החלטה בתיק ברע 677/05

1.                בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום בירושלים (כב' השופטת חגית מאק - קלמנוביץ) מיום 24.1.05 בתיק בש"א 8598/04 (ה"פ 768/04). עניינה של החלטת בית משפט קמא הוא בצו מניעה זמני שהוצא נגד המבקשים, תכשיטי ג'י. בי. תעשיות (1993) בע"מ (להלן: "המבקשת 1") ועופר יונסוף (להלן: "המבקש 2" וביחד: "המבקשים") בגין עבודות בניה שבוצעו בנכס של המשיב, יוסף חפצדי (להלן: "המשיב").

תמצית השתלשלות האירועים

2.                המשיב הגיש נגד המבקשים בקשה לצו מניעה זמני האוסר עליהם לבצע פעולות שונות שעיקרן הריסה ובניה המבוצעות ללא היתר בניה, פגיעה בזכויות המשיב ואחרים, הפרעה לדיירי הבניין ואיומים שלא כדין, בהתייחס למבנה השייך למשיב הנמצא ברח' דוד המלך בירושלים ואשר הושכר למבקשת מס' 1 ביום 2.8.04. המבקש 2 הוא מנהלה של המבקשת 1 והערב לחוזה השכירות. במקביל לבקשה הוגשה תובענה על ידי המשיב שעניינה ביטול אותו חוזה שכירות.

3.                לבקשה זו שהוגשה בפני כב' השופטת חגית מאק - קלמנוביץ, קדמה בקשה נוספת  למתן צו מניעה זמני, אף היא באותו ענין, אשר הוגשה על ידי המשיב ונידונה בפני כב' השופטת פרידמן - פלדמן. בהחלטה מיום 27.10.04 נדחתה הבקשה (בש"א 8135/04).  המשיב, לא הגיש בקשה לעיון חוזר ו/או בקשת רשות ערעור על ההחלטה האמורה, אלא בחר כאמור, בדרך של הגשת בקשה נוספת בפני מותב אחר. בית משפט קמא התייחס בהחלטתו לדרך בה בחר המשיב ובחר לדון בבקשה, ובכך לא אתערב.

4.                על מה נסמכה הבקשה הראשונה, מדוע נדחתה, מהו הבסיס עליו השתית המשיב את הבקשה השניה ומדוע החליט בית משפט קמא לקבל את הבקשה, על כך אענה עתה.

ההחלטות בבית משפט קמא והבסיס העובדתי עליו הן הושתתו

5.                אין חולק כי בתאריך 3.8.04 נחתם הסכם בין הצדדים לפיו השכיר המשיב למבקשים חנות שבבעלותו, הנמצאת ברח' המלך דוד 22 בירושלים (להלן: "המושכר"). תקופת השכירות היא ל- 5 שנים החל מיום 1.9.04 ועד ליום 31.8.09. אין חולק, כי המבקשים החלו בעבודות בניה, שיפוץ והריסה בנכס שבנדון על מנת להתאימו לעיסוקם, חנות לממכר תכשיטים.

6.                לטענת המשיב, המבקש בבית משפט קמא, יש להורות על הפסקת עבודות הבניה לאלתר היות והן מבוצעות ללא היתר בניה ובניגוד להסכם השכירות. לטענת המבקשים, המשיב נתן הסכמתו וידע על עבודות הבניה ועל כן הוא אינו יכול להיבנות מאי חוקיותן של העבודות.

7.                כבוד השופטת פרידמן - פלדמן בהחלטתה מיום 27.10.04  דחתה את בקשת המשיב, ולא דנה בשאלת קיומם של היתרי בנייה. המסגרת הדיונית של הבקשה היתה טענת המשיב בדבר הפרת חוזה השכירות, והשאלה שעמדה לדיון היתה האם ניתנה הסכמת המשיב או נציגיו לשינויים. לאחר שבחנה את חומר הראיות קבעה השופטת כי אמינה עליה גרסת המבקשים, לפיה המשיב ידע ואף הסכים לעבודות הבניה ומשכך אין לו להיתלות על העובדה כי מדובר בעבודות ללא היתר לשם קבלת הצו.

8.                או אז הגיעה הבקשה בגלגולה השני בפני כבוד השופטת חגית מאק - קלמנוביץ, אשר קיבלה את הבקשה. בית משפט קמא לא התעלם מפסיקתה של כב' השופטת פרידמן - פלדמן ואף אימץ את קביעותיו, אלא, שלדעתו נשתנו הנסיבות במידה אשר יש בה כדי לשנות את התוצאה. מהן אותן נסיבות שהשתנו?

שינוי הנסיבות מיום מתן ההחלטה בפני כבוד השופטת פרידמן - פלדמן ועד שהונח התיק על שולחנו של בית משפט קמא

9.                בעוד שבעת הדיון בפני כבוד השופטת פרידמן - פלדמן היה זה עניינם של המבקשים והמשיב בלבד, הרי שלאחר החלטתה של כבוד השופטת פרידמן - פלדמן, ניתן צו הפסקת עבודה בבית המשפט לעניינים מקומיים ביום 11.11.04, לבקשת עיריית ירושלים. כמו כן, בפני בית משפט קמא הוגש תצהירו של מר שלום שוחט, אחד הדיירים וחבר הועד בבנין הסמוך, אשר טען כי הוא מתנגד למעשי הנתבעים משום שיש בהם כדי לפגוע בבנין הסמוך.

10.            למען הבהירות יצוין כי מהתשריט המצורף לבקשה (נספח יג') ניתן ללמוד, ועל כך אין חולק, כי עבודות השיפוץ מבוצעות בשני מבנים סמוכים. בית משפט קמא לא הכריע בשאלת הגדרתו המשפטית של אותו מבנה סמוך - האם הינו חלק מן המושכר, האם הינו רכוש משותף, האם בכלל מדובר במבנה אחר. שאלה זו, אכן מקומה הוא במסגרת ההליך העיקרי. כל שקבע בית המשפט בנקודה זו הוא כי משקמו להם מתנגדים נוספים לבניה, אשר אינם חלק מחוזה השכירות, יש בכך משום שינוי נסיבות המצדיק דיון מחדש בבקשה, דיון אשר בעקבותיו נתקבלה בקשת המשיב.

11.            יצוין כי המבקשים אינם חולקים על היות עבודות הבניה בחלקן, ללא היתר, אלא שהם טענו למניעות מצידו של המשיב. המבקשים חזרו על טענתם בדבר הסכמת המשיב לעבודות, והציגו מכתב בו כתב המשיב ובו נתן הסכמה להימנע מהמשך ההליכים המשפטיים. למעלה מן הכל, טענו המבקשים כי החלטת כבוד השופטת פרידמן - פלדמן הינה סופית וכי היה על המשיב לפעול לשינוי ההחלטה על פי סדרי הדין המקובלים.

12.            בית משפט קמא דחה את טענות המבקשים. לעניין, אותו "מכתב" קבע בית משפט קמא כי הוא ניתן כתמורה להבטחה כלשהי מצד המבקשים, או בציפיה לתמורה מצידם, אך אין מדובר בחוזה או בהתחייבות משפטית מצידו של המשיב. לגופו של עניין, דעת בית משפט קמא היתה, כי גם אם ניתנה הסכמה לביצוע העבודות, וגם אם הסכמה זו אכן יוצרת מניעות מלהעלות טענה בדבר אי חוקיות מושא ההסכמה, הרי שבנסיבות הבקשה הנוספת, נכנסו "שחקנים" נוספים לתמונה, אשר אין בינם לבין ההסכמה שניתנה על ידי המשיב ולא כלום. כן ציין בית משפט קמא, כי אין חולק כי לפחות חלק מהעבודות המתוכננות על ידי המבקשים כרוכות בשינויים גם במבנה הסמוך למושכר, כך שגם אם ניתנה הסכמה על ידי המשיב, וגם לולא אותם "שחקנים" נוספים הרי שההסכמה היא VOID היות והמשיב לא יכול להסכים אלא על מה שבבעלותו.

13.            לבסוף קבע בית משפט קמא כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב. מדובר בצריף בעל מראה בלתי שגרתי, שנבנה בתקופת המנדט הבריטי. אין מדובר בבניה סטנדרטית, וספק אם קיימת אפשרות טכנית להשיב את המבנה לקדמותו מבחינת זמינותם של חומר בניין, טכניקות בנייה וכד', אם הבקשה היתה נדחית. בנוסף ולאור האמור לעיל, לדעת בית משפט קמא, סיכויי המבקשים בהליך העיקרי להראות כי הם זכאים לבצע את תכנית השיפוצים שלהם בכללה אינם גבוהים. לדעת בית משפט קמא, מסקנה זו מתבקשת לאור העובדה כי חלק מן העבודות המתוכננות על ידי המבקשים כרוכות בשינויים גם במבנה הסמוך למושכר, והמבקשים לא הצביעו על מקור כלשהו לזכותם לערוך שינויים אלו.

14.            למעלה מן הכל ציינה השופטת בבית משפט קמא, כי מעבר למחלוקת שבין הצדדים לבין עצמם, עומד גם האינטרס הציבורי הכללי שלא ליתן יד לבניה בלתי חוקית.

טענות המבקשים בבקשת רשות הערעור

15.            טענות המבקשים בבקשה זו מתמקדות באלה:

א.                    המבקשים חוזרים על טענתם בדבר הסכמת המשיב לביצוע העבודות.

ב.                     לטענת המבקשים אין להבחין בין שני חלקי המבנה, כפי שעשה בית משפט קמא. לטענת המבקשים, מדובר במבנה אחד, עובדה אשר באה לידי ביטוי בתשריטים ובכך טעה בית משפט קמא בסברו כי סיכויי הזכייה בתביעה אינם גבוהים.

ג.                      החלטת בית משפט לעניינים מקומיים אינה מתייחסת לכל המושכר, כי אם רק למבנה השני, החיצוני, אשר לגביו נדרש ההיתר. ובכך אין כדי לתמוך במתן צו מניעה כנגד כל עבודות הבניה.

שיקולי בית המשפט בבקשה למתן צו מניעה להפסקת בנייה ללא היתר