החלטה בתיק ברע 684/06

1. המבקשים עותרים להרשות להם לערער על החלטת בימ"ש השלום, לפיה נדחתה בקשתם לבטל את פסק הבורר שניתן נגדם ולטובת המשיבות. הושם דגש בבקשה בשתי עילות על פי חוק הבוררות - סעיפים 24(4) ו- 24(10). הסעיף הראשון עניינו אי מתן הזדמנות נאותה לבעל דין לטעון טענותיו או להביא ראיותיו. הסעיף השני עניינו קיומה של עילה לפיה היה בימ"ש מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור.

2. אומר כבר בתחילת הדברים, כי החלטת בימ"ש קמא מנומקת, מפורטת ומשכנעת וניתן לאמצה כבסיס לדחיית הבקשה. על אף האמור, מוצא אני לנכון להרחיב במידת מה.

ברקע להליך הבוררות, קשר עסקי בין הצדדים. המבקשת הינה חברה העוסקת בביצוע עבודות פיתוח ונמצאת בשליטתו של המבקש. המבקשת תבעה את משיבה 2 בגין יתרת חוב בשל עבודה שבוצעה על ידה. המשיבה 2 התגוננה בטענה שהמבקשת לא ביצעה חלק ניכר של העבודות אשר היה עליה לבצע ואף ביצעה חלקן ברשלנות וללא כל התאמה לאמור בחוזה. המשיבה 2  אף חולקת על תחשיבי המבקשת בנוגע לשיעור החוב. יצויין שהעבודה נשוא החוזה כוללת עבודות תשתית וסלילת שני כבישים באזור התעשייה שבתחומה של המשיבה 1. ההליך הועבר מבימ"ש השלום לבוררות. הבוררות ארכה כ- 8 שנים. בסיומו של הליך דחה הבורר את עיקר תביעות המבקשת וחייבה ב- 75 אחוז מהוצאות הבוררות והוצאות נוספות.

הטענה העיקרית של המבקשים הינה שהבורר פעל בניגוד אינטרסים. על פי קו זה נפל פגם בהליך. במהלך הבוררות התעורר העניין. נטען, כי משרדו של הבורר ניהל הליכים משפטיים שכללו, בין היתר, הגשת עתירה מינהלית נגד חברת ט.ר. הנדסה אזרחית בע"מ (להלן: "ט.ר."), המצוייה בשליטתו של המבקש. במכתב מיום 26.10.04, הבורר שלל את הטענה שהיה מעורב באופן אישי בהליכים המשפטיים אך אישר כי עורך דין ממשרדו ייצג את חברת עשוש בעתירה שנגעה למכרז בו השתתפה ט.ר. יחד עם זאת, הוסבר שמדובר בחברה שאינה צד להסכם הבוררות ובעניינים שונים. כן אישר הבורר, כי ניתן פסק דין בהסכמה. בסיום מכתבו, ששיגר לצדדים, הודיע הבורר שאם ההבהרות האמורות אינן מניחות את דעתה של המבקשת, עליה לנקוט בהליך כעת, בטרם ייכתב פסק הבורר, ואל לה להמתין לשלב שלאחר הכרעתו. המבקשים קיבלו את הסבר הבורר ולא נקטו כל הליך.

שורש התנגדותה של המבקשת נעוץ בהתנהגות הבורר לאחר שליחת המכתב הנ"ל, התנהגות אשר נודעה למבקשים ,כך נטען, רק לאחר מתן פסק הבוררות. אי לכך סבורים המבקשים שאין להשאיר את פסה"ד על כנו. תוצאה אחרת תפגע בצדק הטבעי ותגרום למבקשים עיוות דין.

כאמור, בימ"ש קמא נימק את מסקנתו שהמבקשים לא הצביעו על קיומה של עילה בדין שיש בה להצדיק ביטול הבוררות. בל נשכח, כי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט שלא לבטל בוררות תינתן רק במקרים נדירים ביותר. כמובן, הטעם בדבר, הינו שהליך הבוררות נפרד מההליך השיפוטי. אלה שני מסלולים עצמאיים שאומנם עשויים להצטלב בנקודות מסויימות, אך ככלל אין הדבר רצוי. לכן לא די בכך שנפלה טעות בהחלטת בורר כדי שביהמ"ש יתערב. בדומה, לא די בכך שקיים פגם בהליך הבוררות. צודק ב"כ המשיבות, כי על העותר לבטל פסק בוררות, לשכנע את ביהמ"ש שנפל פגם שגרם לעיוות דין או לפגיעה בכללי הצדק הטבעי. מסכים אני עם ב"כ המבקשים, כי ייתכן מצב בו בית משפט יורה על ביטול פסק בוררות אף אם יש חשש לפגיעה בצדק הטבעי או ביצירת עיוות דין. ואולם, כפי שבימ"ש קמא הבהיר וכפי שאסביר בקצרה בהחלטה זו, אין זה המצב כאן. לשון אחרת, המבקשים לא עמדו בנטל המוטל עליהם טרם יורה ביהמ"ש על ביטול פסק בוררות, קל וחומר טרם תורה עכאת הערעור על מתן רשות ערעור, ותעתר לבקשה להורות על ביטול פסק בוררות שאושר על ידי הערכאה המבררת.

באופן כללי ניתן לומר שטיב התנהגות הבורר, והעדרו של קשר סיבתי בין התנהגות זו לגרימת עיוות דין מטים את הכף לדחיית הבקשה. מעורבותו של הבורר המהווה את הבסיס לעמדת המבקשים, הצטמצמה בפועל לשלב שלאחר חתימת הסכם הפשרה. עולה מהחומר, כי הבורר היה מעורב בחלוקת העבודות החדשות באותו שלב והתוצאה היתה כי עבודות אלו חולקו בין ט.ר. לבין חברת עשוש. כך, שט.ר. רק הרוויחה מפעילות הבורר ועל כך ניתן לומר כי זה נהנה וזה נהנה. יש לזכור שצדדים אלה אינם הצדדים להליך הבוררות.

באשר לקירבה בין המבקש לט.ר, יצויין שהחומר מלמד שהוא מחזיק בסה"כ ב- 10 מניות רגילות ומניית הנהלה בודדת ואין בסיס לטענה כי הוא בעל שליטה בחברה. טיב הפעילות של הבורר אינו מקים חשש אובייקטיבי למשוא פנים. יתרה מזו, כפי שצויין, המבקשים לא הצליחו להראות כיצד נגרם להם עיוות דין כתוצאה מהתנהגות הבורר. בחנתי את עמדת המבקשים תוך מיקוד בשני נושאים: התנהגות הבורר על פי הנטען וההשפעה האפשרית של התנהגות זו על התוצאה. ניתן לומר שיש קשר גולמי בין שני הנושאים. למשל, ייתכן מקרה בו התנהגות בורר מגלמת בתוכה מרכיבים אוביקטיביים כה ברורים וכה חמורים, שהצדק דורש ביטול החלטת הבורר  אף אם אין תשתית ממשית להשפעת ההתנהגות על התוצאה. בדומה, ייתכן מקרה בו ההשפעה של ההתנהגות על התוצאה והבסיס לקביעה שנגרם לצד עיוות דין עומד כה איתן שבדיקת התנהגותו של הבורר כנתון בודד מאבדת מעוצמתה. כאן בחינת שני הנושאים האמורים ביחד ולחוד מלמדים כי המבקשים לא הצביעו על עילה לביטול הבוררות על פי סעיף 24. חסר נוסף בעמדת המבקשים, הינו שלא ברור מהחומר מתי גילו אלה את הנסיבה החדשה שטענו נגד הבורר ועל פני הדברים השתהו בהגשת הבקשה לביטול פסק הבוררות בביהמ"ש השלום. נימוק זה, מוסיף משקל אך אינו נחוץ בנסיבות העניין כדי להגיע לתוצאה, שלא נפלה כל טעות בהחלטת בימ"ש קמא.

3. אינני סבור כי מונח בפני מקרה הבא בגדר החריג המצדיק מתן רשות ערעור להתערב בהחלטת בימ"ש  קמא שלא לבטל פסק הבוררות.

הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות ושכ"ט המשיבים בהליך זה בסך - 4,000 ש"ח להיום.

ניתנה היום י"ד באב, תשס"ז (29 ביולי 2007) בהעדר הצדדים.

000684/06ברע055 ציונה נסירי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: