החלטה בתיק ברע 630/05

המבקש נקט נגד המשיבות בבית-משפט השלום הליך של המרצת פתיחה נגד המשיבות ועתר לסעד הצהרתי בשבעה נושאים שונים המתייחסים לחובתו, כבעל זכות לשכירות משנה בדירה במלון לב ירושלים ברח' המלך ג'ורג' 19, שבבעלות המשיבה 1 ובניהול המשיבה 2, לשאת בדמי אחזקה.

בית-המשפט התבקש ליתן פסק דין המצהיר, כי המבקש:

"א.         שילם לנתבעות את כל התשלומים הדרושים בגין אחזקת היחידה (כהגדרתה להלן) עד ליום 15.1.01 ואף היה מצוי באותו מועד ביתרת זכות כלפי הנתבעות בסך של 10,968 דולר ארה"ב.

ב.            פטור מלשלם דמי אחזקה עבור תקופה/ות שבה היחידה סגורה ע"י הנתבעות באופן חד צדדי ובניגוד לדעתו החל מיום 15.1.01, ואינה מקבלת שירותי אחזקה מהן.

ג.                        זכאי לשלם דמי אחזקה באותו שיעור המשולם ו/או ששולם ע"י בעלי יחידות זהות לשלו שהיו המבקשים ב- ה"פ 623/99 בפני בית-משפט נכבד זה החל מיום 1.4.97.

ד.            זכאי לעיין בספרי החשבונות של הנתבעות על-מנת לברר מהו מחיר ההשכרה הממוצע שהנתבעות גובות עבור יחידה זהה לשלו.

ה.           זכאי לקבל מהנתבעות זיכוי במסגרת תשלומי האחזקה השוטפים שלו בגובה שווה ערך להפרש שבין מחיר ההשכרה הממוצע שלעיל לבין המחיר שבו הוא זוכה ע"י הנתבעות בפועל בגין השכרת יחידתו על ידן.

ו.                        זכאי לקבל מהנתבעות זיכוי במסגרת תשלומי האחזקה השוטפים שלו בגובה הסכומים שנאלץ לשלם לעירית ירושלים עבור ארנונה כמפורט בתביעה זו להלן.

ז.            רשאי לפצל את סעדיו ולהגיש נגד הנתבעות תביעה כספית ו/או תביעה כאמור בסעיף 29 להלן מייד לאחר מתן פסק הדין ע"י בית-המשפט הנכבד."

בתשובה להמרצת הפתיחה טענו המשיבות, בין היתר, כי בתאריך 26.3.97 נחתם זכרון דברים בין המבקש לבין מנהל המשיבות אשר הסדיר את המחלוקות שבין הצדדים עד לתאריך 31.12.00, כהאי לישנא:

"1.          סוכם שכל המחלוקות בין הצדדים עד ליום 31.3.97 נגמרו בתשלום של 5000 $ של ג'ורג' למלון.

2.            מ- 1.4.97 ועד 31.3.98 ג'ורג' ישלם - 238 $ לשבוע דמי אחזקה.

3.            מ- 1.4.98 ועד 31.12.2000 ג'ורג' ישלם - 200 $ לשבוע דמי אחזקה.

4.            לאחר מכן ישבו הצדדים וידונו מחדש לגבי שינוי בדמי האחזקה אם בכלל ידרש.

5.            בזה סוכמו כל חלוקי הדעות והתביעות ההדדיות בין הצדדים והכל ברוח טובה."

בישיבת קדם משפט שהתקיימה בתאריך 25.12.01 הגיעו בעלי הדין להסכמה דיונית, כדלקמן: " להקדים דיון בשאלה האם הצדדים הגיעו בהסכמה לסלק כל מחלוקת עד לתאריך 31.12.00 וזאת על פי טעון על יסוד המסמכים המונחים בפני בית-המשפט. כל אחד מאתנו יטען במשך חצי שעה".

טיעוני הצדדים על פי ההסכמה הדיונית נשמעו בתאריך 19.5.02, לא לפני שבקשתו של המבקש לחזור בו מן ההסכמה הדיונית ולחקור את המצהיר מטעם המשיבות, נדחתה בהחלטה מיום 10.3.02, שעליה לא ראה המבקש להשיג בשעתה.

החלטתו בשל בית-משפט קמא בשאלה המקדמית ניתנה בתאריך 23.12.04. בית-המשפט ביכר את עמדת המשיבות וקבע כי, "זכרון הדברים מיום 26.3.97 הוא המנגנון המחייב את הצדדים עד ליום 31.12.00".

מכאן הבקשה לרשות הערעור שבפני, בה טוען המבקש כי שגגה נפלה מלפני בית-משפט קמא, הן באשר לאופן שבו הגיע למסקנה הנ"ל, מבלי לאפשר חקירות נגדיות של המצהירים, והן לגופו של עניין, בכך שזכרון הדברים אינו מגלם באופן בלעדי את הסכמת הצדדים, וכן יש לבטלו מחמת טעות, הטעיה, חוסר תום לב והפרתו על-ידי המשיבות. עוד נטען, כי הלכה למעשה המדובר בהחלטה החוסמת את דרכו של המבקש לתבוע את יתר הסעדים המבוקשים בתובענה.