החלטה בתיק ברע 3125/07

1.         בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים (כב' השופט אברהם טננבוים) מיום 7.3.07 בת"ק 4162/06. בפסק הדין התקבלה באופן חלקי תביעה כספית שהמשיב הגיש נגד המבקשים, והמבקשים חויבו לשלם למשיב סך של 10,700 ש"ח. סכום זה הנו ההפרש בין הסכום אותו המשיב שילם למבקשים בעד רכב שרכש מהם ביום 26.5.06 (17,700 ש"ח) לבין הסכום אותו המשיב קיבל כעבור כשלושה חודשים, ביום 31.8.06, תמורת מכירת הרכב (7,000 ש"ח).

2.         בפסק הדין קבע בית המשפט כי המבקש 1 (להלן - המבקש), המבין הרבה יותר מהמשיב בענייני מכוניות ומכירתן, העלים מהמשיב עובר למכירת הרכב פרטים מהותיים שהיו ידועים לו לגבי מצבו. כך, למשל, המבקש דיווח למשיב על קיומה של " מכה מאחורה" במכונית, אך לא גילה לו כי המכונית הייתה מעורבת בתאונה קשה. כמו כן, המשיב ציין בפני המבקש כי הרכב לא היה ברשות חברה, למרות שידע כי הרכב היה בבעלות של חברה (אם כי פרטית). על יסוד דוגמאות אלה ויתר הטענות שהוצגו בפניו, קבע בית המשפט: " ברור לי שלו היה הנתבע מספר את הפרטים המהותיים העסקה לא הייתה נעשית". למרות זאת לא חייב בית המשפט את המבקשים במלוא סכום התביעה (17,800 ש"ח), אלא רק בהפרש שבין מחיר רכישת הרכב על ידי המשיב מהם לבין מחיר מכירת הרכב על ידי המשיב. הטעם לכך נעוץ בעובדה שהמבקש הציע לפני המכירה למשיב לבדוק את הרכב, אך זה לא עשה כן, ובכך, לדעת בית המשפט, תרם " לחלק מהבעיה".

3.         המבקשים מציינים בפתח בקשת רשות הערעור כי מגבילים הם אותה לשאלות המשפטיות העקרוניות העולות מפסק הדין, ואינם תוקפים את הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט קמא. לטענתם, בית משפט קמא שגה בקובעו כי התנהגות המבקש עולה כדי הטעיה לפי סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. כך, לנוכח העובדה שהמבקש סיפר למשיב כי המכונית ספגה " מכה מאחורה" ודחק בו שיקח אותה לבדיקה, ובנוסף נמכר הרכב למשיב במחיר הנמוך בכמעט 30% ממחירו על פי המחירון. כמו כן, המשיב אישר בכתב בהסכם המכירה כי " בדק את הרכב ומצא אותו לשביעות רצונו המלאה ולא יהיו כל טענות ומענות" . טעות נוספת אותה מייחסים המבקשים לפסק הדין הנה הימנעותו ממתן ביטוי כספי לאחריות התורמת של המשיב בכך שלא לקח את הרכב לבדיקה, כמו גם לאי-הקטנת הנזק על ידי מכירת הרכב במחיר של 7,000 ש"ח חרף קיומו של קונה (שהעיד בבית המשפט) שהסכים לרכוש אותו במחיר של 14,000 ש"ח.

4.         טענות אלה אינן מגלות על פניהן עילה למתן רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות. " הטעיה" מוגדרת בסעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי): " לרבות אי גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן". הטעיה מקימה עילה לביטול חוזה כל אימת שההתקשרות בחוזה נעשתה " עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה". על יסוד הראיות שבאו בפניה קבעה הערכאה המבררת: " ברור לי שלו היה הנתבע מספר את הפרטים המהותיים העסקה לא הייתה נעשית". בקביעה זו אין מקום להתערב, לא רק בשל היותה עניין שבעובדה בו אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב, ולא רק בשל היותה נסמכת על עניינים נוספים מלבד עניין הסתרת התאונה (דוגמת הסתרת היות המכונית בבעלות חברה, עניין שלא זכה לכל התייחסות בבקשת רשות הערעור), אלא גם מפני שקיים הבדל מהותי בין אותה " מכה מאחורה" שהמבקש גילה למשיב לבין התאונה הקשה אותה הרכב עבר בפועל. עדותו של המבקש (בעמ' 2 שו' 12 ובעמ' 3 שו' 4-5) מאששת את גרסת המשיב לפיה ה" מכה מאחורה" לא התייחסה אלא לסדק במגן האחורי. פגיעה זו רחוקה מלבטא את מצבו האמיתי של הרכב, שנפגע קשה בתאונה וכתוצאה מכך הוכרז כ" אובדן להלכה" ונמכר על ידי חברת הביטוח למגרש מכוניות. בהינתן הקביעה העובדתית - בה כאמור אין מקום להתערב - כי גילוי העובדות המלאות על ידי המבקש היה מניא את המשיב מלהתקשר בחוזה, אין משמעות - בהקשר של עצם קיום זכות הביטול על פי סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי) - לעובדה שהמשיב לא ניצל את האפשרות לבדוק את הרכב, וגם לא לכך שהרכב נמכר למשיב במחיר הנמוך ממחיר המחירון שלו (אגב, בשיעור הפחתה הנמוך ביותר מ-10% משיעור ההפחתה מהמחירון בו המבקש רכש את הרכב לפי עדותו בעמ' 1 שו' 17).

5.         אמנם בית משפט קמא ראה את המשיב כנושא אף הוא באחריות מסוימת למצב שנוצר, בשל הימנעותו מבדיקת הרכב. אולם, ולא כפי שטוענים המבקשים, אחריות תורמת זאת קיבלה ביטוי בתוצאת פסק הדין, שהרי המבקשים חויבו רק בהפרש מחיר הרכב, ולא ביתרת סכום התביעה הכולל בתוכו תשלומים שונים בהם המשיב נשא כתוצאה מהעסקה: תיקונים שונים ברכב (המסתכמים ב-3,104 ש"ח), שכר טרחת שמאי (1,380 ש"ח), אגרת העברת בעלות (180 ש"ח), והוצאות הגשת התביעה. אשר למחיר בו המשיב מכר את הרכב: אמנם בבית המשפט העיד מי שלטענת המבקשים הסכים לרכוש את הרכב במחיר של 14,000 ש"ח. אולם, ראשית, בעדותו של אדם זה (חליאוני סאמר) נאמר שמאן דהוא (כנראה המבקש) " רצה למכור" לו את הרכב ב-14,000 ש"ח, ולא נאמר מה הייתה עמדת העד לגבי הצעה זו. שנית - ובכך העיקר - מסעיף 14 לכתב ההגנה של המבקשים עולה כי המשיב היה נכון להחזיר להם את הרכב תמורת 15,000 ש"ח (2,700 ש"ח מתחת למחיר הרכישה), אולם הם סרבו להצעה זו, ואילו הקונה שהסכים לשלם 14,000 ש"ח נתן את הצעתו רק לאחר שהמשיב מכר את הרכב. יוצא אפוא כי המבקשים יכולים היו להקטין בעצמם את הנזק טוב לא פחות מאשר המשיב, על ידי כך שהיו רוכשים ממנו את הרכב בחזרה במחיר של 15,000 ש"ח ולאחר מכן מוכרים אותו בסכום קרוב, למשל לאותו קונה מעונין שהעיד מטעמם.

6.         טענה נוספת בגינה מתבקשת רשות הערעור נוגעת לאחריות המבקשת 2 (להלן - המבקשת). נטען בבקשה כי המבקשים הנם גרושים; כי הרכב היה רשום על שם המבקשת באופן פורמלי בלבד; כי המבקש היה האחראי הבלעדי להתקשרות ולגורל הרכב; כי המבקשת לא נטלה כל חלק במשא-ומתן ובמגעים לפני ואחרי המכירה; וכי חלק מכספי התמורה הופקדו על ידי המשיב בחשבון המבקשת רק בשל בקשה של המבקש שנבעה מחוב אותו חב לגרושתו-המבקשת.

גם בנושא זה אין מקום ליתן רשות ערעור. לא זו בלבד שהמבקשים לא ציינו בכתב הגנתם או בדיון בבית המשפט כי הם גרושים, אלא בפתח הדיון הודיע המבקש: " אני מייצג גם את אשתי. מציג יפוי כוח". המבקשים גם לא הזכירו בכתב ההגנה או בדיון את אותו חוב נטען של המבקש למבקשת, שהועלה לראשונה בבקשת רשות הערעור. זיקתה של המבקשת אל עסקת המכר משולשת:  ראשית,  הרכב היה רשום  על שמה  בעת המכירה.  שנית,  יותר  ממחצית  התמורה  (11,000 ש"ח) הופקדה על ידי המשיב, בהתאם להוראת המבקש, בחשבון הבנק של המבקשת. שלישית, בניגוד לטענת המבקשים אודות זיקתה הפורמלית בלבד של המבקשת אל הרכב, אישר המבקש בעדותו כי " הרכב שימש אותי ואת אשתי" (עמ' 1 שו' 19- עמ' 2 שו' 1), וכי " אשתי משתמשת בו לאותה מטרה" (עמ' 4 שו' 4). בנסיבות אלה רשאי היה בית משפט קמא לזקוף את תוצאות ההטעיה גם לחובת המבקשת, שהרי סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי) מכיר בקיומה של הטעיה גם כשהיא מבוצעת על ידי " אחר מטעמו" של הצד השני ולא על ידי הצד השני בעצמו. מסקנה זו מתחזקת על רקע העובדה שהסכום אותו פסק בית המשפט אינו כולל בתוכו פיצוי על מכלול נזקיו של המשיב, אלא רק על ההפרש בין הסכום אותו המשיב שילם לשני המבקשים - ואף למבקשת יותר מאשר למבקש - לבין השווי האמיתי של הרכב שנמכר לו. 

7.         על יסוד כל האמור, לא ראיתי צורך בקבלת תשובה לבקשה, והחלטתי לדחותה על אתר. מאחר שלא נתבקשה ולא הוגשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות. העירבון יוחזר למבקשים. 

ניתנה היום ד' בכסלו תשס"ח (14 בנובמבר 2007) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: