החלטה בתיק ברע 626/05

1.         המבקש עובד כמלגזן בנמל אשדוד.

ביום 5.3.02 הוא נפגע בתאונת דרכים [שאינה קשורה לעבודתו] וכתוצאה ממנה סבל פגיעות גוף משמעותיות שכתוצאה מהן נזקק לאישפוזים רבים ולניתוחים שונים.

            ביום 5.1.03 תבע המבקש את המשיבה - מבטחת הרכב בו ארעה תאונת הדרכים - לפצותו בגין נזקי הגוף.

            בכתב התביעה ציין את סכום התביעה: "600,000 ש"ח וכן נזק כללי".

            בימ"ש השלום מינה את האורטופד פרופ' אברהם גנאל כמומחה רפואי לקביעת נכותו של המבקש.

            בחווה"ד המשלימה שהוגשה ע"י המומחה לביהמ"ש ביום 27.7.04, נקבעה נכותו הכוללת של המבקש בגין התאונה ב-54%.

            34% מהנ"ל מהווים את נכותו האורטופדית ואילו 20% הנותרים נקבעו בגין "צלקות גוף רבות-נכות זו היא בתחום האסתטי".

            בתחשיב הנזק שהגיש המבקש, לאחר מתן חווה"ד, הוא יצא מן ההנחות לפיהן נכותו התפקודית עולה כדי 50% ואובדן כושר השתכרותו העתידי כתוצאה מן התאונה יתכן ויעלה כדי מלוא שילוש השכר הממוצע במשק.

            בהתאם לכך ובהתבסס על פרשנות הוראת סעיף 4 (א)(1) לחוק הפלת"ד כפי שנקבעה בע"א 252/86 [גולדפרב נ' כלל ואח', פד"י מ"ה (4) 45, 49], עולים לטענתו הפסדי אובדן כושר השתכרותו העתידי  1,079,000 ש"ח.

            אשר להפסדי השכר בעבר, אלה מוערכים על ידו ב-590,000 ש"ח.

            שאר נזקיו הנטענים עולים לפי חישובו כדי 1,177,000 ש"ח ומכאן כי תחשיב נזקיו הכולל מהתאונה מסתכם לשיטתו ב-2,846,000 ש"ח.

            לאור זאת, פנה המבקש ביום 28.2.05 בבקשה לבימ"ש קמא להורות על העברת הדיון בתובענה לביהמ"ש המחוזי, שכן בהינתן סכום התביעה הנ"ל עולה תביעתו מעבר לסמכותו העניינית של בימ"ש השלום.

2.         בהחלטה מיום 24.5.05 דחה בימ"ש השלום [כב' השופטת מ. וולפסון] את הבקשה להעברת הדיון לביהמ"ש המחוזי.

            השופטת קמא ביססה החלטתה על תחשיבים שערכה ולפיהם בשתי חלופות החישוב של רכיב הפסדי השכר העתידי ["הפסד כושר השתכרות" או "הפסד השתכרות"] לא יעלה סכום הפיצוי על 845,242 ש"ח, ואילו הפסדי השכר בעבר לא יעלו על 165,912 ש"ח - ועל כן לא עולה התביעה מעבר לרף הסמכות העניינית של בימ"ש השלום - קרי 2,500,000 ש"ח.

            בתחשיב שערך בימ"ש קמא הוא הניח היפוטתית נכות פונקציונלית בשיעור 34% [שיעור הזהה לנכות האורטופדית].

            אשר לבסיס נתוני החישוב, הניח בימ"ש קמא כי השכר העתידי הנטען, אלמלא התאונה, היה מעבר לשילוש השכר הממוצע ועל כן התעלם מהסכום העודף עליו, כפל את אותו הסכום בהנחת הנכות התפקודית של 34%, ומסכום זה הפחית את סכום השתכרותו של התובע במומו לאחר התאונה.

3.         בבקשה זו שבפני עותר המבקש למתן רשות ערעור על ההחלטה.

            לטענתו, טעה בימ"ש קמא בהניחו בשלב ראשוני זה של ההליכים נכות פונקציונלית של 34% ולא של 50% כטענתו.

            עוד טוען המבקש כי טעה בימ"ש קמא גם בדרך החישוב שעשה לעניין סעיף 4 (א) לחוק הפלת"ד.