החלטה בתיק ברע 545/06

1.         זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בבאר-שבע [כב' השופט ע.רוזין] מיום 14.02.06 בת.א. 1900/05, אשר בה הורה על היפוך סדר הבאת הראיות באופן בו המבקש (הנתבע בבימ"ש קמא ) יפתח בהבאת הראיות.

2.         ביום 22.03.05 תבע המשיב את המבקש בבימ"ש קמא להחזר כספים בסך של 754,421.13 ש"ח שקיבל בשמו בגין הסכם המחאת זכות [מיום 14.08.97] לקבלת כספים מעירית ב"ש.

עפ"י הנטען בסעיף 12 לכתב התביעה הסך הנ"ל הועבר בשיעורים החל מחודש אוגוסט 1997 ועד לחודש יולי 1999.

עוד נטען בכתב התביעה ועל כך אין מחלוקת כי המבקש העביר למשיב סך של 210,500 ש"ח מתוך הכספים שהועברו אליו.

לעומתו טען המבקש בסעיף 20 לכתב ההגנה "האמור בסעיפים 11-12 לכתב התביעה [ס' 11-חתימת הסכם המחאת זכות ו-ס'12- פירוט הסכומים שהועברו עפ"י הסכם המחאת הזכות] נכון אולם מתוך הכספים שקיבל הנתבע כמפורט בסעיף 12 לכתב התביעה הוחזרו לתובע סכומים במקביל בסך שח למעלה מ- 700,000 ש"ח...".

בישיבת קדם משפט מיום 04.07.05 ניסיונו של בימ"ש קמא לערוך בירור עובדתי עם הצדדים באשר לתשלומים שהועברו ע"י צד אחד למשנהו לא צלח ובאותה הישיבה הורה ביהמ"ש לבעלי הדין להגיש מסמך ובו פירוט הגרסה החשבונאית לה הם טוענים, לרבות מועדי התשלום.

המשיב הגיש פירוט טענותיו בהודעה מיום 19/5/06 .

המבקש לעומתו הודיע כי בשל חלוף הזמן (6-8 שנים) אינו זוכר מועדים מדויקים של  העברות הכספים שהעביר לשיטתו למשיב על חשבון פרעון חובו.

לאור הסכמת המשיב למחיקת ס' 16 לכתב התביעה (תביעה לתשלום 50,000 ש"ח בגין נזקים שנגרמו למשיב) ולנוכח הודאת המבקש בסעיף 12 לכתב התביעה והצהרותיו בישיבת קדם  המשפט הראשונה עתר המשיב לביהמ"ש קמא להיפוך סדר הבאת הראיות.

מנגד טען המבקש כי כתב התביעה אינו מגלה עילה וככזה דינו למחיקה. כמו כן טען כי המחאת הזכות נועדה לסלק את חובותיו של המשיב כלפי המבקש כך שגם אם המבקש הודה בקבלת הכספים, הרי שהודאה זו אינה פוטרת את המשיב מלהוכיח את העובדות המקימות את עילת תביעתו.

בישיבה מיום 14.02.06 הורה בימ"ש קמא על היפוך סדר הבאת הראיות נוכח הודאתו של המבקש בעובדות עילת התביעה הנטענות ע"י המשיב תוך העלאת טנת פרעון- וקבע כי המדובר במקרה מובהק של הודאה והדחה, כאשר הנתבע מעלה טענת פרעתי.

כנגד החלטה זו מבקש המבקש רשות לערער. 

3.         לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיב על נספחיהן החלטתי לדחות את הבקשה.

המשיב הגיש בבימ"ש קמא תביעה כספית ע"ס 754,421.13 ש"ח ובה טען כי הסכום הנ"ל הועבר על ידו למבקש במועדים ובשיעורים המפורטים בסעיף 12 לכתב תביעתו. המבקש טען בכתב הגנתו ובישיבות קדם המשפט כי האמור בסעיף 12 לכתב התביעה אכן נכון אך הוסיף וטען כי פרע חובו הנ"ל למבקש מתוך אותם כספים שקיבל לידיו במסגרת הסכם המחאת הזכות- על דרך החזרת סך של למעלה מ- 700,000 ש"ח למשיב .

הודאת המבקש בעובדות כתב התביעה קיבלה ביטוי נוסף בדברי המבקש בעמוד 2 לפרוטוקול מיום 4.7.05 :

"אחר שאני מעיין בסעיף 12 לכתב התביעה אני אומר שאני לא חולק על האמור שם. אני קבלתי את הכספים.

לשאלה כמה מתוך הכספים אני החזרתי אני אומר שרשום בתוך התיק, בתוך הניירת. אני לא זוכר היום.

.....

ביהמ"ש שוב שואל אותי כמה כספים החזרתי מתוך הסכומים ששולמו לי, אני משיב שהתובע קיבל יותר ממה שהוא העביר אלי ....