החלטה בתיק ברע 3220/05

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, החלטתי כי הבקשה אינה מצריכה תשובה.

בקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט א' גולדין- ס.נ.) בת"א 29806/05 מיום 19.12.2005. בהחלטתו הראשונה דחה בית המשפט קמא את בקשת המבקשים, הם התובעים בבית המשפט קמא, לתיקון כתב תביעתם. בהחלטתו השניה הורה בית המשפט כי אין להוסיף ולעסוק בשאלונים, והצהיר על סיומו של קדם המשפט.

העובדות הרלוונטיות לענייננו הן כדלקמן: המבקשים תבעו את המשיבים לפינוי וסילוק יד. בכתב התביעה נטען כי הנכס הושכר בשכירות מוגנת לבעלה המנוח של המשיבה 1, וכי המשיבה 1 הפרה את חוזה השכירות באי תשלום דמי השכירות החל מחודש פברואר 2005 ובהעברת המושכר לחזקתו של בנה, הוא המשיב 2. המבקשים ביקשו לתקן את כתב התביעה כך שיכלול סעיף נוסף, ולפיו הפרה המשיבה 1 את הסכם השכירות בהעברת המושכר לחברה בע"מ. כמו כן, ביקשו המבקשים כי בית המשפט יורה על מתן תשובות לשאלונים. בית המשפט דחה את שתי הבקשות, ומכאן הבקשה לרשות ערעור שבפני.

לשיטת המבקשים, בית המשפט קמא צריך היה להורות על תיקון כתב התביעה וזאת על מנת להביא לבירור המחלוקת במלואה, וכן צריך היה להורות על מתן מענה לשאלונים, שכן המשיבים לא מילאו אחר החלטת בית המשפט מיום 02.11.2005, אשר הורתה על מתן מענה לשאלות שלא נענו בתצהיר.

דין הבקשה להידחות על שתי פניה. ההלכה היא, כי ניהול המשפט וסדרי הדין הינם עניינים שבשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, וככלל, ערכאת הערעור לא תתערב בהם, מלבד במקרים חריגים (רע"א 4775/04 שרון כדר נ' פרופ' יובל הרישנו, דינים עליון סט 100). לא מצאתי כי המקרה שבפני הינו מקרה חריג המצריך את התערבותה של ערכאת הערעור.

בית המשפט קמא, בהחלטה בהירה ומנומקת, הדגיש כי תיקון כתבי בית דין לא נועד לשמש תחליף להגשתו של כתב תביעה חדש. אף אני התרשמתי כי התיקון שנתבקש מעלה עילת תביעה חדשה, ועל כן אין לאפשר את תיקון כתב התביעה כמבוקש. באשר לטענה כי תיקון כתב התביעה נדרש לצורך הכרעה שלמה ויעילה במחלוקת, הרי שלא התרשמתי כי עלול להיגרם למבקשים עוול בעקבות אי תיקון כתב התביעה, שכן אין בהחלטה זו כדי לחסום את דרכם מלהגיש תביעה חדשה בעילה זו.

כמו כן, לא מצאתי לנכון להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט קמא בסוגית השאלונים. בעניין דומה, שאלת גילוי ועיון במסמכים, נקבע ברע"א 4234/05 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' פלץ, דינים עליון (עד) 196:

"המטרה של הליכי גילוי ועיון הינה להביא לכך שההליך העיקרי יתנהל בקלפים גלויים, כאשר כל צד יודע מראש מהם המסמכים שבידי הצד האחר, ואשר יש בהם כדי לחזק את עניינו של הצד האחר או להחליש את עניינו של זה. כך תימנע הפתעה של הצד שכנגד במהלך ההוכחות ויקטן החשש שהפתעה כאמור תוביל לעיכובים בשמיעתו של המשפט (רע"א 4249/98 שמעון סוויסה נ' הכשרת הישוב-חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה (1) 515, 520). ניהול שלב ההוכחות באופן שכל אחד מבעלי הדין מודע לחומר שבידי יריבו אף יגביר את יכולתו של בית המשפט בחשיפת האמת. יחד עם זאת, יש צורך להבדיל באופן ברור בין השלב המקדמי-המכין לבין שלב ההוכחות. אין להפוך את הליך הגילוי והעיון, בין אם הוא עומד בפני עצמו, ובין אם הוא בא כחלק מקדם המשפט, לתחליף לשלב ההוכחות. ... אפשר, שלאחר שלב ההוכחות יקבע בית משפט קמא כי המבקש מסתיר את המסמך המבוקש ונמנע במכוון מלהציגו. ממצא כאמור יכול שישליך באופן שלילי מבחינה ראייתית על עניינו של המבקש (ראו: ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פ"ד מה (4) 651; ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' פרץ רוזנברג, פ"ד מז (2) 605). ייתכן אף שהממצא יוביל לקביעה כי התנהלותו של המבקש מגיעה כדי גרימת נזק ראייתי (על השלכותיה של קביעה מעין זו ראו: ע"א 361/00 עאזם ד'אהר נ' סרן יואב (לא פורסם), בפסקה 19). כאמור, השלב הנכון לבירור העניין הינו שלב ההוכחות ולא שעה שבית המשפט דן בסוגיה של גילוי ועיון במסמכים".

דברים אלו יפים, בשינויים המחויבים, אף לענייננו. אין לנהל "הליך בתוך הליך" בעניין השאלונים, ולא מצאתי לנכון להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט קמא בעניין זה. חזקה על בית המשפט קמא כי נתן דעתו למכלול נסיבות העניין, לרבות להחלטתו מיום 02.11.2005 ולאופן בו פעלו הצדדים בהמשך להחלטה זו.

הבקשה לרשות ערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובה- אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו לצדדים.

ניתנה היום כ"ה באייר, תשס"ו (23 במאי 2006), בלשכתי, בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: