החלטה בתיק ברע 3216/05

1.         הנתבעת 1 היא המבקשת, הגישה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בת"א מיום 11/12/05, שניתן על ידי כב' השופטת הדסה נאור  בעניין נזקי רכוש אשר נגרמו לרכבו של המשיב 1 בתאונת דרכים מיום 23/8/04.

להלן העובדות הצריכות לעניין: 

2.         בתאריך  23/8/04 הזמין המשיב 1 מהמבקשת שירותי גרירה לרכבו שנתקע.  המשיב אשר נסע ברכב המבקשת הדריך את הנהג כיצד להגיע למוסך בו יתוקן הרכב. לטענתו, סמוך להגעתם למוסך ובעוד הרכב נמצא על גבי רכב הגרר, נשמעה חבטה.  כשיצא ביחד עם נהג המבקשת מרכב הגרר התברר לו שרכבו נפגע מאחור. הוא הוסיף, כי מאחר ולא היה ער להשתלשלות העניינים, הוא איננו יודע אם רכב המבקשת, נסע לאחור ופגע ברכב אשר היה נהוג בידי המשיב 2 ואשר בבעלות המשיבה 3, או שמה המשיב 2 הוא זה אשר התנגש ברכבו מאחור וגרם לו נזק. 

3.         בית משפט קמא קבע בפסק דינו כי "אין מחלוקת כי התובע זכאי לפיצוי בגין הנזק שנגרם לו. המחלוקת מתמקדת בשאלה על מי מוטלת האחריות לפגיעה ברכב התובע, האם על נהג רכב הנתבעת 1 (נהג המבקשת - ר.ל.ש), או שמה על הנתבע 2 , נהג רכב הנתבעת 3 (המשיב 2 אשר נהג ברכב המשיבה 3 - ר.ל.ש)."

4.         עוד קבע בית משפט קמא, לאחר ששמע את הצדדים והתרשם מעדותם, כדלקמן:

" ..הגעתי למסקנה כי גירסתו של הנתבע 2 עדיפה על פני גירסת נהג רכב הנתבעת 1, וזאת לאור העובדה שגירסת נהג רכב הנתבעת 1 נסתרה בנקודה מהותית, על ידי עדות התובע. הכחשת נהג רכב הנתבעת 1 כי נסע בהילוך אחורי, על מנת לקרב את הרכבלשער הכניסה למוסך, מובילה אותי למסקנה כי נהג רכב הנתבעת 1 ניסה להסתיר עובדה זו מעיני בית המשפט, שכן גירסה זו מתיישבת עם גירסת הנתבע 2, ולפיה התאונה ארעה בעת שנהג רכב הנתבעת 1 נסע לאחור. גירסת נהג רכב הנתבעת 1, לפיה לא נסע לאחור, נסתרת כאמור לעיל, בעדות התובע, ומחזקת את גירסת הנתבע 2." 

5.         המבקשת טוענת בבקשתה כי בימ"ש קמא טעה בקובעו, כי עליה לפצות את המשיב 1 על נזקיו שכן, המשיב 1 לא הצליח להוכיח כי הנזקים להם הוא טוען כי נגרמו כתוצאה מתאונה זו. עוד היא  טוענת כי המשיב 1 לא צירף כל קבלה או חשבונית לתמיכה בגובה הנזק לו הוא טוען, וכי עיון בתמונות שצורפו לחוות הדעת מטעם המשיב 1 מעלה כי הנזק שנגרם לרכבו הוא מזערי ביותר ולא כפי שטוען המשיב 1. המבקשת טוענת כי בית משפט קמא טעה בהעדיפו את גירסת המשיב 2 על פני גירסתה.

6.         על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות, להבדיל מפסק דין של ערכאה ראשונה, אין ערעור בזכות אלא ניתן לערער עליו ברשות בלבד אם וכאשר סבור בית המשפט כי נפלה טעות מהותית בפסק הדין של בית משפט קמא וכי יש סיכוי לערעור.

"התערבות בממצאים עובדתיים תיעשה במקרים קיצוניים בלבד, כגון מקרים בהם נפל בהכרעת הערכאה הקודמת פגם היורד לשורש העניין או כאשר הדברים אינם מבוססים על פניהם."

(ע"א 6581/98 זאב זאבי ואח' נ' מדינת ישראל - מחלקת עבודות ציבוריות . תק-על 2005(1), 2899 ,עמ' 2903). כן ראה סעיף 64 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד 1984.

במקרה זה קביעותיו של בימ"ש קמא מבוססות על התרשמותו של בית המשפט מהעדים ועל קביעות בעניין מהימנות העדים שהעידו בפניו. בית משפט של ערעור אינו מתערב בממצאים אלו כפי שנקבע בע"א 734/76 פלוני נ' אלמונים פ"ד לב(2), 661 ,עמ' 665:

"אין בית-משפט לערעורים מוכן להתערב בקלות בממצאי עובדה של בית-משפט קמא, בעיקר מן הטעם שאין לו אותו יתרון הקיים לפני בית- המשפט של הדרגה הראשונה מהתרשמות בלתי-אמצעית מן העדויות".

7.         אין מקום בשלב זה לטענות המבקשת בדבר אי הוכחת הנזק וגובה הנזק, שכן, טענות אלו לא הוזכרו כלל בכתב הגנתה של המבקשת, וזכרם אף לא בא בדיון שהתקיים בפני בית משפט קמא. הטענה לא הועלתה בבית משפט קמא והמחלוקת היחידה הייתה באשמת מי נגרם הנזק, כפי שציינה כב' השופטת קמא בראשית פסק - הדין. כלל ידוע הוא כי ערכאת הערעור לא תדון בטענה אשר לא נטענה בערכאה הראשונה, ועל כן אינני מוצאת מקום לדון בטענות המבקשת בעניין זה.

8.         אשר על כן לאור האמור לעיל, ולאחר שעיינתי בפסק הדין, בפרטיכל הדיון, בבקשת רשות הערעור אני סבורה שדין הבקשה להידחות.

9.         לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא עותק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ד' בשבט, תשס"ו (2/2/2006) בלשכתי.