החלטה בתיק ברע 3489/08

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לתביעות קטנות בחיפה (כב' השופטת ישראלה קראי-גירון) מיום 6.7.2008, לפיה התקבלה בחלקה תביעת המשיב נגד המבקשת לתשלום שכר טרחה ראוי.

1.         המשיב הגיש נגד המבקשת תביעה לשכר טרחה ראוי על סך 9,000 ש"ח. התביעה נדונה ונשמעו ראיות בפני כב' השופט גד אנגל ז"ל. עקב פטירתו הפתאומית של כב' השופט אנגל הועבר התיק לכב' השופטת קראי-גירון. בפני כב' השופטת התקיים דיון במעמד הצדדים שהסכימו כי יינתן פסק דין מנומק על סמך החומר המצוי בתיק וחומר נוסף שיוגש על ידם. לא למותר לציין כי המבקשת היתה מיוצגת בבית משפט קמא לאחר שקיבלה היתר ייצוג.

2.         בית משפט קמא קיבל את התביעה בחלקה וקבע כי המשיב זכאי לשכר טרחה ראוי בסך   6,000 ש"ח עבור הפעולות שביצע בתיק. נקבע כי המבקשת שכרה את שירותיו של המשיב להגשת ערעור על החלטת המפקחת על הבתים המשותפים ובין הצדדים נחתם הסכם שכר טרחה על סך 9,000 ש"ח. המבקשת מסרה לידי המשיב שתי המחאות דחויות על סך 3,500 ש"ח כל אחת וכן סך של 2,000 ש"ח במזומן (סה"כ 9,000 ש"ח). המשיב הגיש את הערעור  וביצע פעולות נוספות עד שיחסי הצדדים עלו על שרטון וההתקשרות הופסקה בטרם עת.

בית המשפט קיבל את גרסת המשיב כי השיב למבקשת את הסכום שקיבל ממנה בנסיבות מיוחדות, כאשר המבקשת סירבה לעזוב את משרדו והיה עליו להזעיק את המשטרה על מנת לשכנעה לעזוב את המקום, אך מבלי שהדבר יתפרש כאילו ויתר על זכותו לשכר טרחה ראוי.

מנגד, התקבלה גרסת המבקשת כי מתוך הסכום ששילמה למשיב לא הושב לה סך של 1,000 ש"ח במזומן. בית המשפט קבע כי המשיב לא זכאי למלוא שכר הטרחה שהוסכם, שכלל גם עבודות שטרם בוצעו על ידו והעמיד את שכר הטרחה הראוי על סך 6,000 ש"ח בקיזוז הסך של 1,000 ש"ח שנותר בידי המשיב. בית משפט קמא אפשר למבקשת, עקב מצבה הקשה, לשלם את החוב בחמישה תשלומים שווים, החל מיום 15.8.2008.

3.         ביום 4.8.2008 פנתה המבקשת לבית משפט קמא בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. ביום 21.8.2008 נעתר בית משפט קמא באופן חלקי לבקשה, וקבע כי המועד הראשון לתשלום יידחה ליום 15.9.2008, כיוון שהמבקשת לא נימקה מדוע סיכויי הבקשה לרשות ערעור טובים ולא הוכיחה שאם תזכה בבקשה תתקשה לגבות את הכספים בחזרה.

במסגרת בקשת רשות הערעור על פסק הדין פנתה המבקשת בבקשה לעיכוב ביצוע, בה טענה כי מצבה הכלכלי קשה והיא סובלת ממחלות קשות ומאושפזת בבית החולים הדסה בירושלים.

4.         על פסק הדין נסבה הבקשה שבפני.

            בבקשה טענה המבקשת כי היא חתמה על הסכם שכר הטרחה עם המשיב בניגוד לרצונה וכי לא יכלה להבין את משמעותו לאור קשיי השפה שלה ומחלותיה. המבקשת חזרה על גרסתה העובדתית, שלא התקבלה, לפיה המשיב ויתר על שכר הטרחה בתיק והשיב לה סך של 7,000 ש"ח + סך 637 ש"ח והעביר לב"כ הצד שכנגד סך של 575 ש"ח בלבד, מתוך הסך של 9,000 ש"ח + 1,212 ששילמה לו. המבקשת טענה כי בית משפט קמא טעה בפסק דינו, והיה מקום לקבוע כי נותרו בידי המשיב סך של 2,000 ש"ח (ולא 1,000 ש"ח).

לטענת המבקשת, שכר הטרחה שקיבל המשיב בפועל עומד על 2,000 ש"ח והוא שכר טרחה ראוי עבור השירותים שנתן, ובית משפט קמא לא התייחס ולא בחן באופן מעמיק את פעולות המשיב בתיק המבקשת.

5.         דין בקשת הרשות לערער להדחות ללא תשובה.

טענות המבקשת הן במישור העובדתי, ואין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים אלא בנסיבות מיוחדות, כאשר מתגלה שגיאה בולטת בהחלטתו של בית משפט קמא, כגון כאשר ממצאי העובדה אינם מעוגנים כלל בחומר הראיות, או מקום שבו הגרסה העובדתית שאומצה, אינה מתקבלת על הדעת ואינה מתיישבת עם מבחנים של הגיון ושכל ישר - ראה ע"א 9070/04 חסן נ' חסן (ניתן ביום 11.3.2007) והאסמכתאות שם.

מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות לאפשר דיון יעיל, קצר ופשוט בתביעות שעלותן הכספית נמוכה, ותכלית זו מנחה את ערכאת הערעור בבואה לשקול מתן רשות ערעור על פסק הדין - בר"ע (מחוזי י-ם) 375/08 ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ נ' קורח מאיר (ניתן ביום 3.4.2008). באותו מקרה נקבע כי רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות תינתן כאשר מדובר בטעות משפטית או עובדתית גלויה על פניה, שאינה מצריכה דיונים ארוכים וטענות מקדמיות.

6.         לא מצאתי כי מתקיימים המבחנים המצדיקים התערבות ערכאת הערעור בממצאי הערכאה הדיונית. בית משפט קמא ביכר את גרסת המשיב לעניין עצם חבות המבקשת בשכר טרחה ראוי, דבר המתיישב עם ההגיון, השכל הישר והראיות שהוגשו, וקיבל את גרסת המבקשת בחלקה, לעניין הסכומים ששולמו על ידה והושבו לה.

אציין כי המבקשת לא צירפה לבקשתה את המסמכים שהיו בפני הערכאה הדיונית, כך שגם אם היה מקום לדון בבקשתה לגופא, ואין הדבר כך, היה נבצר מבית המשפט לעשות כן. אוסיף כי מצבה הכלכלי של המבקשת נלקח בחשבון בפסק הדין עת פרש בית משפט קמא את חובה לתשלומים, וטענותיה לעניין מצבה הכלכלי הקשה מקומן בלשכת ההוצאה לפועל ולא במסגרת בקשת הרשות לערער או בבקשה לעיכוב ביצוע.

7.         לאור האמור לעיל ומכוח סמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני דוחה את הבקשה ללא צורך בתשובת המשיב. משנדחתה הבקשה מתייתר הדיון בתביעת המבקשת לעיכוב ביצוע פסק הדין, ואני מורה על מחיקתה. מאחר שלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום י"ד באלול, תשס"ח (14 בספטמבר 2008) בהעדר הצדדים.