החלטה בתיק ברע 617/05

1.         ביוני 1999 רכש המבקש מהמשיבה מכונית משומשת מסוג "פאסאט" [להלן: "המכונית"].

            ביום 21.3.01 הוא תבע את המשיבה בבימ"ש לתביעות קטנות בבאר שבע [ת.ק. 738/01].

באותה התביעה נטען על ידו, כי נתגלו ליקויים במכונית שאחריות תיקונם על המשיבה, המכונית הוכנסה לתיקון במוסך המשיבה וכתוצאה מכך נאלץ לשכור רכב חלופי ל-26 ימים.

            לאור זאת תבע מהמשיבה תשלום של 3100 ש"ח.

בדיון שהתקיים ביום 13.2.02, לאחר שהמבקש ונציג המשיבה העידו בפני ביהמ"ש לתביעות קטנות, הסכימו שניהם כי ביהמ"ש יפסוק על דרך הפשרה.

בפסה"ד מאותו היום פסק ביהמ"ש לתביעות קטנות לזכות המבקש, פיצוי בסך 1600 ש"ח.

חלף לו חודש, וביום 27.3.02 הגיש המבקש תביעה לבימ"ש השלום בבאר שבע [ת.א. 2809/02].

            בתביעה זו הוא תובע את הסכומים הבאים:

א.         "דמי השתתפות עצמית" בתיקון הליקויים במכונית במהלך התקופה אוקטובר 99 עד דצמבר 2000 - 20,000 ש"ח.

ב.         שכירת רכב חלופי לתקופות התיקונים הנ"ל - 11,582 ש"ח.

ג.          ירידת ערך המכונית - 15,000 ש"ח .

ד.         תוספת מסים שנדרשה לרכישת רכב חדש [המבקש הוא נכה צה"ל] - 29,863 ש"ח.

המשיבה ביקשה את בימ"ש קמא לדחות התביעה על הסף בעילות של מעשה בית דין והשתק עילה, שכן לטענתה עניינה של התביעה נסמך על אותה עילת תביעה שבשלה הוגשה התביעה הראשונה לביהמ"ש לתביעות קטנות.

2.         בהחלטה מיום 17.5.05 נעתר בימ"ש קמא [כב' השופטת נ. נצר] חלקית לבקשת הדחיה על הסף, באופן בו נדחו על הסף רכיבי התביעה שעניינם תיקוני התקלות ושכירת הרכב החלופי, תוך הותרת שאר הסעדים הנתבעים [ירידת ערך המכונית ותוספת המסים] על כנם.

בבקשה זו שבפני עותר המבקש לקבל רשות ערעור כנגד ההחלטה, כאשר עיקר טענתו הינה שאין בכוחו של פסק דין בבימ"ש לתביעות קטנות ליצור מעשה בית דין או להקים השתק עילה.

עפ"י הטענה האמורה, הליכים בבימ"ש לתביעות קטנות שונים הם במהותם ובסדרי הדין הנוהגים לגביהם מהליכים משפטיים בפני בתי המשפט "הרגילים", באופן בו לא יהיה זה צודק להחיל בעניינם את ההלכות שנפסקו לעניינים אלה ביחס לפסק דין של בתי המשפט הרגילים.

3.         לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבה על נספחיהן, החלטתי לדחות הבקשה.

משבחר המבקש לתבוע את המשיבה לפיצוי נזקיו בגין ליקויי המכונית - וזאת בתביעה שהגיש כנגדה בבימ"ש לתביעות קטנות, משנתבררה אותה תובענה בפני ביהמ"ש, ומשנפסק הדין בפשרה בהסכמת הצדדים - אין הדעת נותנת כי בחלוף חודש אחד בלבד רשאי יהיה המבקש לשוב ולתבוע בשנית את המשיבה לפיצויו מחדש בגין אותם הליקויים ובשל אותה העילה.

הוצאותיו הנטענות בגין הליקויים במכונית נגרמו לו, עפ"י הנטען בתביעה [השניה], זמן ניכר בטרם הגיש את תביעתו הראשונה לבימ"ש לתביעות קטנות בגין אותה המכונית, אותם הליקויים ואותו סוג נזק נטען - וממילא אותה עילת התביעה.