החלטה בתיק ברע 738/05

בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל, מר מרדכי כדורי, מיום 22.3.05, ולפיה אישר המצאת אזהרה למשיב הפורמאלי-החייב (להלן: "החייב") במשרד המבקש במקום בכתובת מגוריו של החייב, בתיק הוצל"פ 9-05-09721-03.

רקע כללי

מהבקשה למתן רשות ערעור ונימוקיה ותגובת המשיב בכתב מצטיירת התמונה הבאה:

1.         המשיב הוא הזוכה בתיק ההוצאה לפועל הנזכר, שנועד לגביית הוצאות משפט שנפסקו לטובתו כנגד החייב במסגרת ת.א 1046/99 בבית המשפט המחוזי ירושלים. יתרת החוב עומדת כיום על כ - 59,000 ש"ח.

2.         המבקש ייצג את החייב במסגרת ההליכים שנוהלו בבית המשפט המחוזי ומייצג אותו כיום במסגרת ערעור שהגיש החייב לבית המשפט העליון על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

3.         בסמוך לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל, הגיש המשיב "בקשה דחופה לכבוד ראש ההוצאה לפועל" וביקש להמציא את האזהרה למשרד בא-כוחו של החייב, קרי למבקש במקום לחייב עצמו.

ביום 16.2.05 קבע ראש ההוצאה לפועל, כי ב"כ המשיב יעביר העתק מבקשתו בצירוף החלטתו למבקש לתגובתו תוך 10 ימים. ביום 20.2.05 הגיב המבקש לבקשה, ובתגובתו הדגיש, כי אין הוא מהווה כתובת למשלוח כתבי בי-דין.

4.         ביום 21.3.05 התקבלה אזהרה בתיק הוצל"פ במשרדו של המבקש. על גבי האזהרה צויין, כי יש לראות במסירת האזהרה במשרד המבקש משום "מסירה לחייב". ביום 22.3.05 הגיש המבקש בקשה לבטל את ההליך במתכונתו, שכן כתובתו של החייב על גבי האזהרה נחזית להיות אצל המבקש, אולם אין זה כך. באותו היום דחה ראש ההוצאה לפועל את הבקשה וקבע, כי המצאת אזהרה לחייב באמצעות בא-כוחו תביא לידיעת החייב את דבר ההליכים המתנהלים נגדו, ולכן אישר ביצוע המצאה לחייב באמצעות המבקש. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור.

5.         על פי החלטתי מיום 20.4.05, נתן המשיב תשובתו בכתב והמבקש הודיע על הסכמתו לראות בבקשה סיכומים בכתב. לפיכך, על יסוד טענות הצדדים בכתב ניתנת החלטה זו.

תמצית טענות הצדדים

6.         לשיטת המבקש, עסקינן בהמצאה של אזהרה בתיק הוצל"פ, ולפיכך הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), הנוגעות להמצאת כתבי בי-דין, אינן חלות כאן, שכן כאן קיים הסדר ספציפי. לטענתו, המשיב במקרה דנן פעל בניגוד להוראות הדין, ולא ניסה כלל לאתר את החייב בכתובתו. על המשיב היה לנסות ולאתר את החייב בכתובתו ורק אם לא היה מצליח היה עליו לבקש הוראה חלופית למשלוח כתבי בי-דין.

לטענתו, יישום ההוראה בדבר המצאה אינה יכולה להיות אצל עורך הדין וזאת מן הטעם שמדובר בהליך חדש ולא נמשך לייצוג בדיון בבית המשפט, ויכול להיות שהלקוח לא יקבל לידיו את האזהרה ואף יחליט לפנות לגורם אחר לטיפול בעניין זה. יתרה מזו עו"ד אינו "שליח" של המבקש ואין עליו לכתת רגליו ולרדוף אחר לקוחו/החייב, בעניין אחר, ולהחתימו על קבלת האזהרה, ובעתיד אף למצוא עצמו מחויב מקצועית.

עוד נטען, כי לפי נוסח ייפוי הכוח, שניתן למבקש מהחייב, ההחלטה האם  לקבל כתבי בי-דין בעניין אחר מזה שלשמו ניתן ייפוי הכוח, מסורה לשיקול הדעת של עו"ד, ומשום שאין מדובר בהליך נמשך אזי המסירה אינה בתוקף.

עוד נטען, כי על ייפוי הכוח חלות הוראות הדין ובכלל זה חוק השליחות, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק השליחות"), אשר בסעיף 5 לו קובע מהו היקף השליחות. לפי סעיף זה לעו"ד אין ייפוי כוח לבצע עבור החייב את הפעולה הנדרשת.

7.         המשיב טוען, כי המבקש ייצג את החייב בהליכים שנוהלו בבית המשפט המחוזי ומייצגו כיום במסגרת הערעור שהגיש החייב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לבית המשפט העליון.

עוד נטען, כי בפועל החייב נע ונד וככל הנראה אין לו כתובת קבועה כלשהי. על פי המפורט בתגובה ועל יסוד העתקי המסמכים שהוגשו בשמו של החייב, ציין המבקש בפני בית המשפט העליון כתובת שבה אמור החייב להתגורר, אולם מבדיקות חוזרות ונשנות שערך המשיב באמצעות מזכירתו התברר, כי החייב כלל אינו מתגורר בכתובת זו ואף לא בכתובת שמסר בעת שהגיש את התובענה בבית המשפט המחוזי, ולכן נאלץ המשיב לפנות לראש ההוצאה לפועל בבקשה, כי יאשר מסירת אזהרה למשרדו של המבקש.

עוד מוסיף המשיב וטוען, כי נעשו ניסיונות ליצור קשר עם החייב בשתי הכתובות שמסר, אך ללא הועיל. בנקודה זו יש לציין, כי המשיב צירף לתגובתו תצהירו ותצהיר מזכירתו בדבר הניסיונות הטלפוניים שנעשו לאיתור החייב.

המסגרת הנורמטיבית

8.         סעיף 7 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן: "החוק" או "חוק ההוצאה לפועל") המתייחס להמצאת אזהרה ופסק דין, קובע כדלקמן: