החלטה בתיק ברע 3204/05

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, החלטתי כי הבקשה אינה מצריכה תשובה.

בקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט חאג' יחיא) בת"א 25984/04 מיום 20.11.06, לפיה נדחתה בקשת המבקשת (היא התובעת בבית המשפט קמא) להגיש תצהיר משלים.

בהחלטתו, סקר בית המשפט קמא את טענות הצדדים ואת ההלכה המשפטית לפיה הכלל הוא כי על בעל דין להגיש את ראיותיו כמקשה אחת, ורק במקרים חריגים יאפשר בית המשפט עדות הזמה. לגבי התצהיר המשלים שביקשה המבקשת להגיש קבע בית המשפט כי אין בו התייחסות לטענות או לעובדות חדשות, אלא מדובר בניסיון לשפר עמדות. בהמשך לכך, נדחתה הבקשה להגשת תצהיר משלים, ומכאן הבקשה לרשות ערעור שבפני.

לטענת המבקשת, התצהיר המשלים אותו ביקשה להגיש בא לעולם בעקבות טענות שהעלה המשיב 3 במסגרת תצהיר עדותו הראשית, ולכן שגה בית המשפט קמא משקבע כי לא מדובר בטענות חדשות אלא בטענות שנטענו בכתב התביעה. עוד טוענת המבקשת, כי עמדה בדרישות הדין לצורך הגשת הראיות המפריכות, שכן מדובר במענה לטענות מפתיעות שעלו לראשונה בתצהיר עדותו הראשית של המשיב 3, ויש צורך להפריכן על מנת לבסס את התביעה. עוד טוענת המבקשת, כי נוכח עניינה של התביעה, נזק שנגרם לציוד כתוצאה מחדירת מים, הרי שבהתאם לסעיף 38 לפקודת הנזיקין נטל הראיה מוטל על כתפי המשיבים, משכך שגה בית המשפט קמא עת קבע כי נטל ההוכחה מוטל על שכמה, בהיותה התובעת. לבסוף, טוענת המבקשת כי יש להיעתר לבקשתה גם מטעמי צדק, שכן מדובר בראיות מהותיות שיסייעו לחקר האמת ולהכרעה במחלוקות האמיתיות.

דין הבקשה להידחות. ההלכה היא, כי ניהול המשפט וסדרי הדין הינם עניינים שבשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, וככלל, ערכאת הערעור לא תתערב בהם, מלבד במקרים חריגים (רע"א 4775/04 שרון כדר נ' פרופ' יובל הרישנו, דינים עליון סט 100). לא מצאתי כי המקרה שבפני הינו מקרה חריג המצריך את התערבותה של ערכאת הערעור.

אין בידי לקבל את גישת המבקשת לפיה שגה בית המשפט קמא משקבע כי נטל ההוכחה מוטל על שכמי המבקשת-התובעת. עיון בע"א 7877/02 - ג'וויליס זיאד נ' חברת החשמל מזרח ירושלים בע"מ, פ"ד נח (2) 279 יצביע על כך שבשלב ראשון רובץ נטל ההוכחה לפתחו של התובע, וזאת אף בתביעה בה חל סעיף 38 לפקודת הנזיקין:

"כדי להעביר את חובת הראייה ברשלנות לגבי דבר מסוכן לשכם הנתבע, על התובע לעמוד בחובת הוכחה ראשונית של שלושה יסודות: (א) ארוע נזק (ב) גרימתו על ידי דבר מסוכן (ג) הנתבע הינו בעליו או ממונה על הדבר המסוכן. רק אם עמד בנטל ההוכחה הראשוני כאמור, עובר נטל הראייה לנתבע להוכיח כי לא היתה לגבי הדבר המסוכן שבפיקוחו התרשלות שיחוב עליה.

הוכחת שני היסודות הראשונים מחייבת הוכחת נזק אשר נגרם מדבר המוגדר כ"דבר מסוכן". שני יסודות אלה מחייבים הוכחת קשר גרימה ישיר בין הדבר המסוכן לבין הנזק. קשר הגרימה הנדרש כאן הוא בין החפץ לבין הנזק להבדיל מקשר סיבתי בין ההתנהגות הרשלנית של האדם לבין הנזק...

ואחרון, על התובע להצביע על כך שהחפץ המסוכן שבעטיו נגרם הנזק מצוי בשליטתו או בפיקוחו של הנתבע. חשוב עוד לזכור כי, שלא בדומה לחובת הראייה ברשלנות כ"שהדבר מדבר בעדו", אשר לגביה ההנחה היא כי אין לתובע הנפגע ידיעה או יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו לארוע הנזק, הרי בהקשר של חובת הראייה לגבי דברים מסוכנים, עובדות הארוע מצויות בדרך כלל בידיעתו המיוחדת של הנפגע. עליו לפרוש עובדות אלה ככל שהן נוגעות לשלושת היסודות הראשונים האמורים בסעיף 38 בטרם יועבר הנטל לנתבע להשיב לתביעה המועלית נגדו ולהוכיח כי לא התרשל בשמירה על החפץ המסוכן שבפיקוחו. עמד התובע בנטל להוכיח את היסודות האמורים, עובר נטל הראיה לנתבע להוכיח כי לא התרשל בשמירה על החפץ המסוכן שגרם לנזק". (ההדגשה הוספה, ש.ד.).

זאת ועוד, אף אם אקבל את טענת המבקשת לפיה התצהיר המשלים אינו בבחינת "מקצה שיפורים" אלא מדובר בראיה שנולדה רק בעקבות תצהיר עדותו הראשית של המשיב 3, אין מקום להיעתר לבקשת רשות הערעור שכן היא מוקדמת. בית המשפט קמא לא דחה את בקשת המבקשת להבאת תצהיר משלים אלא קבע כי:

"אשקול את בקשת התובע (צ"ל תובעת, ש.ד.) , בהתאם לסדר הקבוע בתקנה הנ"ל (תקנה 158(1), ש.ד.) לאחר סיום פרשת ההגנה של הנתבעים.

הבקשה בשלב זה נדחית". (ההדגשה הוספה, ש.ד.).

לפיכך, רשאית המבקשת לשוב ולהעלות בקשתה זו לאחר תום פרשת ההגנה, וחזקה על בית המשפט קמא כי ישקול בקשתה זו בכובד ראש, ותוך מתן משקל הולם לאינטרס שבחשיפת האמת ובהכרעה במחלוקות האמיתיות שבין הצדדים.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה- אין צו להוצאות.

ניתנה היום י"א בטבת, תשס"ז (1 בינואר 2007) במעמד הצדדים

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: