוא בימ"ש קמא את בקשתה ל"הכשר רטרואקטיבי" של הגשת אותן חוות הדעת.

4.         בקשתה החלופית של המבקשת בבימ"ש קמא היתה להתיר לה לתקן את כתב התביעה.