החלטה בתיק ברע 533/07

: | גרסת הדפסה
בר"ע
בית דין ארצי לעבודה ירושלים
533-07
11.9.2007
בפני :
רונית רוזנפלד

- נגד -
:
1. ג'.מ.נ.ר. חברה לבניה ופתוח בע"מ
2. מצלאווי חברה לבניין בע"מ

:
עלי בן מחמוד דלאשה
החלטה

1.         לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים         (דמ5181/05; הרשמת דורית פיינשטיין), בו נתקבלה בחלקה תביעתו של המשיב כנגד המבקשת 1 (להלן - המבקשת) ונדחתה התביעה כנגד המבקשת 2.

2.         בפסק הדין מושא הבקשה נקבע כי שכרו החודשי של המשיב עמד על 7,000 ש"ח (נטו)לחודש, ונדחתה גרסת המבקשת לפיה יש לחשב את השכר לפי 180 ש"ח ליום עבודה. המבקשת חויבה ,בין השאר, בתשלום שכר עבודה למשיב בגין התקופה שמ-1.8.05 ועד 23.9.05. כמו כן היא חויבה בפיצויי הלנת שכר, בשיעור של 10,000 ש"ח.

            בית הדין קמא הוסיף וחייב את המבקשת בתשלום הוצאות המשיב בשיעור של 4,000 ש"ח. המשיב חויב בתשלום הוצאות המבקשת 2, שתביעתו נגדה נדחתה, בשיעור של 1,500 ש"ח.

3.      את הבקשה למתן רשות ערעור ממקדות המבקשות באלו - הקביעה בדבר שיעור השכר החודשי שהוא 7,000 ש"ח והחיוב בפיצויי הלנה; וסכום ההוצאות שנפסק לזכות המבקשת 2.

4.         לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובפסק הדין של בית הדין האזורי, אני מחליטה לדחות את הבקשה, מבלי לבקש את תגובת המשיב, וזאת בהתאם לתקנה 85(ג) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991. כל זאת מן הטעמים שאפרט להלן.

4.      כלל הוא שאין ערכאת הערעור מתערבת בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית המבוססים על התרשמותה מן העדויות והראיות שהיו בפניה. בהליכי דיון מהיר בפרט, התערבותה של ערכאת הערעור היא מצומצמת ביותר ומוגבלת בעיקר לבירור שאלות משפטיות (ראה דב"ע נז/212-9 קוריאט - נירה שובל, ניתן ביום 27.4.98). בנסיבות המקרה כאן, ובקשר לקביעה שבפסק הדין לענין שיעור שכרו החודשי של המשיב, איני מוצאת מקום לחרוג מאותו הכלל. אכן, המבקשת טענה, כי שכרו החודשי של המשיב עמד על 180 ש"ח ליום, ואף הסתמכה לעניין זה על תלושי שכר שהוגשו לתיק. עם זאת,  המשיב טען כי לא קיבל תלושי שכר והציג כראיה שתי מעטפות שניתנו בידיו על ידי המבקשת, שעל גבי האחת נרשם 3,000 ש"ח ע"ח 5/04, ועל גבי השניה נרשם יתרת חן 5/04 4,000 ש"ח.  בפסק הדין נסמכה הרשמת על הראיות שהובאו בפניה, והוסיפה עוד וציינה, כי מנהל המבקשת העיד כי אינו זוכר מה סוכם עם התובע, וכי אין מסמכים בכתב אודות הסיכום ביניהם. כמו כן ציינה הרשמת כי רואה החשבון שהכין את תלושי השכר לא הוזמן לעדות מטעם המבקשות ולא ברור על יסוד אילו נתונים הוכנו התלושים. הנה כי כן אין מקום להתערבות ערכאת הערעור בממצאים העובדתיים שבפסק הדין.

5.      בפסק הדין מושא הבקשה חויבה המבקשת בתשלום פיצויי הלנה בשיעור של 10,000 ש"ח. המבקשת סבורה כי טעה בי הדין קמא בחיובה בתשלום פיצויי הלנה, וזאת לאור התרשמותו השלילית של בית הדין מעדותו של המשיב. לחילופין נטען כנגד  סכום פיצויי ההלנה כפי שנפסק.

6.         בקשר לפסיקת פיצויי הלנה אזכיר, כי בהתאם לסעיף 18 לחוק הגנת השכר התשי"א 1951 רשאי בית הדין האזורי "להפחית פיצויי הלנת שכר או לבטלו אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו מתוך טעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה או עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב שיש בהם ממש לדעת בית הדין האזורי, ובלבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו". המבקשת אינה מפנה לאיזה מן הטעמים הקבועים בסעיף כמבסס בקשתה למתן רשות ערעור, בין לענין עצם החיוב בפיצויי ההלנה ובין לענין שיעור הסכום כפי שנקבע בפסק הדין

6.      וכבר נקבע כי בפסיקת פיצויי הלנה מפעיל בית הדין את שיקול דעתו תוך בחינת תום ליבם של המעביד והעובד, הנסיבות האוביקטיביות ושקילת התכלית העומדת ביסוד הוראת החוק. בהטלת פיצויי הלנה על בית הדין למצוא את האיזון הנכון בין גורם ההרתעה מחד לבין הטלת מעמסה בלתי יחסית על המעסיק מאידך גיסא ע"ע 300215/98 דומוס תעשיות רהיטים בע"מ - מירב בן הלל, ניתן ביום 31.5.2000 ; ע"ע 30029/98 מכון בית יעקב - גוליה מימון,  ניתן ביום 29.11.2000). טענות המבקשת נוגעות למה שנראה בעיניה "גרסה מבולבלת ורבת סתירות" של המשיב המצדיקה פסילת זכאותו לפיצוי הלנה. בקשר לכך יש לאמר כי לפי פסיקת בית הדין האזורי, עליה המבקשת איננה חולקת, שכרו של המבקש אכן לא שולם לו, והרי כבר בכל די כדי לזכות בפיצויי הלנה אלא אם נתקיים איזה מן הטעמים הקבועים בחוק לביטול או הפחתה.  זאת מה עוד, שגם כאן המבקשת טוענת כנגד קביעות של בית הדין המבוססות על התרשמותו מן העדויות וכלל הראיות שהיו בפניו. המבקשת איננה מצביעה. על טעם שיש בו ממש להתערבות בשיקול הדעת שהפעיל בית הדין קמא לעניין קביעת שיעור פיצויי ההלנה .

7.         וענין אחרון - המבקשת 2 סבורה, כי טעות נפלה בקביעת סכום ההוצאות שבו חוייב המשיב על ידי בית הדין קמא (1,500 ש"ח), בהיותו נמוך משמעותית מזה שבו חויבה המבקשת (4000 ש"ח) לטובת המשיב. בפסק הדין ציין בית הדין קמא כי סכום ההוצאות שבו מחויב המשיב לטובת המבקשת 2 נקבע בשים לב לכך ששתי המבקשות יוצגו בהליך על ידי בא כוח אחד.

9.         עניין ההוצאות נתון לשיקול דעתו הרחב של בית הדין. לעניין זה נקבע כי ערכאת הערעור לא תתתערב בהחלטת הערכאה הדיונית שעניינה הוצאות משפט אלא במקרים חריגים בלבד (דבע נא/9-6 חברת מייסון  בע"מ - קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבנין  פד"ע כג' , 430). לא מצאתי כי נסיבותיו של הליך זה הן כאלו, המצדיקות חריגה מן הכלל.

10.              סוף דבר - הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיב, אין צו להוצאות.

ניתנה היום כח' באלול, תשס"ז (11 בספטמבר 2007) בהעדר הצדדים.

                                  רונית רוזנפלד,שופטת

   התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:

לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>