החלטה בתיק ברע 649/06

1.         לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבה על נימוקיהם המפורטים ומסמכיהם המרובים, החלטתי לדחות את הבקשה.

המבקש שבפני עותר לרשות לערער על החלטת בימ"ש קמא [ס.נ. כב' השופטת ט. שחף] על שלוש מרכיביה - לאמור:

א.         דחיית בקשת המבקש לגילוי "רישומיה הפרטיים" של הפסיכולוגית שטיפלה במשיבה.

ב.         הוראת בימ"ש קמא בדבר קציבת המועד להגשת כתב ההגנה מטעם המשיבה, לרבות התייחסות במסגרת זו לטענת ההתיישנות.

            ג.          קביעת המועדים להגשת תצהירי העדויות ומוצגי הצדדים.

            אתייחס לנושאים אלה כסידרם.

2.         המשיבה תבעה ב-1.4.04 את המבקש בבימ"ש השלום בב"ש לפיצוייה בגין נזקי הגוף והנפש שנגרמו לה כתוצאה ממעשים מיניים שביצע בה לטענתה המבקש בשנת 1981, שעה שהיא היתה נערה כבת 16 והמבקש בן 59.

מאז הגשת התביעה, טרם הוגש כתב הגנה של המבקש, וזאת כתוצאה מהליכים מקדמיים רבים שנוהלו בין הצדדים לעניין טענת ההתיישנות שמעלה המבקש, והאפשרות שזו תידון בנפרד מהתובענה לגופה וכן לעניין בקשות לגילוי מסמכים רבים ושונים שנתבקשו ע"י המבקש לצורך הכנת חוו"ד מומחה פסיכיאטרי מטעמו.

הבקשה נשוא החלטת בימ"ש קמא דנן הוגשה ע"י המבקש ב-1.3.06 ובה עתר הוא לדחייה נוספת במועד הגשת חווה"ד מטעמו עד לאחר שביהמ"ש יורה על המצאת מסמכים רפואיים ופסיכולוגיים נוספים.

מתברר כי המשיבה חתמה זה מכבר על כל הטפסים הנדרשים לצורך ויתור על סודיות רפואית כלפי הגופים השונים שבידם מסמכים הקשורים לעניינה.

ברם, הפסיכולוגית שטיפלה - והממשיכה לטפל במשיבה - טענה לחסיון החל ביחס ל"רשימותיה הפרטיות" שלה במהלך הטיפולים במבקשת, זאת להבדיל מהרשומות הרפואיות המוסדיות והאחרות שהועברו למבקש, לאחר שהמשיבה הסכימה להסרת החסיון הרפואי.

כב' השופטת ט. שחף קיבלה בהחלטתה את עמדת הפסיכולוגית, שהופיעה בפניה, ולפיה אותן "רשימות פרטיות" שרשמה לעצמה במהלך הטיפול נתונות תחת חסיון העומד לזכות הפסיכולוגית המטפלת, וזאת מכח "החסיון הפסיקתי", שמקורו בפרשנות הנדרשת להגנת סוד שיחו של אדם, כתביו או רשומותיו", שבס' 7 (ד) לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ובהוראת ס' 2 (7) לחוק ההגנה על הפרטיות המגן על "כל מידע הקשור לחייו הפרטיים של אותו אדם, לרבות שמו, כתובתו, מספר הטלפון שלו, מקום עבודתו" ... וכו'.

בימ"ש קמא מצא כי "הרשומות הפרטיות" של הפסיכולוגית דנן נועדו כדבריה ל"שמירת הרצף הטיפולי ואין הם מתיימרים להוות תיעוד רפואי כלשהו".

לאור זאת, לאור העובדה שכל הרשומות והתיעוד הרפואי עומדים לעיון המבקש ולאור העובדה שהמשיבה מוכנה לעמוד לכל בדיקה בפני המומחה מטעם המבקש - מצאה השופטת קמא כי באיזון הנדרש בין שמירת החסיון והפרטיות של הפסיכולוגית והפגיעה הקשה העשוייה להיוודע להמשך הטיפול במשיבה מחד גיסא לבין היקף זכות העיון של בעל הדין - גובר החסיון האמור, ולכן דחתה הבקשה להורות על גילוי אותן "הרשימות הפרטיות".

3.         השופטת קמא הוסיפה וציינה כי חיזוק לאיזון האמור נמצא בהסכמת הפסיכולוגית להיפגש עם המומחה מטעם המבקש והוסיפה "...היה [וגם לאחר פגישה שכזו] ימשיך [מומחה המבקש] להחזיק בעמדתו כי אין הוא יכול להשלים חוות דעתו בהעדר עיון במסמכים השונים כאן במחלוקת [ " רשימות פרטיות " ] אחר שינקוט להשגת המידע הדרוש לו באמצעים הנתונים בידו - תילקח זו בשיקול הסופי".

4.         איני מוצא מקום להתיר רשות הערעור בשאלה זו.

ראשית, האיזון שאיזנה השופטת קמא בין "התיעוד הרפואי" שהוצג למבקש לבין "הרשימות הפרטיות" נשוא בקשה זו - נמצא בעיני ראוי ומתבקש בנסיבות העניין וזאת מתוך נימוקי ההחלטה המפורטים.

שנית, ומצטרף לראשון, בימ"ש קמא קבע "מידרג חשיפה" מסויים גם ביחס ל"רשימות הפרטיות" דנן, וזאת בראשונה על דרך שיחה שקיימו הפסיכולוגית של המשיבה והמומחה מטעם המבקש, שאפשר ובמסגרתה יושלמו "החוסרים" - אם ישנם כלל כאלו - אצל אותו המומחה.

אם גם לאחר זאת יעמוד המומחה על עמדתו בדבר "חוסרים" הנובעים מאי הצגת