החלטה בתיק ברע 333/07

בית הדין הארצי לעבודה

1. אלכסנדר בריזמן

2. אייל גרוס

3. יוניב בר מימון

4. בר מערכות לייזר בע"מ                                                           המבקשים

-

INT - אינטרגריקו (ישראל) בע"מ                                                      המשיבה                                 

בפני הנשיא סטיב אדלר

ה ח ל ט ה

1.   לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (השופטת אורנית אגסי, עב 1271/98) בה קבע בית הדין, במסגרת תשובה לשאלת הבהרה שהופנתה אליו מאת ראש ההוצאה לפועל, כי ההוצאות שנפסקו בפסק הדין שניתן על ידי השופט תיבון ביום 13.8.2002 (להלן - פסק הדין הראשון)  בעינן עומדות.

2.   לאחר שעיינתי בכלל החומר שהובא לפני במסגרת בקשת רשות הערעור, לרבות תשובת המשיבה ותגובה לתשובה מטעם המבקשים, אני מחליט לדחותה.

3.   המשיבה (להלן: החברה) עתרה לבית הדין האזורי למתן סעד זמני וקבוע אשר יאסור על המבקשים (להלן: העובדים) ליצור קשר כלשהו, בין במישרין ובין בעקיפין, עם לקוחותיה של החברה. הדיון התקיים בפני השופט תיבון אשר נתן ביום 11.3.1998 צו זמני, אשר הוגבל לאזור ירושלים, ולמשך שנה וחצי מיום נתינתו.

      ביום 13.8.2002 ניתן פסק דין בו נקבע כי תוקפו של הצו הזמני יוארך לתקופה נוספת של שנתיים, קרי עד ליום 11.9.2001. בשל תקלה בית הדין, לא ניתן הצו הקבוע במועדו, ובית הדין העריך את הנזק שנגרם לחברה בשל אי קיום הצו בתקופה בו אמור הוא היה להיות מקוים, ב-40,000 ש"ח. בנוסף, חוייבו המבקשים בהוצאות משפט בגובה 20,000 ש"ח.

            בערעור שהוגש לבית הדין הארצי, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה יקבע בית הדין הארצי את משך תקופת ההגבלה מעבר למועד הצו הזמני, וכי התיק יוחזר לבית הדין האזורי, על מנת שזה יכריע בטענת החברה לנזקיה בתקופה האמורה, תוך שמיעת ראיות נוספות שיובאו על ידי הצדדים לעניין זה. זאת, בפני מותב חדש של בית הדין האזורי.

            ביום 3.10.2006 ניתן פסק דין על ידי השופטת אגסי, בו נדחו טענות החברה, ונקבע שלא הוכח, אף לא בראשית ראיה, כל נזק, בין ישיר ובין עקיף, שנגרם לה בתקופה האמורה. בית הדין האזורי פסק לטובת המבקשים הוצאות משפט בסך 15,000 ש"ח, תוך השמעת ביקורת חריפה על אופן ניהול ההליך על ידי החברה (להלן: פסיקת ההוצאות השנייה). 

4.   ביום 19.3.2007 התקיים דיון בפני ראש ההוצאה לפועל, במסגרת תיק הוצאה לפועל שפתחו העובדים, בעניין טענת פרעתי שהגישה החברה. לגישתה, עומדת לה טענת קיזוז של סכום ההוצאות שנפסק לטובתה בפסק הדין הראשון כנגד חיובה בפסיקת ההוצאות השנייה. בתשובתו לשאלת הבהרה שהועברה אליו מטעם ראש ההוצאה לפעול, הבהיר בית הדין האזורי כי בעת פסיקת ההוצאות השנייה לא הביא הוא בחשבון את ההוצאות שנפסקו בפסק הדין הראשון, ובעת פסיקת ההוצאות השנייה סבר בית הדין כי ההוצאות הקודמות נשארו בעינן ואף שולמו.

5.   במסגרת בקשת רשות הערעור, טוענים המבקשים כי משהוחזר התיק לבית הדין האזורי, משמעות הדבר היא ביטול פסיקת ההוצאות. כל שכן, עת הוכרע בפסק הדין השני כנגד החברה. מנגד, טוענת החברה כי בפסק הדין שבערעור, לא בוטל פסק הדין האזורי, אלא קוצרה תקופת המשך הצו הזמני מתקופה של שנתיים לתקופה של חצי שנה בלבד, וזאת בהסכמת הצדדים. על כן, פסיקת ההוצאות בעינה עומדת.