החלטה בתיק ברע 3290/08

1.       בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת א. מירז) מיום 26.3.08 (בשא 2245/08, בתמ"ש 5340/08).  בהחלטה זו, נדחתה בקשת המבקשת ליתן צו מניעה זמני המורה על עיכוב הליכי פינוי המבקשת מבית מגורים במשק 71 במושב גבעת נילי (להלן:"הבית" או "המשק" לפי העניין), המשך תשלום שכ"ד למשיב 1 בגין המשק ומניעת דיספוזיציה במשק עד הכרעה בתביעה העיקרית.

רקע

2.       המבקשת והמשיבים 1 ו 5-8,הינם אחים, ילדיהם של המנוחים פאני וקמל ארויו ז"ל (להלן "המנוחה", "המנוח" או "המנוחים" לפי העניין). המנוח נפטר ביום 4.4.04, המנוחה נפטרה ביום 21.11.05 .  המנוחים היו בני רשות במשק 71 והתגוררו בבית שבמשק זה. המשיבה 2 היא האגודה השיתופית בתחומה מצוי המשק. המשיבה 2 אף היא בת רשות במשק, במסגרת החוזה המשולש עם מנהל מקרקעי ישראל (המשיב  3) והסוכנות היהודית (המשיבה 4).

3.       ההורים המנוחים ערכו צוואות (צוואה בפני רשות - נוטריון, עו"ד אסתר הולצר), אשר במסגרתן לאחר מות שניהם, יועברו מלוא זכויותיהם מכל סוג, לידי בנם שמעון- המשיב 1. לאחר פטירתם, לבקשת המשיב 1, הוצא ע"י הרשמת לענייני ירושה בחיפה, צו קיום צוואה בעניין עזבון כל אחד מהמנוחים.  כנגד צווים אלה , הוגשו ע"י המבקשת ואחיה המשיבים 5-8, אשר לא זכו לחלק בעזבון, בקשה לביטול צוי קיום הצוואה בטענות הקשורות בכשרות המצווה, כשרות הצוואה ונסיבות עריכתה. התיקים הועברו לביהמ"ש לענייני משפחה.

          בתביעות לביטול צווי קיום הצוואה התנהלו בביהמ"ש דלמטה הדיונים, אשר סופם בפסק דין שניתן ביום  4.2.08 (להלן: "פסק הדין") ואשר מפאת חשיבותו אביא את חלקיו הרלוונטיים כלשונם:

          "3.     לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ולאור העבודה כי המבקשים קיבלו את הצעת בית המשפט וחזרו בהם מהתנגדותם, הנני קובעת כדלקמן:

                   א.      הבקשה לביטול צו קיום צוואה בתיק עז 2991/06 נדחית.

                   ב.      צו קיום צוואת המנוחה פאני אוריו מיום 19.2.06 שניתן בתעז' 2990/06 יעמוד בתוקפו.

                   ג.       עיכוב ההליכים שניתן במסגרת תיקים אלה מבוטל בזאת.

                   ד.      על המבקשת מס' 5 לפנות את הנחלה לאלתר. עד לפינוי הנחלה תמשיך לשלם שכ"ד כשם שנקבע בהחלטה.        ..."

4.       המבקשת ואחיה המשיבים 5-8, לא הגישו ערעור על פסק דין זה, וחלף זאת הגישו תביעה (תמש 3540/08) לצו הצהרתי, לפיו משק 71 אינו חלק מעזבון המנוחים. במסגרת תביעה זו, נתבקש צו מניעה כסעד זמני, לעכב פינויה של המבקשת מהבית כאמור בסעיף 4.ד. לפסה"ד דלעיל ולמניעת דיספוזיציה. כאמור לעיל, נדחתה בקשה זו, ומכאן בקשת רשות הערעור שלפני.

5.       טענות המבקשת

          לטענת המבקשת, מעמדם של המנוחים במשק היה של בני רשות. בשנת 1986, בעקבות חוב של המנוחים כלפי האגודה, המשיבה 2, התנהל הליך בוררות וניתן בו פסק בורר, לפיו יעבירו החייבים (המנוחים) את זכויותיהם במשק (לרבות האדמות, זכויות המים, הכלים, הבית והמשתמע מכך) לידי האגודה, ויהיו זכאים להמשיך להתגורר בבית עד סוף ימיהם, בדמי שכירות מינימליים. המבקשת טוענת כי כך אכן היה וההורים חתמו על הודעת פרישה מחברות באגודה. בהתאם לכך, הפכו המנוחים לבעלי זכות שכירות, בדמי שכירות מינימליים, עד תום ימיהם ואיבדו את הזכות שהיתה להם קודם לכן.

          לפיכך, טוענת המבקשת, בעת פטירתם לא היו המנוחים בעלי זכויות במשק ובבית, כי אם שוכרים, שזכות השכירות שלהם פקעה עם מותם. משכך, המשק אינו נכלל בגדר עזבונם של המנוחים.

          לא זו בלבד, אלא שהמבקשת עצמה, לאחר פטירת הוריה, חתמה על הסכם שכירות מול האגודה, ובהתאם לכך ועל פי דין, היא בעלת זכות שכירות מול האגודה, כשהאחרונה היא בת רשות במשק. משכך, אין מקום לחייבה בדמי שכירות כפולים (למשיב 1 ולאגודה המשיבה 2) ואין ולא היה מקום לפנותה מכח תיקי העזבון - שכן המשק אינו נכלל בגדריו של זה. המבקשת מדגישה, כי דיון בהיקף העזבון כלל לא התקיים בפני בימ"ש קמא, שם נדונה שאלת ביטולם של צווי קיום הצוואה כמתואר לעיל.

6.       לעניין צו המניעה טוענת המבקשת כי שגה ביהמ"ש כאשר לא נעתר לבקשתה. המבקשת טוענת כי לא רק שיש עילה טובה לתביעתה, אלא אף מאזן הנוחות מחייב מתן צו המניעה, שכן, אם לא יינתן הצו ועל המבקשת יהיה לפנות את הבית ו/או תיעשה דיספוזיציה במשק, יוותרו היא ובני משפחתה ללא קורת גג עקב חוסר יכולת למצוא דיור בשכירות שתנאיה דומים מבחינת מחיר ונוחות. בנוסף, אם לא יינתן צו המניעה, לא יהיה עוד מקום לדון בתביעה ובירורה יסוכל.  לדבריה, מטרתו של צו המניעה היא לשמר מצב קיים עד בירור התביעה.

7.       טענות המשיב 1

          המשיב 1 הוא כאמור לעיל הזוכה היחיד על פי צוואות ההורים המנוחים, שאין עוד חולק כי הן בנות תוקף כאמור בצווי קיום הצוואה. המשיב סומך ידיו על החלטת בימ"ש קמא וטוען, כי במסגרת בר"ע זו, מנסה המבקשת כי יינתן לה לערער על פסק דינו של בימ"ש קמא מיום 4.2.08, על הקביעות האופרטיביות המצויות בו, אף שפסה"ד הפך חלוט ומהווה מעשה בי-דין.  מדובר בהליך שגוי, ובקשת צו המניעה אינה יכולה לרפא את הפגם שבאי הגשת הערעור, שהוא ההליך הנכון והראוי בנסיבות העניין.

          המשיב טוען כי המשק היה חלק מעזבון ההורים המנוחים, ומשכך חלה צוואתם עליו. עמדתו זו מובאת, הגם שהמשיב אינו מכחיש את קיומו של פסק הבורר בדבר השבת הנחלה לאגודה כנגד מחיקת חוב.  המשיב טוען, כי יש כשל בטענתה של המשיבה בדבר הוצאתו של המשק מגדר העזבון, שכן אם כך הדבר, המבקשת ויתר אחיה התובעים, אינם בעלי מעמד בתביעה בתיק העיקרי, משום שניתקת הזיקה בינם לבין המשק.