החלטה בתיק ברע 3110/08

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בקריות (כב' השופטת אביטל בית-נר) מיום 3.2.2008, בה נדחתה בקשת המבקשת לאישור פסק בוררות ולחידוש הליכים והצדדים נדרשו להמשיך ולדון בבוררות.

            העובדות הצריכות לעניין

1.         ביום 6.4.2000 הגישה המבקשת נגד המשיבה בבית משפט השלום בקריות תביעה כספית על סך 180,318 ש"ח. המבקשת טענה בתביעה, כי בין השנים 1997-1999 ביצעה עבור המשיבה עבודות ייצור ואספקה של עמודי תאורה בפרויקטים שונים, ובהתחשבנות הכוללת בין הצדדים, עקב קיזוזים לא מוסכמים שביצעה המשיבה, נותר חוב בגובה סכום התביעה. המשיבה התגוננה בטענה שמדי פעם בפעם התגלו אי התאמות בין ההזמנות למוצרים שהתקבלו ובמחירים שסוכמו, והיא קיזזה סכומים אלה מהתשלומים למבקשת. עוד טענה המשיבה, כי בשלושה פרויקטים התגלו ליקוים חמורים בעמודים שסופקו (שייטת 13, אליכין ואשדוד) (להלן: " הפרויקטים"), ונגרמו לה נזקים, בגינם הגישה תביעה שכנגד על סך 264,252 ש"ח.

2.         ביום 17.8.2003 נחתם בין הצדדים הסכם בוררות, לפיו הסכימו הצדדים למסור את ההכרעה בסכסוך בתביעות ההדדיות בפרויקטים ובתביעות כספיות הדדיות נוספות, לבורר מהנדס החשמל צור נעמן (להלן: " הסכם הבוררות" ו" הבורר" בהתאמה). בהסכם הבוררות נקבע כי הבורר לא יהיה קשור בדין המהותי ובדיני הראיות וכי ינמק את פסק דינו. עוד הוסכם, כי הבורר רשאי ליתן פסק ביניים המכריע בנושא הבוררות בחלקים וכי לא יהיה מוגבל בזמן למתן פסק הבוררות.

3.         ביום 27.11.2003 הורה בית משפט קמא לבקשת הצדדים על עיכוב ההליכים בתביעה והעברת הסכסוך להכרעת הבורר. הצדדים התדיינו אצל הבורר (החל ממועד החתימה על הסכם הבוררות) וביום 28.3.2004 נשלח אליהם על ידי הבורר מכתב שנושאו: " פסק בוררות מרץ 2004". הבורר קבע כי הוא נותן פסיקתו בכל אחד משלושת הפרויקטים שהוגשו בפניו בנפרד וללא תלות אחד בשני, כך שלמעשה ניתנים על ידיו שלושה פסקי בוררות (להלן: " פסק הבוררות").

בפסק הבוררות לעניין מתחם השייטת נקבע, כי נגרם נזק גדול למשיבה עקב יצור לא נכון של עמודי תאורה על ידי המבקשת. עלות ההחלפה המאושרת של המוצרים הועמדה על סך 37,000 ש"ח ללא מע"מ. עוד נקבע כי " לגבי הנזקים העתידיים שצוינו בתביעה שכנגד, במידה ותידרש עבודה מגולן יוגש על כך חשבון בנפרד למתכות הקיריה באמצעותי, אך בשלב זה אין לחייב את מתכות הקיריה על כך". הבורר חייב את המשיבה לשלם למבקשת עבור החשבון פעם אחת, בהתאם למחירים הנקובים בהזמנה, בסך 12,895 ש"ח ללא מע"מ. נקבע כי כל הסכומים צמודים למדד הבניה ינואר 1999.

בפסק הבוררות לעניין מתחם אשדוד נקבע כי על המשיבה לשלם עבור כל העמודים שרכשה אצל המבקשת, ונדחו טענות המשיבה לעניין זה. הסכום לתשלום כמפורט בחשבון המבקשת, הועמד על סך 25,777 ש"ח ללא מע"מ, צמוד למדד אפריל 1998, על פי הכמויות האמיתיות שסופקו בפועל.

בפסק הבוררות לעניין מתחם אליכין נקבע, כי המבקשת זכאית לקבל מהמשיבה את סכום החשבון בסך 61,480 ש"ח משנת 1998 לפי מדד בניה ינואר 1999, ומנגד, מגיע למשיבה החזר עקב קילוף הצבע וצביעה מחדש בסך 10,600 ש"ח לפי מדד בניה מאי 2000.

4.         ביום 31.3.2004 פנתה המשיבה לבורר בבקשה לתקן את פסק הבוררות. המשיבה טענה בבקשתה, כי במהלך הבוררות כלל לא עלה נושא התשלום ששילמה למבקשת בפועל, וסכומים שנפסקו על ידי הבורר לתשלום, שולמו על ידי המשיבה כבר בשנת 1998. המשיבה צירפה אסמכתאות בגין התשלום וביקשה כי הבורר יתקן את הפסק, כך שיוותר בפסק הבוררות רק תשלום הפיצוי שחבה המבקשת למשיבה.

            ביום 4.4.2004 השיב הבורר לבקשת המשיבה כדלקמן: " ...הפסק שלי מתייחס לחיובים והחובות בלבד של הצדדים בעקבות הסכסוך שנגלה ביניהם לגבי טיב העבודה בשלושת הפרויקטים שפורטו שם. כפי שהבנתי והדבר עדין תלוי ועומד, הצדדים רצו שאסגור גם את כל ההתחשבנויות ביניהם כהמשך לפסק שכבר הועבר לצדדים. אי לכך, לגבי הסכומים בפסק שהוצאתי, האם הם שולמו בעבר או לא שולמו, לכך לא התייחסתי עדיין. אם שולם כבר מה טוב. זה עונה על ההתייחסות של עו"ד קלהמר. שאלתי: האם אתם מבקשים שאבדוק עכשיו את סך כל ההתחשבנות בין הצדדים? ...".

5.         ביום 15.11.2007, כשלוש שני וחצי לאחר פסק הבוררות ומכתבו הנ"ל של הבורר (וככל הנראה בהמשך להחלפת ייצוגה בתיק), פנתה המבקשת לבית משפט קמא בבקשה לחידוש הליכים בכל העניינים שלא הוכרעו על ידי הבורר ובבקשה לאישור הפסק. המבקשת טענה בבקשה, כי המשיבה לא שילמה לה דבר מכוח פסק הבורר וכי ראוי לאשר את הפסק על מנת שיתאפשר לה לפנות ללשכת ההוצאה לפועל. באשר ליתר המחלוקות בין הצדדים ולאור הבהרת הבורר לאחר פסק הבוררות, ביקשה המבקשת לקבוע מועד דיון לקדם משפט.

המשיבה התנגדה לבקשה בטענה שלא מדובר בפסק בוררות, וכי הבורר טרם סיים את תפקידו. לשיטת המשיבה, הבורר פירט והכריע מהם חיובי הצדדים ביחס לכל אחד משלושת הפרויקטים, אולם טרם דן בשאלת ביצוע התשלומים בפועל, דבר שהיה מסור לסמכותו ולהכרעתו. המשיבה טענה כי היה ברור לצדדים שנותר לבחון את ההתחשבנות ביניהם נוכח התשלומים שבוצעו בפועל, אך הצדדים ביקשו לנסות ולסיים התחשבנות זו בהידברות ישירה. לחילופין ביקשה המשיבה הארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות.

6.         ביום 6.1.2008 שלח הבורר את עמדתו בסוגיה לבקשת בית המשפט. הבורר כתב כי מהחומר שהועבר אליו עולה, שמשתמשים במילותיו שלא כהלכה ומתרגמים את הפסק והתוספות שנתן שלא כפי שהתכוון. הבורר פירט את כוונותיו, כדלקמן:

"1. פסק הבוררות שניתן על ידי נעשה רק לגבי החשבונות שהוצגו בפני בזמנו.

2. לא נבדק, וגם לא נדרשתי לבדוק, את מצב ההתחשבנויות הכללית בין הצדדים.

3. בתוספת הראשונה שנתתי ביום 04 לאפריל 2004 ציינתי זאת במפורש.

4. במכתב שרשמתי אז נרשם: 'אי לכך לגבי הסכומים בפסק שהוצאתי האם הם שולמו בעבר או לא שולמו לכך לא התייחסתי עדיין. אם שולם כבר מה טוב'.

5. המילה 'עדין' כנראה מיותרת ואינה במקומה ואני התכוונתי אז ומפרשה גם כעת: 'כי עדין לא נתבקשתי לעשותה'.

6. הוסכם בזמנו שההתחשבנות הכספית בין שני הצדדים היא ארוכת שנים וכל כך מסובכת שלא אוכל לעשות זאת אלא בהשקעה של שעות עבודה נוספות רבות מאד דבר מיותר ולא נדרשתי לו במקור".