החלטה בתיק ברע 313/07

1.      בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב (הרשמת מוניקה מרגלית; דמ 9411/06), שנתן תוקף של פסק-דין להסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים, במסגרת תביעת המבקשת לתשלום שכר עבודה.

2.      המבקשת הגישה תביעה לשכר עבודה בסך 1352.76 ש"ח, אשר נוכו ממשכורת חודש מאי 2006, לטענתה שלא כדין. המשיבה טענה כי הסכום קוזז כנגד סכום זהה ששולם ביתר למבקשת במשכורת חודש יוני 2005.

3.      בדיון שהתקיים ביום 12.4.07 הגיעו הצדדים בהמלצת בית הדין להסכם פשרה, לפיו תשלם המשיבה למבקשת סך 700ש"ח לסילוק מלא וסופי של תביעותיה של המבקשת כנגד המשיבה, ובית הדין קמא נתן תוקף של פסק-דין להסכם הפשרה.

4.      בבקשת רשות הערעור קובלת המבקשת כנגד פסיקתו של בית הדין קמא, ומעלה את הטענות הבאות: הסכום שנפסק לטובתה עומד על מחצית בלבד מסכום התביעה; הסכום שנפסק לטובתה הוא במונחי ברוטו, למרות שהסכום שנוכה  ממשכורתה היה במונחי נטו; המשיבה לא חויבה בפיצויי הלנת שכר, ריבית והצמדה; התנהלות בית הדין במהלך הדיון הביאה אותה  לחתום על הסכם הפשרה.

5.      לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, בפסק הדין מושא הבקשה, ובתיק בית הדין האזורי, אני מחליטה לדחות את הבקשה. זאת, מבלי לבקש את תגובת המשיבה, בהתאם לתקנה 85(ג) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991.

6.      כאמור, פסק הדין מושא הבקשה נתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין המבקשת לבין המשיבה. בהתאם לפסיקה

... פסק הדין שאושר בהסכמה בין בעלי הדין נושא עמו אופי של הסכם ואופי של פסק-דין. הוא מורכב כאילו משני מרכיבים, והם ההסכם בין הצדדים וכן האישור שניתן לו על-ידי השופט. אם צד טוען, שנפל פגם בהליכי המשפט, לרבות בסדרי הדין או בפסק הדין (כולל מקרה בו נטען כי פסק הדין ניתן רק בלחצו של בית המשפט), יגיש ערעור לערכאה גבוהה יותר. מאידך גיסא, כאמור כבר, אם ההליך השיפוטי היה תקין, אולם נפל פגם בהסכם, אין מקום לערעור, אלא יש להגיש תביעה חדשה, שהרי בדרך כלל יש גם צורך לשמוע ראיות בקשר לפגמים שבחוזה.נ

ע"א 116/82 לבנת נ' טולידאנו, פד"י לט(2), 729, בע' 732.

7.      לנוכח העובדה כי בפסק הדין מושא הבקשה ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה שנחתם בין הצדדים, אין מקום למתן רשות ערעור בנוגע לתוכנו של הסכם הפשרה, שכן מדובר במרכיב ההסכמי של פסק הדין, שלא ניתן לתקוף במסגרת ערעור. זאת ועוד. בכל מקרה, הלכה פסוקה היא כי רק טעמים כבדי משקל יהא בהם כדי להצדיק ביטולו של הסכם פשרה שניתן לו תוקף של פסק דין, ולא מצאתי כי במקרה הנדון מתקיימים טעמים כבדי משקל כאלה.

8.      בהתייחס לטענת המבקשת בעניין התנהלות בית הדין:

8.1.  לטענת המבקשת, "מתוך כעס ועלבון ומבלי לחשוב עמוקות על האפשרויות העומדות בפני חתמתי על "הסכם" פשרה שמאד מאד לא מקובל עלי, מאחר שהאופציה השנייה שהציגה בפני השופטת, והיחידה, שאני אשלם למנפאואר 500 ש"ח עבור משלוח נציגה לדיון ואגיע לדיון נוסף עם תלוש המשכורת יוני 2005".

8.2.  על פי טענות המבקשת עצמה, לא נפל כל פגם בהתנהלות בית הדין. בנסיבות המקרה הנדון, משסבר בית הדין כי לא ניתן להכריע בהליך ללא הצגת תלוש השכר לחודש יוני 2005, כאשר על המבקשת נטל הראייה להוכיח את תביעתה, על פני הדברים, אין טעות בעמדתו שיש לחייב את המבקשת בהוצאות בשל הצורך בקיום דיון נוסף. יש לציין, בניגוד לנטען על ידי המבקשת, שתלוש חודש יוני 2005 לא צורף לכתב ההגנה מטעם המשיבה, אלא תלוש חודש אוגוסט 2005. אין גם כל פגם בכך שבית הדין מציג בפני בעל דין את האפשרויות העומדות בפניו, תוך הבהרת המצב המשפטי, הסיכויים והסיכונים. כפי העולה מתיאור המבקשת עצמה לא הופעל עליה לחץ להסכים לפשרה, והיא הייתה רשאית לבחור בין שתי האפשרויות - להסכים לפשרה המומלצת על ידי בית הדין או לעמוד על המשך ניהול התביעה. ככל שהמבקשת פעלה, כלשונה,  "מתוך כעס ועלבון מבלי לחשוב עמוקות" על האפשרויות העומדות בפניה, הרי האחריות לכך מוטלת עליה ולא על בית הדין, ואין בכך טעם המצדיק מתן רשות ערעור על פסק הדין.   

9.      סוף דבר - הבקשה נדחית. הואיל ולא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏כ"ט אייר תשס"ז (‏17.05.2007) ותישלח לצדדים בדואר.                

לאה גליקסמן, שופטת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: