החלטה בתיק ברע 3410/07

1.      בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כבוד סגן הנשיא כרמי מוסק) מיום 18.10.07 במסגרתה קיבל בית משפט קמא את בקשת המשיבות למנות מומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה.

2.      ביום 213.98 נפגעה גב' עזבה זהרה (להלן - הנפגעת) בתאונת דרכים. ביום 16.6.98 הגישה הנפגעת תביעה למוסד לביטוח לאומי, הוא התובע בבית משפט קמא והמבקש בבקשה הנוכחית (להלן - המל"ל או המבקש), לקבלת קצבת נכות כללית. ביום 22.1.99 נקבעה לנפגעת נכות זמנית בשיעור של 40%, וזאת, החל מיום התאונה. ביום 18.5.99, לאחר שהנפגעת נבדקה על ידי מומחה בתחום הפסיכיאטריה שקבע כי היא סובלת מ"תסמונת פוסט טראומטית עם תמונה הסטריפומית קונברסטיבית", קבעה לה הועדה הרפואית במל"ל נכות צמיתה בשיעור של 40%. הועדה הרפואית הוסיפה וקבעה כי הנפגעת סובלת מ"ליקוי נפשי" ואינה מסוגלת לעבוד. בשנת 2000 הגישה הנפגעת תביעה לבית משפט השלום בנתניה נגד המשיבות בעילה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן תביעת הנפגעת). במסגרת תביעת הנפגעת מונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה. המומחה שמונה, ד"ר אבני, קבע בחוות דעתו כי הנכות ממנה סובלת התובעת עקב התאונה היא בשיעור של 30% החל ממועד התאונה ולמשך שנתיים, ונכות בשיעור של 10% ממועד זה ואילך. יש לציין כי המשיבות טענו באותו הליך כי מסכום הפיצויים שיקבע כי עליהן לשלם לנפגעת יש לקזז את מלוא סכום הגמלאות המשולמות לה על ידי המל"ל. בסופו של יום נסתיימה תביעת הנפגעת בהסדר פשרה, והמבקש מצדו פנה למשיבות בדרישה לשיבוב הגמלאות ששולמו לנפגעת, בהתאם להוראות ההסכם הקיים ביניהם לעניין זה. המשיבות סירבו לשלם למבקש את מלוא הסכום שנדרש, ושילמו לו רק עשרה אחוז מסכום הדרישה, וזאת בטענה כי הן אינן חייבות כלפיו אלא בשיעור גמלאות כפי שיעור הנכות שנקבע על ידי ד"ר אבני. נוכח זאת, המבקש, שסבר כי הוא זכאי לשיבוב בגין מלוא סכום הגמלאות הגיש תביעת שיבוב לבית משפט קמא, היא התביעה שבמסגרתה הוגשה הבקשה הנוכחית. המשיבות מצדן הגישו בקשת רשות להתגונן, ולאחר שנתקבלה הרשות, הגישו בקשה למינוי מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה. המשיבות ציינו בבקשתן כי הן אינן חולקות על הכלל לפיו מקום בו קיימים פערים בין קביעות המל"ל לקביעות המומחה מטעם בית המשפט לעניין שיעור הנכות, קביעת המל"ל היא שמחייבת לצורך תביעת השיבוב. ואולם, לטענתן, מקום בו קביעת המל"ל הייתה לעניין נכות כללית, הכלל האמור אינו פותר את המל"ל מהצורך להוכיח קשר סיבתי בין התאונה לבין הנכות שבגינה משולמת הגמלה, שכן המל"ל זכאי לשיבוב רק בגין גמלאות המשלמות עקב נכות שנגרמה כתוצאה מהתאונה. לטענתן, במקרה הנוכחי, קיומו של קשר סיבתי לא הוכח, ומתעוררות ספקות באשר לקיומו, ולכן יש צורך במינוי המומחה. המבקש הגיב לבקשה וטען כי קיומו של קשר סיבתי עולה הן ממסמכי הועדות הרפואיות שבחנו את מצבה של הנפגעת לצורך קביעת נכותה, והן מחוות דעתו של ד"ר אבני, ולכן אין לחייבו להוכיח את קיומו גם במסגרת תביעת השיבוב ואין למנות מומחה נוסף לעניין זה.

3.      בית משפט קמא נעתר לבקשה והורה על מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה. בית משפט קמא קבע בהחלטתו כי העובדה שבמסמכים של ועדות המל"ל שבחנו את מצבה של הנפגעת הוזכרה תאונת הדרכים רק פעם אחת, כמו גם העובדה כי מדובר בועדה שקבעה לנפגעת נכות כללית ולא נכות מעבודה, מעוררות ספק רב באשר לקיומו של קשר סיבתי בין הנכות הנפשית שנקבעה לנפגעת על ידי המל"ל לבין התאונה. משכך, וחרף מטרת ההסכם בין הצדדים שנועד לחסוך התדיינויות, על המבקש להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לנכות, ולצורך זה יש למנות מומחה.

4.      המבקש לא השלים עם ההחלטה האמורה והגיש את הבקשה שלפניי. בבקשתו חזר המבקש על טענתו לפיה קיומו של קשר סיבתי בין הנכות שבגינה משולמות הגלמאות לנפגעת לבין התאונה עולה ממסמכי הועדות הרפאויות שבחנו את הנפגעת לצורך קביעת נכותה, כמו גם מחוות דעתו של ד"ר אבני, ולכן לא היה מקום למנות מומחה נוסף לצורך בחינת שאלה זו. המבקש הוסיף כי נוכח העובדה כי המשיבות עצמן טענו במסגרת תביעת הנפגעת כי יש לנכות את מלוא סכום הגמלאות מסכום הפיצוי שעליהן לשלם לנפגעת, הן למעשה הודו כי מדובר בגמלאות המשולמות בגין נכות שנגרמה כתוצאה מהתאונה, והן מושתקות כיום מלכפור בכך. המשיבות מצדן טענו, בתגובתן לבקשה, כי נוכח סיום תביעת הנפגעת בהסדר פשרה היא אינה יוצרת השתק המונע מהן לטעון להעדר קשר סיבתי בין הנכות לתאונה. בנוסף, המשיבות חזרו על טענתן בדבר הנטל המוטל על המל"ל, בנסיבות הנדונות, להוכיח את הקשר הסיבתי בין הנכות לתאונה.      

5.      לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

6.      הצדדים אינם חולקים על הכלל לפיו מקום בו מתקיים קשר סיבתי בין התאונה לבין הנכות, וקיימת מחלוקת בין המומחה שמונה על ידי בית המשפט בהליך שבין הנפגע למבטחת לבין ועדות המל"ל בעניין שיעור הנכות, קביעת ועדות המל"ל היא שמחייבת לצורך תביעת שיבוב המוגשת בהתאם להוראות ההסכם שביניהם. עם זאת, אין חולק גם כי כלל זה עניינו במצב שבו קיים קשר סיבתי בין התאונה לבין הנכות, ואין בו כדי לייתר את הצורך בהוכחת הקשר הסיבתי הנ"ל לצורך תביעת השיבוב. על פי פסיקת בית המשפט העליון, השיבוב לו זכאי המל"ל מהמבטחת הוא בגין גמלאות המשולמות עקב נכות שנגרמה כתוצאה מהתאונה בלבד, ולא עבור גמלאות אחרות (ר' רע"א 3953/01 עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ), ומכאן שלצורך תביעת השיבוב נדרש המל"ל להוכיח את קיומו של קשר סיבתי כאמור. אשר לאופן הוכחת הקשר הסיבתי, על פי הכלל שנתגבש בפסיקה אליה הפנו הצדדים, והמקובל עליי, תכלית ההסכם בין הצדדים מביאה למסקנה לפיה מקום בו מדובר בגמלאות המשולמות לנפגע בעקבות תאונת עבודה שהיא גם תאונת דרכים, הרי שהקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנכות כפי שנקבעה על ידי המל"ל הנו ברור, ואין להידרש לראיות נוספות לעניין זה בתביעת השיבוב. שונה הדבר מקום בו מדובר בגמלאות המשולמות בגין נכות כללית, שאינה בהכרח קשורה לתאונה. במקרים אחרונים אלו ניתן יהיה לבסס את קיומו של קשר סיבתי בין הנכות לבין התאונה, על קביעת המל"ל לעניין הנכות הכללית, רק כאשר עובדת קיומו עולה ממסכי הועדות הרפואיות של המל"ל שבחנו את הנפגע וקבעו לו נכות כללית או כאשר ניתן פסק-דין בנושא בתביעה שבין הנפגע למבטחת. מקום בו עובדת קיומו של הקשר הסיבתי אינה עולה ממסמכי המל"ל, או מפסיקת בית המשפט, על המל"ל, ככל שהוא מבקש להוכיח קיומו של קשר סיבתי, לעשות כן באמצעות ראיות אחרות.

7.      אשר למקרה הנוכחי, מדובר כאמור בגמלאות המשולמות בגין נכות כללית. לפיכך, בחן בית משפט קמא את מסמכי הועדות הרפואיות של המל"ל על מנת לקבוע האם יש בהם כדי לבסס קשר סיבתי בין התאונה לנכות. בית משפט קמא מצא כי בנסיבות העניין אין די במסמכים אלו לצורך ביסוס קשר סיבתי בין הנכות לתאונה. לא ראיתי מקום להתערב במסקנה זו של בית משפט קמא. עיון במסמכים הנ"ל מעלה כי מדובר במסכים לאקוניים הנעדרים התייחסות של ממש, ישירה או עקיפה, לשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לנכות. אכן, כפי שטען המבקש, הנכות נקבעה לנפגעת החל מיום התאונה, וכן נקבע כי הנפגעת סובלת מהפרעה פוסט טראומטית, קרי, הפרעה שנגרמה כתוצאה מטראומה, ואולם, בכך אין די על מנת להצדיק התערבות בהחלטת בית משפט קמא בנושא של מינוי מומחה, שהוא נושא המסור לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית ואשר התערבות ערכאת הערעור בו היא מצומצמת (ר' רע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ).

8.      המבקש טען כאמור כי קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לנכות נקבע גם על ידי ד"ר אבני וכי גם מסיבה זו אין למנות מומחה נוסף לצורך זה. לטענתו, ד"ר אבני אמנם קבע לנפגעת נכות בשיעור 10%, ואולם, לעניין שיעור הנכות קביעת המל"ל היא שגוברת. אין לקבל טענה זו. ד"ר אבני אכן קבע כי לנפגעת נגרמה נכות בשיעור של 10% כתוצאה מהתאונה, ואולם בכך אין כדי לבסס קשר סיבתי בין הנכות הכללית בשיעור של 40% שקבע המל"ל לבין התאונה. ודוק, אם ממסמכי המל"ל היה עולה קשר סיבתי בין הנכות לבין התאונה, הרי שלצורך תביעת השיבוב קביעת המל"ל לעניין שיעור הנכות הייתה גוברת על קביעתו של ד"ר אבני. ואולם, מכך אין להסיק כי בהעדר אינדיקציה במסמכי המל"ל לעניין קשר סיבתי בין התאונה לבין שיעור הנכות ניתן להסתמך לעניין זה על חוות דעתו של ד"ר אבני, שייחסה לתאונה קשר סיבתי לעניין 10% נכות בלבד, ובמקביל לבסס את הקביעה בדבר שיעור הנכות על קביעת המל"ל.

9.      בנסיבות העניין יש לדחות גם את טענת המבקש בנוגע לקיומו של השתק שיפוטי. ככלל, על מנת שיוצר השתק שיפוטי אין די בכך שבעל דין יעלה שתי טענות סותרות בשני הליכים שונים. הדעה הרווחת היא כי השתק שיפוטי יווצר כאשר בעל דין מעלה טענה סותרת לטענה שהעלה בהליך אחר, ושנתקבלה באותו הליך, או למצער, ש"פירותיה נקצרו" באופן אחר באותו הליך (ר' ע"א (י-ם) 11122/07 המוסד לביטוח לאומי נ' אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ). במקרה הנוכחי, המשיבות אכן טענו במסגרת תחשיב הנזק שהגישו בתביעת הנפגעת כי יש לנכות מהפיצוי שיפסק שעליהן לשלם לנפגעת את מלוא הגמלאות ובכך למעשה הכירו בכך שהגמלאות משלומות בגין התאונה. ואולם, כפי שצוין לעיל, בסופו של יום תביעת הנפגעת נסתיימה בהסדר פשרה. אמנם יתכן כי הסדר הפשרה הביא בחשבון טענה זו של המשיבות, כך שהן קצרו את פירותיה, ואולם, המבקש מצדו לא הצביע על כל אינדיקציה לכך, ומשכך דין טענתו בדבר קיומו של השתק שיפוטי להידחות.

10.  נוכח האמור לעיל, הבקשה נדחית.

11.  המבקש יישא בהוצאות המשיבים בסכום של 7,500 ש"ח.

12.  המזכירות תשלח העתק ההחלטה לבאי כוח הצדדים בפקסימיליה.

ניתנה היום, ד' באדר א התשס"ח (10 בפברואר 2008), בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: