החלטה בתיק ברע 387/08

1.         זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים (כב' השופטת יעל ייטב) מיום 18.2.08 בת"ק 4870/07, לפיו התקבלה תביעת המשיב נגד המבקשת, והמבקשת חויבה לשלם למשיב את סכום התביעה (2,047 ש"ח) בתוספת הוצאות משפט בסך של 300 ש"ח. בנוסף חויבה המבקשת בתשלום הוצאות בסך של 350 ש"ח לחברת הביטוח הראל, שנתבעה כנתבעת שניה לצד המבקשת למרות שלא ביטחה במועד התאונה את רכבה בביטוח אחריות.

2.         מהטעמים שיבוארו להלן לא ראיתי מקום לתת רשות ערעור, והחלטתי לדחות את הבקשה בלא צורך בתשובה.

3.         בית משפט קמא קיבל את גרסתו של המשיב לפיה מוניתו נפגעה בחלקה השמאלי אחורי, כתוצאה מכך שבעת היותה בעצירה בשל התעכבות התנועה שלפניה פגע בה רכב בו נהגה המבקשת, שנדחק משמאל למונית לתוך תחילתו של נתיב נסיעה שמאלה. בית המשפט לא קיבל את גרסתה של המבקשת, לפיה התאונה ארעה בעת ששני הרכבים היו בנסיעה, והמשיב, שנסע מימין לרכבה בנתיב המיועד לנסיעה ישר, נדחק לצד רכבה ופגע בדלת הימנית אחורית שלו. בית המשפט סמך קביעות אלה על הפגיעה שהוכחה ברכב המשיב בחלקו השמאלי אחורי. פגיעה זו, אמר בית המשפט, מתיישבת עם גרסת המשיב בדבר הידחקות רכבה של המבקשת מאחור בנתיב השמאלי. אם, לעומת זאת, רכב המשיב הוא זה שנדחק לאחור, כפי שטוענת המבקשת, כי אז רכבו של המשיב צריך היה להיפגע בצדו השמאלי קדמי. חיזוק למסקנה זו נמצא לבית המשפט בהודאת המבקשת בכך שבעת התאונה היו גלגלי רכבה על אי התנועה שמשמאל, דבר המלמד על הידחקות רכבה לתוך הנתיב השמאלי כגרסת המשיב.

4.         המבקשת טוענת כי בית משפט קמא התעלם מכך שהמשיב מסר במשטרה ובבית המשפט גרסאות סותרות באשר לרחוב בו התרחשה התאונה. לטענת המבקשת, התאונה לא התרחשה כטענת המשיב במקום בו מתחיל פיצול של נתיב לצורך פנייה שמאלה, אלא בצומת הפנייה שמאלה עצמו, כאשר היא התחילה את הפנייה שמאלה והמשיב טרם פינה את הנתיב המיועד לביצוע הפנייה למרות שכיוון נסיעתו היה ישר. עוד טוענת המבקשת כי בית משפט קמא התעלם מהשרטוט שנערך על ידי המשיב במשטרה - המשקף לדעת המבקשת את האמת - בו שני הרכבים נמצאו במקביל זה לזה ובתנועה בתוך הצומת. במצב זה שני הרכבים נפגעו בחלק האחורי שלהם. זאת ועוד. המבקשת טוענת כי היא לא עלתה עם רכבה על אי התנועה אלא רק על אבני השפה המשופעות. מאחר שרכבה הנו ג'יפ גבוה, לא ייתכן שהוא פגע בחלק נמוך בהרבה במונית של המשיב (פגוש).

5.         טענות אלו של המבקשת אינן יכולות להתקבל. המשיב לא מסר במשטרה ובבית המשפט גרסאות סותרות באשר לרחוב בו התרחשה התאונה. בהודעתו למשטרה מיום 23.9.07 ציין המשיב כי התאונה ארעה מיד לאחר שפנה מרח' גולומב לרח' בוליביה ונעצר בשל עצירת הרכבים שלפניו. אותו מיקום נמסר על ידי המשיב בכתב התביעה, שם נאמר (בסעיף 3) כי התאונה ארעה " שעה שהתובע החל לפנות באיטיות שמאלה מרח' גולומב לרח' בוליביה נאלץ לעצור את רכבו בשל התנועה שהזדחלה מלפניו". בדומה לכך עדות המשיב בבית המשפט (עמ' 1 שו' 8-9 לפרוטוקול): " אני נהג מונית נוסע ברחוב גולומב וברמזור ירוק פונה לרח' בוליביה. אלא שמיד אחרי הרמזור יש פקק אני נעצר ולפני עוצרת מכונית" (ההדגשה הוספה). אין ממש בטענת המבקשת לפיה המסמך שצורף לכתב הגנתה (שאגב אינו, כטענתה, דיווח של השוטרים שהגיעו למקום התאונה אלא הודעה שמסר המשיב בתחנת המשטרה שלושה ימים לאחר התאונה) מאשר את טענתה כי התאונה ארעה " בפינת רחוב שטרן" וסותר את טענת המשיב כי הדבר ארע ב" רחוב גולומב פינת בוליביה" (סעיף 9 לבקשת רשות הערעור). הלא בהודעה למשטרה שצורפה לכתב ההגנה נאמר במפורש (בתחילת סעיף 2) כי התאונה התרחשה " בתאריך 20.9.07 בשעה 16:00 במקום רח' בוליביה פינת רח' גולומב".     

6.         המשיב לא שרטט במשטרה את מקום התאונה באופן הסותר את גרסתו במשפט. השרטוט ממקם אמנם את אי התנועה צמוד לפני הפנייה שמאלה, אך לא את שני הרכבים בתוך הצומת. ראשי החץ הנראים בשרטוט מתארים את כיוון את הנסיעה של הרכבים אך לא את מיקומם, המתואר באמצעות בסיסי החץ, שתחילתם עוד לפני הצומת. אורכם השונה של בסיסי החץ (הבסיס של המונית ארוך יותר) אינו מאפשר לפרש את השרטוט כמצביע בהכרח על הימצאות הרכבים במקביל זה לזה בעת התאונה.

7.         על כך שמוניתו של המשיב נפגעה בתאונה בחלקה האחורי שמאלי, אין מחלוקת. בצדק קבע בית משפט קמא כי פגיעה שכזו מתיישבת טוב יותר עם האפשרות של הימצאות רכבה של המבקשת מאחורי המונית. הידחקות המונית לצד רכב המבקשת כשהמונית נוסעת ישר ורכב המבקשת פונה שמאלה, כפי שטוענת המבקשת, עשויה הייתה להתבטא בנזק לדלת הימנית אחורית של רכב המבקשת כתוצאה מפגיעת החלק הקדמי שמאלי של המונית ולא החלק האחורי שמאלי שלה. זאת אם עובר לתאונה רכב המבקשת הקדים את המונית, כפי שניתן להבין מסעיף 8(ב) לכתב ההגנה, לפיו התובע " הגיע מאחוריה ולצידה" של הנתבעת (ההדגשה הוספה). לחלופין, אם עובר לתאונה שני הרכבים היו באותו קו, כי אז מאחר שהמבקשת לפי טענתה החלה כבר את הפנייה שמאלה - משמע שרכבה היה מוטה שמאלה - הרי החלק האחורי שמאלי של המונית עשוי היה כתוצאה מהידחקותו הצידה לפגוע בפינה האחורית ימנית של רכבה אך לא בדלתו האחורית ימנית, כפי שטענה המבקשת בדיון (עמ' 2 שו' 24; עמ' 3 שו' 3-4; עמ' 4 שו' 4). נותרת אפוא האפשרות שהמונית נמצאה בעת התאונה לפני רכב המבקשת, כפי שטוען המשיב. בכל מקרה, המבקשת לא המציאה כל הוכחה חיצונית (תמונה, חוות דעת, חשבונית תיקון וכיו"ב) לטענתה, בה כפר המשיב, בדבר פגיעה כלשהי שנגרמה לרכבה כתוצאה מהתאונה. לא זו אף זו, אלא שבכתב ההגנה סתרה המבקשת את עצמה, כאשר פעם אחת טענה (בסעיף 3(ב)) כי מכוניתה נפגעה בדלת האחורית ימנית, ולאחר מכן (בסעיף 7) כי הפגיעה הייתה בכנף האחורית ימנית. בדיון בבית המשפט דבקה המבקשת (שלוש פעמים) בגרסה הראשונה, והרי לפנינו אי-התאמה נוספת לטענת הפגיעה בכנף המופיעה בכתב ההגנה.

8.         חיזוק לקביעה שרכב המבקשת הגיע ונדחק מאחורי מונית המשיב מצוי בהודאתה של המבקשת בכך שהגלגלים השמאליים של רכבה לא היו בעת התאונה על הכביש. השאלה אם הגלגלים היו אותה עת על אבני השפה המשופעות שבקצה אי התנועה (כטענת המבקשת) או על אי התנועה עצמו (כטענת המשיב) אינה חשובה. מה שחשוב הוא שגם עלייה על אבני השפה מצביעה על ניסיון של המבקשת להידחק לנתיב הפנייה שמאלה, שבעת הגעתה אליו לא יכול היה להכיל את כל רוחב רכבה בשל הימצאות מוניתו של המשיב במקום קודם לכן.

9.         מטעמים אלה אין הצדקה להרשות למבקשת לערער על החלטת בית משפט קמא הזוקפת לחובתה את האחריות לתאונה ולנזקיו של המשיב בעקבותיה.

10.       אין גם הצדקה להרשות למבקשת לערער על החלטת בית משפט קמא לחייבה בתשלום הוצאות הנתבעת השניה, חברת הביטוח הראל. בית משפט קמא נימק החלטה זו בכך " שהנתבעת מסרה את שמה של הנתבעת 2 כמבטחת, ולא תיקנה את טעותה גם לאחר הגשת כתב התביעה, ובכך חייבה את הנתבעת 2 להתייצב לדיון אף שאין לתובע כל יריבות עמה". המבקשת טוענת כי גם לפי עדותו של המשיב היא מסרה לו את פרטי ביטוח החובה שלה בלבד, ואילו הוא האמין כי מדובר בביטוח מקיף מתוך רשלנות ובלא לבדוק האם יש בסיס לאמונה זו, למשל על ידי פנייה אל סוכן הביטוח שלה. עוד טוענת המבקשת כי היא הפנתה את נציגת חברת הביטוח של המשיב אל סוכן הביטוח שלה, אך גם חברת הביטוח לא פנתה אל הסוכן. בנסיבות אלה סבורה המבקשת כי לא חלה עליה חובה לתקן את הטעות בכתב התביעה, שנגרמה בשל רשלנות של המשיב.          

המשיב לא העיד כי קיבל מהמבקשת רק את פרטי ביטוח החובה שלה. עדותו של המשיב הייתה שהמבקשת " נתנה לי מס' פוליסה של חב' הראל ובדיעבד המספר הזה הוא של ביטוח חובה" (עמ' 2 שו' 15-16). עדותה של המבקשת לא הייתה שונה: " באותו יום שוחחנו ונתתי את הפרטים של ביטוח החובה ומס' הפוליסה ולא הייתה ערה שסוכן הביטוח שלי ביטח אותי בביטוח מקיף בחברה אחרת" (עמ' 3 שו' 9-11). היינו: בזמן שהמבקשת מסרה למשיב כי רכבה מבוטח בחברת הראל, סברה היא - ואפשרה גם למשיב לסבור - שמדובר גם בביטוח מקיף. כשהתגלתה לה טעותה, היא לא טרחה ליידע את המשיב על כך, ואף לא ביקשה בכתב הגנתה להחליף את הנתבעת השניה במבטח הנכון במקום חברת הראל. מאחר שלא התעורר אצל המשיב יסוד לחשוד כי המידע שמסרה לו המבקשת אינו נכון, הוא לא היה צריך לבדוק עם סוכן הביטוח שלה מיהי המבטחת האמיתית בפוליסת המקיף. בנסיבות אלה היה מקום להשית את הוצאות חברת הראל, שאין חולק כי מגיעות לה, על המבקשת ולא על המשיב. למעלה מכך: המבקשת לא כללה את חברת הראל כמשיבה בבקשת רשות הערעור. בכך די כדי לשלול אפשרות שינוי בחיוב שנפסק לטובת חברת הראל, לרבות באשר לזהות החייב. 

11.       הבקשה לרשות ערעור נדחית אפוא. משלא התבקשה עליה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות. הערבון יוחזר למבקשת.

נ יתנה היום א' בניסן תשס"ח (6 באפריל 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא ההחלטה לב"כ הצדדים בפקסימיליה.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: