החלטה בתיק ברע 3190/05

בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת מארק הורנצ'יק), מיום 8.11.05, לפיה נדחתה בקשה לסילוקה על הסף של תביעה, או לחילופין העברתה לבית המשפט המוסמך (להשקפת המבקשים) (ת.א. 14612/05).

לאחר שעיינתי בבקשה ונספחיה החלטתי כי אין היא מצריכה תשובה.

ההליך שבמסגרתו הוגשה הבקשה הינו תביעתם של בעלי זכויות בנכס מקרקעין באילת שהוגש כנגד כונסי נכסים של מספר דירות בנכס ואחרים.

כעולה מהחלטותיו של כב' השופט סג"נ (כתוארו אז) י' לויט, שניתנו במסגרת תיק פרוק 503/97, חברות ים אילת בע"מ ומלון נופית אילת בע"מ (להלן: " החברות"), שעבדו זכויותיהן בנכס מקרקעין לטובת בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: " הבנק").

על המקרקעין הקימו החברות מבנה בן 300 יחידות, שאמור היה לשמש מלון דירות. הבנק הסכים להוציא מתוך השיעבודים זכויות ביחידות שנמכרו לרוכשים שונים.

לאחר שמרבית היחידות בבניין נמכרו, נקלעו החברות לקשיים ומונו להן כונסי נכסים.

כונסי הנכסים פנו לבית המשפט מספר פעמים בבקשות למתן הוראות.

בהחלטתו מיום 24.2.98 קבע כב' השופט לויט כי מאחר שהרוב המכריע של היחידות בבניין נמכר לא יוכל להורות לכונסי הנכסים לבצע פעולות כלשהן לגבי היחידות שהזכויות בהן נמכרו לאחרים ושאינן נכללות בנכסים המשועבדים.

ביחס לנכסים המשועבדים ניתנה לכונסי הנכסים הרשות לחתום על הסכם ניהול בתנאי " שכל הסכם כזה לא יגרע ולא יפגע מאפשרות בעלי יחידות שלא יהיו חלק מההסכם לעשות שימוש ביחידותיהם, לרבות אפשרות גישה נוחה ליחידותיהם, וכן - משעת פתיחת המלון - שימוש במעלית, חשמל ומים כפי שיידרש לצורך השימוש הסביר ביחידותיהם...".

בית המשפט אף דאג להסב תשומת לבה של חברת הניהול לכך שיהיה עליה לקבל את הסכמת בעלי היחידות שנמכרו בקבלת החלטות הנוגעות לניהולו של הפרוייקט.

המשיבים בבקשה זו הינם בעלי זכויות במספר יחידות דיור במלון הדירות הנ"ל והתובעים בתביעה, שעילתה נזקים שנגרמו להם על ידי החברות, הבנק וכונסי הנכסים בשל ניהולו של הפרוייקט.

בין היתר נטען על ידם, כי המבקשים מנעו מהם לנהל את הפרוייקט בדרכם תוך שהם גורמים להתמשכות הליך הכינוס, אשר במהלכו לא פעלו לשמירת ערך הרכוש.

עובר להגשתה של התביעה הגישו המשיבים בקשה למתן הוראות לבית המשפט המחוזי במסגרת הליך הפירוק וביקשו סעדים שונים נגד עורכי הדין, אשר פעלו ככונסי הנכסים.

בהחלטתו מיום 5.11.98 שב כב' השופט לויט והבהיר את גבולות הליך הכינוס באומרו:

            " הבהרתי בהחלטת המינוי של הכונסים וגם בהחלטות נוספות כמו זו מיום 24.2.98 שכינוס הנכסים חל רק על הנכסים המשועבדים וכי כונסי הנכסים אינם מוסמכים ולא הוסמכו לעשות פעולות כלשהן לגבי היחידות שהזכויות בהן נמכרו לאחרים ושאינם נכללים בנכסים המשועבדים, מבחינת המבקשים, כונסי הנכסים כמוהם כבעלים של חלקים בנכס שבחלקים ממנו יש זכויות מכח חוזים למבקשים.

            אם המבקשים רוצים לתבוע את הכונסים מכח חוזי הרכישה שלהם או את החברות שבפירוק או בכינוס, אני מאשר להם להגיש תביעות כאלה.

            אין מקום לבירור המחלוקות הללו במסגרת בקשה להוראות לכונסי נכסים." (ההדגשות שלי, ש.ד.)

למרות דברים מפורשים אלה, סברו המבקשים כי יש לדחות התביעה נגדם על הסף.

משנדחתה בקשתם על ידי כב' השופטת קמא הוגשה הבקשה שבפני.