החלטה בתיק ברע 329/05

1.         בבית הדין האזורי בתל אביב התבררה, בהליך של דיון מהיר, תביעה שהגיש המשיב נגד המבקש לתשלום יתרת שכר עבודה וגמול שעות נוספות בצירוף פיצויי הלנת שכר וכן הוצאות נסיעה. בכתב ההגנה טען המבקש כי המשיב לא הועסק על ידו אלא על ידי חברת סייבה אינטרנשיונל יבוא בע"מ (להלן - החברה) שהמבקש הוא בעל מניות בה והמשיב היה מודע לכך. המשיב העיד בבית הדין האזורי כי הועסק אומנם בחברה, אך מעבידו היה המבקש. אשר לאופן תשלום השכר העיד המשיב כי בתחילה שולם לו שכר עבודה במזומן מ"כיסו" של המבקש, ולאחר מכן בשיקים דחויים של לקוחות. כן ציין המשיב כי חרף בקשותיו, המבקש לא הנפיק לו תלושי שכר. התביעה של המשיב התבררה אפוא נגד המבקש בלבד.

2.         בית הדין האזורי (הרשמת מוניקה מרגלית; ד"מ 5740/04) קיבל, בחלקה, את תביעת המשיב. בית הדין האזורי בחן את תבנית העסקתו של המשיב על פי מסכת הראיות שנפרשה בפניו. כמו כן בחן בית הדין כיצד ראו הצדדים את מערכת היחסים ביניהם. בקשר לזה קבע בית הדין כי המשיב לכאורה עבד בחברה, שרוב מניותיה הוחזקו על ידי המבקש. עם זאת, קבע בית הדין כי המשיב לא ידע מי רשום בספרים כמעסיקו הפורמלי, והכיר את המבקש- בעל השליטה בחברה - כמי שקיבל אותו לעבודה, קבע את מכלול תנאי העסקה ואף שילם לו בפועל את השכר. לאור נסיבות אלה, הגיע בית הדין האזורי למסקנה כי התקיימו תנאים המצדיקים הרמת מסך ההתאגדות של החברה. כן קבע בית הדין כי בנסיבות מיוחדות אלה היה מקום להגן העובד ולהרים את מסך ההתאגדות. כפועל יוצא מכך, חייב בית הדין את המבקש באופן אישי לשלם למשיב 1,842.50 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, הוצאות נסיעה בסך של 150 ש"ח והוצאות משפט.

3.        על פסק הדין של בית הדין האזורי הגיש המבקש בקשה לרשות ערעור.  לטענת המבקש, על מנת להרים את מסך ההתאגדות יש להראות כי אותו בעל מניות ונושא תפקיד בחברה השתמש בנכסים שלא לצורכי החברה או העביר נכסים על מנת להתחמק מתשלום חובותיה. לטענתו, הרמת מסך הוא מהלך יוצא דופן וחריג והוא אפשרי רק מקום שהוכח שימוש לרעה באישיות המשפטית של החברה בניגוד לחוק. לטענתו, במקרה זה לא הוכחה עילה המצדיקה את הרמת המסך ולכן לא היה מקום לחייבו באופן אישי בחובות החברה כלפי המשיב. בנוסף, חולק המבקש על קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי לעניין היקף עבודתו של המשיב. 

4.        לאחר שעיינתי בבקשה לרשות ערעור, בפסק הדין של בית הדין האזורי ובתיק הדיון, אני מחליט לדחות את הבקשה, בלא לבקש תגובה עליה, זאת לפי תקנה 85(ג) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991.

5.         בית הדין האזורי שמע את הצדדים וקבע כי נסיבות המקרה מעידים על שימוש לרעה באישיותה המשפטית של החברה והתנהגות בלתי הוגנת כלפי המשיב. בית הדין האזורי הסתמך על מסכת הראיות שנפרשה בפניו וקבע שקיימת עילה להרמת מסך ההתאגדות ולחיוב בעל השליטה בחברה באופן אישי בחובות החברה. בנקודה זו פסק דינו של בית הדין האזורי בהיר, מפורט ומנומק כראוי. פסק הדין מעוגן היטב בתשתית הראייתית שנפרשה בפניו, בנסיבות המיוחדות של המקרה ובהלכה המשפטית הנוגעת לעניין ואין הצדקה להתערבות בפסיקתו.

6.         דברי בית הדין האזורי על הקירבה המיוחדת בין המעסיק לעובד שמקורה ביחסים החוזיים ובדרישת תום הלב הנובעת מהם נכונים, הם מבוססים על פסיקת בית הדין האזורי והם תקפים גם בעניין זה. אכן, צדק בית הדין האזורי בקביעתו כי התקיימו תנאים המצדיקים הרמת מסך ההתאגדות של החברה.

7.        העסקת העובד חייבת להיות מעוגנת בחוזה עבודה מפורט, בכתב או בעל פה, בו יסוכמו תנאי העסקתו. במקרה דנן לא נערך חוזה העסקה עם המשיב ולא נקבעו, בכתב או בפעל פה, תנאי שכרו והעסקתו. שכרו של המשיב שולם על ידי המבקש לעתים במזומן ולעתים באמצעות שיקים דחויים של לקוחות החברה, בלא שניתנו לו תלושי שכר. אלה נורמות שאינן מקובלות ונוגדות את החוק (סעיף 24 לחוק הגנת השכר, תשי"ח- 1958). אין צורך לאמר שבנסיבות אלה גם לא הובטחו זכויותיו הסוציאלית של המשיב ולא שולמו מיסים כחוק בגין סכומים ששולמו לו. בנסיבות אלה יש יסוד למסקנה שמדובר בהעברת נכסים על ידי בעל שליטה בחברה על מנת להתחמק מהחובות שבחוק. בית הדין האזורי סבר כי בנסיבות אלו יש מקום להגן העובד ולהרים את מסך ההתאגדות. אני מאמץ את עמדה זו.

8.        אשר להיקף עבודתו של המשיב - בית הדין קבע כי מדוח שעות, עליו הסתמך המבקש, עולה כי המשיב עבד 88.5 שעות, במועדים הרלוונטיים לתביעה. דבריו של בית הדין האזורי הם קביעה עובדתית מובהקת. כלל הוא שאין ערכאת הערעור, קל וחומר בבקשה לרשות ערעור, מתערבת בממצאים העובדתיים של הערכאה הדיונית, המבוססים על התרשמות מן העדויות וכלל הראיות. נחה דעתי כי בית הדין האזורי פסק על יסוד הראיות שנפרשו בפניו ובנסיבות אלה לא מצאתי בבקשה כל נימוק של ממש המצדיק לחרוג מאותו כלל. מעבר לכך, לא מצאתי בנימוקי הבקשה כל נימוק של ממש המצדיק קיום הדיון בערכאת הערעור, מקום שאין זכות ערעור בחוק.

9.         הבקשה נדחית. הואיל ולא התבקשה תגובת הצד שכנגד, לא יעשה צו להוצאות.

ניתנה היום ל' ניסן, תשס"ה (9 מאי, 2005), בהעדר הצדדים.

                                                                                                _____________

                                                                                                שמואל צור, שופט