החלטה בתיק ברע 706/05

ההליך

1.         בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לעניינים מקומיים במעלה אדומים (כב' השופט יואל צור) (להלן: "בית משפט קמא"), מיום 31.1.2005, במסגרתה הורה בית משפט קמא על מחיקת סעיפים 2-3 מכתב ההגנה המתוקן של המבקשת, יורו ישראל (י.ש.) בע"מ (להלן: "המבקשת").  

2.         החלטתי לדון בבקשה דנן כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, בהתאם להוראת תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-
1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי").

רקע עובדתי

3.         אלה בתמצית העובדות הצריכות לעניין: ביום 16.6.2002 הגישה המשיבה, מועצה מקומית גבעת זאב (להלן: "המשיבה"), תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המבקשת לתשלום חוב ארנונה ביחס למגרשים המוחזקים על-ידי המבקשת.

בפסק דינו מיום 5.2.2003 הורה בית משפט קמא על דחיית בקשת הרשות להתגונן, אשר הוגשה על-ידי המבקשת וקיבל את תביעת המשיבה. המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בירושלים (ע"א 4126/03), במסגרתו ניתן ביום 1.6.2003 תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין הצדדים להליך דנן, לפיו תינתן למבקשת רשות להתגונן בשתי טענות הגנה: הבטחה מנהלית לוותר על תשלום הארנונה וחישוב שגוי של החוב.

4.         לאחר שהוחזר התיק לבית משפט קמא, הגישה המשיבה בקשה לתיקון "טעות סופר" בכתב התביעה, כך שמועד התחלת חיוב הארנונה יהא בחודש 11/99 במקום בחודש 11/00, זאת מבלי לשנות את סכום החיוב. בהחלטתו מיום 10.9.2003 נעתר בית משפט קמא לבקשה והתיר למשיבה לתקן כתב התביעה כמבוקש. 

על החלטת בית משפט קמא הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים (בר"ע 112/04), בקשה אשר נדחתה בהחלטתו המנומקת של בית המשפט המחוזי מיום 11.2.2004.

5.         בעקבות הגשת כתב התביעה המתוקן הגישה המבקשת, ביום 21.10.2004, כתב הגנה מתוקן. בסמוך לאחר הגשת כתב ההגנה המתוקן הגישה המשיבה, בין היתר, בקשה למחיקת סעיפים 2-3 מכתב ההגנה המתוקן (בש"א 68/04).

החלטת בית משפט קמא

6.         בית משפט קמא, בהחלטתו נשוא ההליך דנן, נעתר לבקשת המשיבה והורה על מחיקת סעיפים 2-3 מכתב ההגנה המתוקן. בנמקו החלטתו, קבע בית משפט קמא כי הטענה נשוא סעיפים 2-3 לכתב ההגנה המתוקן, לפיה תביעת המשיבה לתשלום ארנונה לוקה בנסיבות המקרה בחוסר סבירות קיצוני, עמדה בפניו עובר למתן פסק הדין שבו דחה את הבקשה לרשות להתגונן. כן הוסיף בית משפט קמא וקבע כי מאחר וערכאת הערעור לא התערבה במסקנותיו באשר לטענה זו, ואימצה את הסכמת הצדדים ליתן רשות להתגונן אך בשתי טענות ההגנה דלעיל, מנועה המבקשת מלשוב ולהעלות מחדש הטענה, נשוא סעיפים 2-3 לכתב ההגנה המתוקן.

טענות המבקשת

7.         המבקשת סמכה טענותיה על שלושה אדנים. הראשון, החלטת בית המשפט המחוזי בבר"ע 112/04, לפיה לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן רשאית המבקשת לתקן הגנתה ללא כל הגבלה, כאמור בתקנה 94 לתקנות סדר הדין האזרחי, ואין היא מוגבלת לשתי טענות ההגנה, אשר הותר לה להתגונן בהן קודם לתיקון כתב התביעה. השני, היות הטענה לפיה הגשת התביעה כנגד המבקשת לוקה בחוסר סבירות קיצוני, קשורות קשר הדוק ונובעות מטענת ההגנה בדבר הבטחה שלטונית, אשר הותר לה כאמור להתגונן בה. השלישי, עניינו גרימת עוול למבקשת. המבקשת ניהלה את הגנתה על סמך תביעת המשיבה כי החוב מתייחס לשנה אחת בלבד ואילו תיקון כתב התביעה כאמור בלי שינתן למבקשת לתקן את כתב הגנתה גורמת לה עוול כי יימנע ממנה להעלות טענות הגנה לגיטימיות.

טענות המשיבה

8.         בהתאם להחלטתי מיום 18.4.2004, הגישה המשיבה תשובה לבקשה דנן. לדידה, דין הבקשה להדחות משני טעמים עיקריים. האחד, מעשה בית דין: לדידה, בית המשפט קמא דן לגופו של ענין וסרב לתת למבקשת רשות להגן בטענה של חוסר סבירות ואף ערכאת הערעור נתנה תוקף להסכמת הצדדים לתת למבקשת רשות להגן בשתי טענות הגנה אחרות. לפיכך, מנועה המבקשת מלהעלות את טענת חוסר הסבירות במסגרת כתב ההגנה המתוקן מחמת מעשה בית דין. השני, העדר זיקה בין התיקון בכתב התביעה בדבר מועד תחילת החוב לבין טענת חוסר הסבירות שהועלתה בכתב ההגנה המתוקן, ולפיכך, לשיטתה, לא נגרם עיוות דין למבקשת בהחלטת בית משפט קמא, המורה על מחיקת הסעיפים כאמור. כן הוסיפה המשיבה והפנתה לתקנה 91 לתקנות סדר הדין האזרחי בדבר סמכות בית משפט קמא להורות, בכל עת, על מחיקת סעיפים מכתב ההגנה המתוקן.

דיון

9.         לאחר עיון בטענות הצדדים, החלטתי כי דין הערעור להתקבל.

בהחלטתו נשוא ההליך דנן, הורה בית משפט קמא על מחיקת סעיפים 2-3 מכתב ההגנה המתוקן בהסתמכו על כללי המניעות, בקובעו כי הטענות נשוא הסעיפים דלעיל עמדו בפני בית משפט קמא עובר למתן ההחלטה בבקשת הרשות להתגונן, וכי ערכאת הערעור לא התערבה במסקנות בית משפט קמא בנוגע לדחיית הטענה של חוסר סבירות, כאמור.