החלטה בתיק ברע 410/08

1.         ההחלטה שעליה מבוקש לערער ניתנה במסגרת בקשה לסעדים זמניים שהגישו המשיבים (התובעים) נגד המבקשים (הנתבעים) ביום 21.3.08. הבקשה מתייחסת לחלקה 30 בגוש 30055 המהווה חלק ממתחם השוכן בדרך שכם במזרח ירושלים. הבקשה הנה גלגול שני של התדיינות בין הצדדים באותו נושא. הגלגול הראשון של ההתדיינות התקיים בת.א.  9735/07. אותו תיק החל בהגשת תביעת פינוי בסדר דין מקוצר על ידי המשיבים נגד המבקשים ביום 2.9.07, והסתיים בהסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 16.1.08.

2.         תביעת הפינוי בת.א. 9735/07 התייחסה לחלקה 30 הנ"ל ולחלקה נוספת הסמוכה לה, והכלולה גם היא באותו מתחם (חלקה 21 בגוש 30089). התביעה נסמכה על הסכם מיום 19.10.06 בין המשיבים לבין המבקש 1 (להלן - המבקש) ועל הסכם הארכה מיום 21.2.07 לפיהם הוענקה למבקש הזכות להפעיל במתחם מרכז לחלקי חילוף של המשיבים ונשמרה זכותם של המשיבים להביא את ההסכם לידי סיום בכל עת ומכל טעם. בכתב התביעה נטען כי המבקש הפר את התחייבויותיו על פי ההסכם והסב את המתחם לפעילותה של המבקשת 2, שאינה צד להסכם ואינה רשאית להחזיק בנכס. בהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 16.1.08 נקבע כי המבקשים יפנו מיד את חלקה 30 (בה ממוקם אולם התצוגה הגדול) וזאת בתנאי שהמשיבים ישלמו להם סך של 600,000 ש"ח. עוד נקבע כי עד ליום 5.3.08 יפנו המבקשים את חלקה 21 (בה ממוקם אולם התצוגה הקטן) וזאת בתנאי שהמשיבים ישלמו להם סך של 300,000 ש"ח ועוד 11,000 דולרים. לפי ההסכם, כל הסכומים נועדו לפצות את המבקשים על עבודות השיפוצים והעיצוב שביצעו בנכס. עוד נקבע בהסכם כי מיד לאחר התשלום הראשון (בסך 600,000 ש"ח) ימציאו המבקשים מסמכים המוכיחים את סגירת תיק ההוצאה לפועל אותו פתחו נגד המשיבים בגין שיק בסך 900,000 ש"ח. לטענת המשיבים, השיק ניתן על ידם למבקשים תמורת פינוי הנכס אך לאחר מכן בוטל על ידם משהתברר להם שהמבקשים אינם מתכוונים לבצע את הפינוי. לבסוף נקבע בהסכם כי המשיבים יוותרו "על זכותם האישית מול משטרת ישראל בכל התלונות" שהגישו נגד המבקשים.

3.         בבקשתם לסעדים זמניים מיום 21.3.08 טענו המשיבים כי המבקשים פינו את חלקה 30 עוד ביום 16.1.08 וקיבלו לידיהם את הסכום של 600,000 ש"ח. בהתקרב המועד המוסכם לפינוי חלקה 21 הודיעו המשיבים למבקשים כי הכספים שנקבעו בהסכם עבור הפינוי של חלקה זו מוכנים וממתינים להם. משהגיע מועד הפינוי (5.3.08) והפינוי לא בוצע, פתחו המשיבים נגד המבקשים תיק בלשכת ההוצאה לפועל לשם ביצוע הפינוי מחלקה 21. באותה שעה החזקה בחלקה 30 הייתה כבר מצויה ברשות המשיבים מאז פינוי החלקה ביום 16.1.08 על פי פסק הדין. לטענת המשיבים, פתיחת תיק ההוצאה לפועל גרמה למבקשים "להשתולל", וביום 19.3.08 (יומיים לפני הגשת הבקשה) גילה ב"כ המשיבים כי המבקשים פלשו חזרה לחלקה 30 והכניסו לתוכה תיקים ורכבים, שברו את דלתות הנכס, ואף החלו לתלות שלטים שלהם במקום. ב"כ המשיבים הזמין את המשטרה, אך זו לא עשתה דבר למרות שהגיעה פעמיים למקום. בביקור השני של המשטרה, מיום 20.3.08, התפתחה תגרה בה הותקפו שוטרים. באותו היום התגלה למשיבים כי המבקשים החלו לבנות קיר מגבס בחלקה 30 במטרה לחסום את דרך הגישה היחידה למשרד המשיבים בקומה העליונה של המבנה. על יסוד טענות אלה התבקש בית המשפט ליתן צווים זמניים המורים למבקשים: לפנות את חלקה 30 ולהחזיר את החזקה בה למשיבים כפי שהיה עד לפלישה ה"טרייה"; להימנע מלהפריע לחזקה של המשיבים בחלקה  30; ולהרוס את קיר הגבס שהוקם ביום 20.3.08. כן התבקשה הוראה למשטרת ישראל לסייע בידי המשיבים בביצוע הצווים.

4.         עם הגשת הבקשה קיבל בית משפט השלום החלטה במעמד צד אחד המורה למבקשים לפתוח עד ליום 23.3.08 את הקיר האוטם את הכניסה למשרד המשיבים. הבקשה נקבעה לדיון ליום 26.3.08. המבקשים הגישו ביום 25.3.08 תגובה בכתב לבקשה, וטענו בה בין היתר כי המשיבים לא שילמו להם את הסך של 600,000 ש"ח כולו או מקצתו, ולפיכך הם (המבקשים) לא פינו בשום שלב את חלקה 30. בדיון שהתקיים ביום 26.3.08 נחקרו שני שוטרים שהיו עדים להתרחשויות במקום בימים 19.3.08 ו-20.3.08. כן נחקר ב"כ המשיבים שתמך את הבקשה בתצהיר שלו. בתום הדיון קיבל בית המשפט את ההחלטה עליה מתבקשת רשות הערעור. בית המשפט הבהיר בהחלטה כי אין הוא מתיימר להכריע במחלוקת הנטושה בין הצדדים בשאלת תשלום הסך של 600,000 ש"ח על ידי המשיבים, אלא רק לאזן בין האינטרסים של הצדדים בשים לב לסיכויי טענותיהם במחלוקת הנ"ל. על יסוד איזון זה נקבע כי המשיבים יפקידו בקופת בית המשפט עד ליום 10.4.08 סך של 400,000 ש"ח, וכי תוך 24 שעות ממועד ההפקדה יפנו המבקשים את חלקה 30. המשיבים הפקידו את הסכום באופן מיידי. משכך הורה בית המשפט ביום 27.3.08 על פינוי המבקשים מחלקה 30.

5.         בקשת רשות הערעור על החלטה זאת הוגשה ביום 30.3.08. באותו היום ביקשו המבקשים מבית משפט זה לעכב את ביצוע הפינוי. בדיון שהתקיים ביום 31.3.08 החליט בית המשפט (כב' השופט אהרן פרקש) לדחות את בקשת עיכוב הביצוע על הסף מהטעם שהמבקשים לא ביקשו תחילה את עיכוב הביצוע מבית משפט השלום כמצוות תקנה 468 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. עוד באותו היום דחה בית משפט השלום את הבקשה לעיכוב ביצוע, באומרו: " איני רואה סיבה וצורך לאפשר למשיבים (המבקשים דנן - מ.ס.) להמשיך ולהחזיק בנכס אשר אינו שייך להם ולהגדיל את נזקיהם של המבקשים (המשיבים דנן - מ.ס.)". המבקשים הגישו על אתר בקשה חוזרת לבית משפט זה לעיכוב הביצוע. בית המשפט קבע את הבקשה לדיון ליום 3.4.08, ועיכב את הפינוי עד להחלטה אחרת. בתום הדיון החליט בית המשפט לעכב את הפינוי עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור, בתנאי שהמבקשים יפקידו בקופת בית המשפט סך של 50,000 ש"ח עד ליום 7.4.08. הסכום אכן הופקד ביום 7.4.08. ביום 30.4.08 החליט בית משפט השלום לעכב את הליכי ההוצאה לפועל שננקטו על ידי המשיבים לשם פינוי המבקשים מחלקה 21, וזאת עד למתן החלטה אחרת בה ייקבעו תוקפו ומעמדו של הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין.

6.         בבקשת רשות הערעור על ההחלטה מיום 26.3.08 טוענים המבקשים כי משמעות ההחלטה הנה מתן פסק פינוי סופי נגדם במסווה של סעד זמני. זאת מבלי שבית המשפט נתן את דעתו לראיות החותכות אותן הם הציגו בפניו להפרכת גרסת המשיבים. לטענת המבקשים, סעד זמני נועד לשמר את המצב הקיים, ולא היה מקום לשנות באמצעותו את המצב הקיים ולפנותם מהנכס בו הם מחזיקים מזה זמן ניכר. כך במיוחד לנוכח העובדה שהמשיבים לא הציגו בפני בית המשפט קבלה או עדים לביצוע התשלום בסך 600,000 ש"ח, ולא ביקשו לחקור את המבקש על תצהירו. בנוסף, שאלת התשלום הנזכר לא עלתה בבקשת המשיבים אלא בית המשפט הוא זה שהציג אותה כשאלה. מאחר שהתשלום לא בוצע, אין מקום לפנות את המבקשים מחלקה 30 שכן הסכום הנ"ל חיוני עבורם למימון שכירת אולם חלופי ושיפוצו על מנת שיתאים לצרכי העסק גדול הממדים ועתיר הציוד שלהם.

7.         טענות המבקשים אינן מצריכות תשובה, ודינן להידחות על אתר כאמור בתקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.           

8.         הטענה לפיה אין מקום להורות על פינוי במסגרת בקשה לסעד זמני, יפה למצב הדברים הרגיל אך לא למצב המסוים שבפנינו בו טענת המשיבים הנה לפלישה "טרייה" של המבקשים לנכס ממנו התפנו קודם לכן על פי פסק דין שניתן בהסכמה. כידוע, סעיף 18(ב) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, קובע: " תפס אדם את המקרקעין שלא כדין רשאי המחזיק בהם כדין, תוך שלושים ימים מיום התפיסה, להשתמש בכוח במידה סבירה כדי להוציאו מהם". הוראה זו מעניקה למחזיק כדין כוח משפטי לגרום לסילוקו המיידי של הפולש, אף בלא קבלת פסק פינוי מבית המשפט. מכאן צומחת חובתו של בית המשפט לסייע בידי המחזיק כדין במימוש הסילוק המיידי (בג"ץ 109/70 המוטראן הקופטי נ' שר המשטרה, פ"ד כה(1) 225; בג"ץ 418/78 אבנר לוי ורפאל לוי חברה לבנין ולהשקעות בע"מ נ' שר הפנים והמשטרה, פ"ד לג(2) 108; בג"ץ 407/80 כהן נ' שר הפנים, פ"ד לד(4) 477; בג"ץ 477/81 בן ישראל נ' המפקח הכללי של המשטרה, פ"ד לו(4) 349). סיוע זה של בית המשפט יכול שיינתן גם במסגרת בקשה לסעד זמני. צו בדבר פינוי זמני של פולש הנו צו עשה זמני. אמנם ידו של בית המשפט במתן צו עשה זמני, המשנה מצב קיים, קפוצה בהשוואה למתן צו מניעה זמני המקפיא את המצב הקיים. יחד עם זאת, הסמכות למתן צו עשה זמני שרירה וקיימת וראויה להפעלה במקרים המתאימים לכך (ע"א 213/64 ברא"ז נ' נציב המים, פ"ד יח(3) 647, 653; רע"א 338/88 חמיס נ' שטרן, פ"ד מג(4) 552, 555;  רע"א 2430/91 טיב טירת צבי, שותפות רשומה נ' דליטקיב הקניון,  פ"ד מה (4) 225). החובה לנהוג ריסון וזהירות יתירה במתן צו עשה זמני בכלל, וצו פינוי זמני בפרט, דורשת להגביל מתן צו כזה למצבים שנמצאו מתאימים בעיני המחוקק לסטייה מהאיסור על עשיית דין עצמית. מצבים אלה מתייחדים הן בעוצמת הקשר בין דורש הפינוי לבין הקרקע (החזקה כדין בפועל) והן בקרבת הזמן בין הפלישה לבין דרישת הפינוי (שלושים ימים). נתונים אלה והשילוב ביניהם מולידים אינטרס חזק במיוחד של המחזיק החוקי בהשבה מיידית של המקרקעין לידיו, אם בשל עומק הפגיעה הרגשית הכרוכה בפלישה ה"טרייה" ואם בשל התפקיד של המקרקעין בסיפוק צרכיו החיוניים והשוטפים (מגורים, עסק וכדומה). אינטרס מוגבר זה מצדיק גם סטייה מהכלל הדורש ברגיל להימנע ממתן סעד עשה זמני המעניק את אותו סעד של פינוי המתבקש בתובענה העיקרית עוד לפני בירורה.

9.         במקרה שלפנינו טענו המשיבים כי המבקשים פלשו לחלקה 30 יומיים בלבד לפני הגשת הבקשה, לאחר שפינו אותה למעלה מחודשיים ימים קודם לכן על פי פסק דין שניתן בהסכמה. אם טענת המשיבים נכונה, ממילא מדובר בפלישה מאד "טרייה", שקיימת הצדקה להגיב עליה באמצעות צו פינוי זמני. אמנם המבקשים הכחישו את הטענה בדבר פינוי הנכס על ידם, וטענו כי פינוי שכזה לא התרחש מעולם מאחר שהמשיבים לא שילמו להם את הסך של 600,000 ש"ח המהווה בפסק הדין תנאי לפינוי. אולם הראיות שהוצגו בפני בית משפט קמא הקימו תשתית לכאורית מספקת להעדפת גרסת המשיבים על פני גרסת המבקשים, הגם שלא הוצגה על ידי המשיבים קבלה או ראיה ישירה אחרת לביצוע התשלום. ראשית , אין חולק כי תיק ההוצאה לפועל שנפתח על ידי המבקשים נגד המשיבים בגין השיק בסך 900,000 ש"ח שחולל, נסגר ביום 5.2.08 על פי בקשת המבקשים. כזכור, הסכם הפשרה ופסק הדין מיום 16.1.08 קבעו כי תיק ההוצאה לפועל ייסגר " מייד לאחר תשלום הסכום הראשון" בסך 600,000 ש"ח. טענת המבקשים לפיה סגירת התיק נועדה לאפשר למשיב 2 לנסוע לחו"ל לשם גיוס הסכום הנ"ל, נסתרת על פניה מתוך כך שצו עיכוב היציאה מן הארץ נגד המשיב 2 במסגרת אותו תיק הוצל"פ בוטל כבר 3 חודשים קודם לכן, ביום 7.11.07. גם בלעדי נתון זה, כדי לאפשר לחייב לצאת לחו"ל אין צורך לסגור את תיק ההוצאה לפועל ולהשליך לטמיון (כל עוד החוב לא נפרע) את האגרה ששולמה בפתיחתו, אלא די בביטול צו עיכוב היציאה תוך הותרת התיק פתוח. שנית , השוטר ראני חורי שהגיע למקום ביום 19.3.08 בעקבות פנייתו של ב"כ המשיבים למשטרה, אישר בעדותו מיום 26.3.08 כי בהגיעו לאולם התצוגה הגדול הוא הבחין ב" רכב עומד בדלת האולם" וכי האולם נראה " כאילו מכניסים אליו ציוד ולא פעילות שגרתית... לא היו עוד מכוניות בתוך האולם הזה". עדות זו, ולצדה העדות של השוטר הנוסף, הביאו את בית משפט קמא לכלל " התרשמות ראשונית, כי יש ממש בטענות מר ריזק כי המגרש פונה וכי מר חרחש נכנס למגרש שוב ביום 19.3.08" (החלטה מיום 30.4.08). לא למותר לציין כי בבקשה לעיכוב ביצוע שהגישו המבקשים (בש"א 2162/08) נאמר כי באותו היום - 31.3.08 - אולם התצוגה הגדול הכיל כעשרים מכוניות. זאת בהשוואה למכונית היחידה בדלת האולם שראה השוטר חורי ביום 19.3.08. שלישית , אחת מטענות המשיבים בבקשתם לסעד זמני הייתה שביום 19.3.08 החלו המבקשים, כחלק מפלישתם לנכס, לתלות שלטים שלהם מעל המבנה. בתגובת המבקשים לבקשה הם הודו כי ביום 19.3.08 אכן חלה "תזוזה" של שלט מעל אולם התצוגה הגדול, אלא שלדברי המבקשים דובר בהורדה של השלט על ידי עובדי המבקשת 2 " בכדי לנקותו מהאבק שהצטבר עליו במהלך עונת החורף" (סעיף 15(ג) לתגובה; ראו גם שם בסעיף 27). הסבר זה מוקשה על פניו: מאחר שעובדי המבקשת 2 טיפסו בלאו הכי עד השלט, הדעת נותנת שניתן היה להסיר ממנו את האבק בעודו נותר במקומו, ולא צריך היה לנקוט במהלך המיותר של פירוק השלט, הורדתו ממקומו, העלאתו בחזרה והרכבתו שוב, והכל רק לצורך הסרת אבק. רביעית , באותה תגובה אישרו המבקשים, במענה לטענת המשיבים בדבר הקמת קיר הגבס על ידי המבקשים סמוך קודם לכן, כי מדובר בסגירת דלת כניסה למשרדים של המשיבים, וכי פעולה זו נועדה למנוע חיכוך בין הצדדים עד להגשת תביעה על ידי המבקשים לביטול הסכם הפשרה. המבקשים הודו אפוא בכך שסמוך קודם להגשת הבקשה שונה על ידם המצב בשטח. אף שהודאה זו אינה עוסקת בטענת הפלישה עצמה, יש בה לחזק את גרסת המשיבים, ולו בבחינת ראשית ראיה המצטרפת ליתר הראיות שפורטו לעיל.

10.       נמצא כי בפני בית משפט השלום עמדו נתונים מספיקים למסקנה הלכאורית - והרי לצורך השלב של סעד זמני אין צורך ביותר מאשר ראיות מהימנות לכאורה (תקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984) - לפיה המבקשים פינו את חלקה 30 על פי הסכם הפשרה ופסק הדין, אך פלשו אליה לאחר כחודשיים בהם החזקה בחלקה הושבה למשיבים. מאחר שמדובר בפלישה שהתרחשה לכאורה יומיים בלבד לפני הגשת הבקשה, רשאי היה בית משפט השלום להורות על החזרת המצב לקדמתו בצו פינוי זמני, ואין עילה להתערבות ערכאת הערעור בהחלטה. התניית הפינוי הזמני בהפקדת סך של 400,000 ש"ח על ידי המשיבים להבטחת זכויות המבקשים, ודאי שאינה מחלישה את חוסנה של ההחלטה, אלא אם כבר מחזקת אותה ואת ההימנעות מהתערבות בה.

לא למותר להזכיר את ההלכה המצמצמת באופן מיוחד את היקף ההתערבות של ערכאת הערעור בהחלטותיה של הערכאה המבררת בכל הנוגע למתן סעד זמני. " הלכה פסוקה היא שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה בכל הנוגע למתן סעד זמני, למעט מקרים חריגים" (רע"א 5072/00 איזי יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגרית האחים אבו בע"מ, פ"ד נה(2) 307, 310). מהטעמים שבוארו לעיל אין לומר כי מתקיים במקרה דנן טעם חריג לסטייה מהכלל.

11.       לפיכך החלטתי לדחות את הבקשה לרשות ערעור. משלא התבקשה עליה תשובה, לא ייעשה בה צו להוצאות. יושב למבקשים העירבון בסך 7,500 ש"ח אותו הפקידו להבטחת הוצאות המשיבים.

נ יתנה היום כ"ח באייר תשס"ח (2 ביוני 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

           התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: