החלטה בתיק ברע 3178/08

1.         בתחילת ההחלטה, אני מורה על תיקון בקשת רשות הערעור באופן שאליה יצורף גם מר מאיר אביב, כמשיב נוסף. הכלל הוא (ראה תקנה 424 לתקנות סדר הדין האזרחי) שכל מי שהיה בעל דין בערכאה הקודמת ואיננו מערער, יהיה משיב בערעור.

            התיקון בוצע בהעדר הצדדים, במעמד מתן ההחלטה.

2.         בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 ולאחר שעיינתי בבקשה, אני מוצאת כי היא מצריכה תשובה בכתב מסויגת, לא מן הטעמים המפורטים בבקשה, והכול כפי שיובהר בהחלטה זו.

3.         בקשת רשות הערעור מתייחסת להחלטת בימ"ש שלום בחדרה (כבוד השופטת רבקה פוקס) מיום 6/2/08 בתיק בש"א 4241/07 במסגרת ת.א. 3375/07. באותה החלטה דחה בימ"ש קמא את בקשת המשיבה לביטול פס"ד שניתן כנגדה ביום 5/11/07 בהעדר הגנה, ואולם למרות הדחייה האמורה, הורה ביהמ"ש כי אין לבצע את פסק הדין הכספי וקבע, כי חיוב המשיבה יהיה בהתאם לחיוב בפסק דין שיינתן בעניינו של מר מאיר רביב, שהוא הנתבע הנוסף בתיק העיקרי.

4.         באופן חריג, יש מקום להתערבותו של ביהמ"ש זה בנוגע להחלטות שניתנו על-ידי בימ"ש קמא בקשר למשיבה, וזאת על אף שאין בפניי בקשת רשות ערעור מטעם המשיבה.

            אפרט את הרקע הנדרש לרבות ההליכים ואבהיר את מסקנתי האמורה.

5.         המבקשת הגישה ביום 2/7/07 תביעה כספית בסך של 15,351 ש"ח, כנגד שלושה נתבעים ובכללם המשיבה (להלן: המשיבה או קו 7) , לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכב סיטרואן אשר בבעלות המבקשת. מדובר בנזק כספי שנגרם לרכב עקב תאונת דרכים בה היו מעורבים שני כלי רכב, כאשר באחד מכלי הרכב, שהוא בבעלות המשיבה נהג מר מאיר רביב, והרכב האחר בבעלות המבקשת.

עוד יצויין, כי הנתבעת הנוספת בתיק העיקרי שירביט חברה לביטוח בע"מ, נמחקה מהתביעה בהסכמת המבקשת, כך שנותרו שני נתבעים בלבד, שהם מר אביב לגביו נטען שהיה עובד של המשיבה במועד הרלוונטי והמשיבה.

המשיבה לא הגישה כתב הגנה במועד ואף לא במועד נדחה, אשר נקבע ליום 30/10/07. לפיכך, נעתר בימ"ש קמא למתן פסק דין בהעדר הגנה, שניתן ביום 5/11/07. המשיבה חזרה והגישה בקשה לבטל את פסק הדין הנ"ל, לאחר שהוגש מטעמה כתב הגנה ביום 7/11/07.

הבקשה לביטול הוגשה רק ביום 10/12/07.

6.         בבקשה לביטול ציינה המשיבה, כי האיחור בהגשת כתב הגנה מקורו בטעות אדמיניסטרטיבית של "שליח בית דין", אשר ביצע את ההמצאה רק בתאריך 7/11/07, למרות שהכנתו הסתיימה עוד ביום 27/10/07.

            המבקשת בפניי התנגדה לביטול פסק הדין, מאחר שהבקשה הוגשה לאחר חלוף 30 יום מיום המצאת פסק הדין, ובניגוד לתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי; וכן התנגדה לביטול פסק הדין לגופו.

המשיבה חזרה וטענה, כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה במועד, מאחר ונודע לה על קיום פסק הדין רק ביום 28/11/07, ולא במועד שצויין בתצהיר.

בהחלטה שניתנה על-ידי ביהמ"ש קמא, שהיא נשוא הבקשה בפניי, קבע בימ"ש קמא, שאין להיעתר לבקשה, וזאת מאחר שלדעת ביהמ"ש סיכויי הגנה העולים מכתב ההגנה נמוכים.

כאמור, למרות שבימ"ש קמא לא ביטל את פסק הדין שניתן על-ידו, הורה, כי חיוב המשיבה יהיה בהתאם לחיוב בפסק הדין שיינתן בעניינו של מר מאיר אביב, וזאת בין היתר, כדי שלא ייווצרו שני פסקי דין סותרים - האחד כנגד המשיבה והאחר כנגד מר אביב, כאשר בכל אחד מהם נקבע שיעור פיצוי אחר - כך שהתוצאה תהיה ששני מזיקים בגין אותו אירוע תאונה יחוייבו בשיעורי נזק שונים, שעה שמדובר במעשה אחד.

7.         על אף שיש לאשר את התוצאה אליה הגיע בימ"ש קמא, לא ניתן לאשר את ההליכים ואת ההחלטות שניתנו על-ידו, כל זאת למרות, כאמור שאין בפניי בקשת רשות ערעור מטעם המשיבה, על החלטת בימ"ש קמא שלא לבטל את פסק הדין שניתן כנגדה.

            אבהיר את מסקנתי האמורה:

8.         ביום 5/11/07 ניתן פסק דין כנגד המשיבה, בו קבע בימ"ש קמא, כי עליה לשלם לזכות המבקשת את מלוא סכום הפיצוי בסך של 15,351 ש"ח, וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 2,302 ש"ח בצירוף מע"מ.

            משהחליט ביהמ"ש קמא לדחות את בקשת המשיבה לביטול פסק הדין, לא יכולה לעמוד בעינה החלטה לפיה, הפיצוי שנקבע בפסק הדין יותנה בפסק הדין שיינתן כנגד מאיר אביב. עם מתן פסק הדין כנגד המשיבה - וככל שפסק דין זה לא בוטל ולא שונה (והשינוי אינו יכול להיות על דרך של מתן ההחלטה נשוא הבקשה) - סיים ביהמ"ש את תפקידו ואין עוד יכול להידרש לפסק הדין שנתן.