החלטה בתיק ברע 731/06

עניינה של החלטה זו בפרשנותה ובהיקף תחולתה של תקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: " התקנות").

1.         בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת ר. למלשטרייך-לטר) מיום 5.7.2006, בה דחה בית המשפט קמא את בקשת המבקשת להגיש חוות דעת נוספת של מומחה רפואי מטעמה, לאחר שניתנה חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט.

העובדות הצריכות לעניין

2.         המשיב הגיש נגד המבקשת תביעת נזקי גוף, בה טען כי במהלך עבודתו אצל המשיבה ועקב חשיפתו לחומרים מסוכנים, חלה בסרטן. המשיב סמך יתידותיו בשתי חוות דעת רפואיות מטעמו, האחת של ההמטולוג ד"ר דן שהעריך נכותו הרפואית של המשיב בשיעור של 100%, והשניה של ד"ר שלוסברג לעניין הקשר הסיבתי. 

            המבקשת לא חלקה על הנכות הרפואית של המשיב, והגישה מטעמה חוות דעת רפואית של ההמטולוג פרופ' להב, לעניין הקשר הסיבתי בלבד.

            בדיון ביום 27.10.2005 הודיע בית המשפט קמא לצדדים, כי לטעמו יש למנות מומחה מטעם בית המשפט לעניין הקשר הסיבתי. המשיב התנגד למינוי והמבקשת השאירה שאלת המינוי לשיקול דעתו של בית המשפט, מבלי שישתמע מכך ויתור על חוות דעתו של המומחה מטעמה. ביום 5.12.2005 הורה בית המשפט קמא על מינויו של האונקולוג פרופ' ברנר כמומחה מטעם בית המשפט.

[במאמר מוסגר נציין כי המבקשת התנגדה למינויו של פרופ' ברנר, מאחר שכבר נתן חוות דעת בעניינו של המשיב, כמומחה מטעם בית הדין לעבודה, בהליך מקביל שניהל המשיב באותה עת כנגד המל"ל. המבקשת טענה כי כשנתן פרופ' ברנר את חוות דעתו שם, טרם עמדה בפניו חוות הדעת של פרופ' להב מטעמה. בית המשפט קמא דחה התנגדותה של המבקשת למינויו של פרופ' ברנר, המבקשת לא ערערה על ההחלטה ואיני נדרש אפוא לנושא זה].

3.         פרופ' ברנר התייחס בחוות דעתו לחוות הדעת של המומחים מטעם הצדדים וקבע כי " אין ספק שהחומרים, חלקם בנפרד וחלקם בפעולה משותפת משפיעים וגורמים לשינויים ב- DNA . לכן הופעת מחלת הסרטן אצל עובדים אחרים, כפי שתיאר מר קריאף, הינה משמעותית". לבסוף קבע המומחה כי " אנשים החשופים לחומרים רעילים, כמו מר קריאף, נמצאים בסיכון גבוה יותר יחסית לאוכלוסיה הכללית, וקיימת סבירות גבוהה יותר שייפגעו מהמחלה".

4.         לאחר קבלת חוות דעתו של פרופ' ברנר, נתן בית המשפט למבקשת שהות לתקן כתב הגנתה, בהסתמך על תקנה 136, וקבע מועדים להגשת ראיות ותצהירי עדות ראשית. המבקשת תיקנה את כתב הגנתה והוסיפה בו טענה לעניין הסתברות התחלואה במפעלה לעומת כלל האוכלוסייה. זאת, למרות שנושא זה, כבר עלה בחוות דעת המומחים מטעם התובע.

בהמשך לאותו תיקון הגישה המבקשת לבית המשפט, חוות דעת חדשה ארוכה ומפורטת של ד"ר יהודית שחם, רופאה תעסוקתית. חוות הדעת החדשה, התייחסה לקשר הסיבתי בין עיסוקו של המשיב לבין מחלת הסרטן בה לקה, ולשאלה האם הנתונים בדבר תחלואת העובדים הנוספים רלוונטיים להחלטה על קיום קשר סיבתי בעניינו של המשיב-התובע.

5.         במהלך הישיבה ביום 5.7.2006, הורה בית המשפט קמא על הוצאת חוות הדעת של ד"ר שחם  מתיק בית המשפט, מן הטעם שהגשתה בשלב זה, לאחר שכבר הוגשו חוות דעת מטעם הצדדים ומטעם מומחה בית המשפט, פוגעת באופן מהותי במשיב ובעקרון הסופיות. מה עוד, שחוות הדעת מתייחסת שוב לנושא הקשר הסיבתי, על אף שבנושא זה כבר הוגשה חוות דעת מטעם המבקשת.

            על החלטה זו נסבה הבקשה שלפני.

לטענת המערערת, שגה בית המשפט קמא בהחלטתו, באשר נוכח תקנה 136 הייתה רשאית לתקן כתב הגנתה, ובהמשך לכך, הייתה רשאית לצרף את חוות דעתה של ד"ר שחם כראייה נוספת מטעמה. כן טענה המערערת, שהיה על בית המשפט להעדיף את האינטרס של גילוי האמת על פני דבקות בפורמליזם ובסדרי הדין, מה עוד ששמיעת הראיות טרם החלה.

תקנה 136  - תחולתה והיקף פריסתה

6.         ענייננו סב-חג על תקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שזו לשונה (הדגשה שלי - י.ע.):

"בעל דין רשאי, תוך חמישה עשר ימים מהיום שהומצאה לו חוות דעתו של המומחה, לתקן, בלי נטילת רשות מבית המשפט, את כתב טענותיו לאור האמור בחוות הדעת; היה בעל הדין תובע, רשאי הוא לתקן את הסעד שביקש, בין להעלאה ובין להפחתה, בין להרחבה ובין לצמצום".

            מי הוא זה ואיזה הוא אותו מומחה, שהמצאת חוות דעתו מאפשרת לבעל דין לתקן כתב טענותיו ללא נטילת רשות? 

ניתן להצביע על שלוש אפשרויות של פרשנות:

א. התקנה חלה כל אימת שמוגשת חוות דעת מומחה על ידי מי מהצדדים, ולכן, כאשר בעל דין מגיש חוות דעת מטעמו, הוא רשאי מיניה וביה לתקן גם את כתב טענותיו.