החלטה בתיק ברע 3071/08

בקשת רשות ערעור על החלטת כבוד ראש ההוצאה לפועל בחיפה (גב' מירב קלמפר-נבון) מיום 21.1.08, בתיק הוצאה לפועל מס' 4-91-07049-02 (להלן: " תיק ההוצל"פ"), בה נדחתה בקשת המבקש (החייב בתיק ההוצל"פ, להלן: " החייב"), לשחרר מתפיסה רכב מסוג ג'יפ טויוטה       מ.ר. 1115860 (להלן: " הרכב"), אשר נתפס, ביום 16.1.08, ע"י הזוכה במסגרת הליכי עיקול בתיק ההוצל"פ. החוב בתיק ההוצל"פ מגיע לסכום הקרוב  ל- 950,000 ש"ח.

כבוד ראש ההוצאה לפועל ציינה, כי בקשות קודמות של החייב לביטול העיקול נדחו לאחר שהחייב נדרש לממש את הרכב בעצמו, לרכוש רכב צנוע יותר ולהסדיר את חובו וקבעה, כי אין מקום לשחרר את הרכב, בהיותו רכב יקר ביותר וכי גם רכב צנוע יותר יכול לשרת את החייב, באותה מידה.

בהתאם - קבעה כבוד ראש ההוצאה לפועל, כי הליכי מימוש הרכב יימשכו כסדרם.

החייב טוען, שהרכב נרכש, בשנת 2006, באמצעות הלוואה, ע"ס 330,000 ש"ח, אשר ניתנה לאשתו ע"י בנק הפועלים, סניף דלית אל-כרמל (להלן: " בנק הפועלים" או " הבנק") וכנגדה נרשם משכון על הרכב, במלוא ערכו, לטובת הבנק. לטענתו, משמש הרכב כרכב עבודה לחברה בשם "עתיקות מונליזה בע"מ" (להלן: " החברה"), אשר בנו של החייב הינו בעל המניות בה, וכי החברה היא זו אשר משלמת את ההלוואה ואת הוצאות הרכב. בנוסף טוען החייב, כי לאור כך שהוא מוכר כנכה בשיעור 100%, בדרגת אי כושר בשיעור 80%, הוא פטור מתשלום אגרת הרישוי עבור הרכב, הרשום על שמו.

עוד טוען החייב, שהוא חי מקצבת  ביטוח לאומי בסכום של כ- 4,500 ש"ח בחודש.

ב"כ החייב ציין שתשלומי ההלוואה שנלקחה לשם מימון הרכב מגיעים לסך של 5,000 ש"ח בחודש וטען, כי לא תהא לזוכה כל תועלת במכירת הרכב, מאחר שכל תמורת המכירה תועבר לבנק.

המשיב, בנק לאומי לישראל בע"מ, שהינו הזוכה בתיק ההוצל"פ (להלן: " הזוכה"), טוען, כי יש לדחות את הבקשה על הסף, בשל כך שלא צורף לה תצהיר וכן בשל כך שמדובר, למעשה, בתקיפת החלטות קודמות, אשר ניתנו ע"י כבור ראש ההוצאה לפועל, אשר הורו על תפיסת הרכב, מאותם נימוקים אשר נרשמו בהחלטה עליה הוגשה הבר"ע דנן. לטענתו, בקשת החייב לשחרור הרכב באה רק על מנת ליצור "ארכה מלאכותית" לתקיפת ההחלטות הקודמות, אשר ניתנו בתאריכים 9.8.07 ו- 20.9.07 ואשר עבר המועד להגשת בר"ע עליהן.

הזוכה מפנה להחלטות קודמות, אשר ניתנו בתיק ההוצל"פ ואשר הורו על עיקול הרכב וכן להחלטה שניתנה ביום  28.3.07, אשר דחתה את בקשת החייב לביטול העיקול.

לגופו של ענין טוען הזוכה, כי החייב אינו מעלה בבקשה דנן נימוקים המצדיקים שינוי ההחלטות שניתנו, כאמור וכי עובדת היות החייב נכה אינה מצדיקה רכישת רכב יקר ערך, כרכב הנדון.

כן מציין הזוכה, כי גם אשתו של החייב, אשר נטלה את ההלוואה הינה חייבת בתיק ההוצאה לפועל וכי החייב מזלזל בהליכי ההוצאה לפועל, אינו משלם דבר על חשבון חובו, תוך שהוא מחזיק רכב מפואר ומשתמש בו.

לדיון שנקבע ליום 10.2.08, התייצב גם מנהל בנק הפועלים, אשר הודיע לביהמ"ש, כי אין לו ענין במכירת הרכב. מנהל הבנק הסביר, כי לא רק שהבנק מימן את רכישת הרכב, במלוא מחירו, אלא הוא נתן אשראים נוספים. לדבריו, ההלוואה נלקחה ע"י אשת החייב, אולם כאשר החברה הוקמה (לפני כשנה), היא לקחה על עצמה את החזר תשלומי ההלוואות. כן ציין מנהל הבנק, שלבנק בטחונות נוספים.

דיון ;

צודק  ב"כ הזוכה בטענתו, כי יש לדחות את הבקשה על הסף, בשל כך שאין היא נתמכת בתצהיר, כדרישת סעיף 119(ה) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979, למרות שנטענות בה טענות עובדתיות.

כן צודק הוא בטענתו, לפיה אין לקבל בקשה ל"שחרור הרכב מתפיסה" לאחר שהמבקש לא ערער על ההחלטות אשר הורו על תפיסת הרכב, אשר ניתנו בתאריכים 9.8.07 ו- 20.9.08 (להלן: " ההחלטות הקודמות"), לאור כך שהמועד לבקש רשות לערער עליהן חלף זה מכבר.

אכן, בקשה להורות על שחרור הרכב מתפיסה, כמוה כבקשה להתערב בהחלטות אשר הורו על תפיסת הרכב ולפיכך יש לומר שהחייב אחר את המועד לתקיפת החלטות אלה.

המבקש לא השיב לטענה בענין אי צירוף תצהיר ואף לא הגיש בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטות הקודמות ולא השיב לטענות המקדמיות של הבנק.

לפיכך אני דוחה את הבקשה על הסף.

מעבר לצריך אומר, כי גם לו הייתי נותנת למבקש רשות לערער ודנה בערעור, לגופו, על פי הרשות שניתנה, לא הייתי רואה מקום לקבל את הערעור;

התמונה העולה מהחומר אשר בפניי, מצביעה על חייבים - החיי ואשתו, שהינה החייבת הנוספת בתיק ההוצל"פ, אשר רוכשים רכב יקר ערך, באמצעות הלוואה אשר נוטלת האישה מבנק הפועלים, בנם מקים חברה (לפני כשנה בלבד), אשר נוטלת על עצמה את תשלומי ההלוואה ונטען שאף עושה שימוש ברכב לצרכי העבודה והכל - כאשר החייב ואשתו חבים לזוכה קרוב למליון ש"ח ואינם עושים דבר על מנת להסדיר את החוב. על כך יש לומר, כי "הכל נשאר במשפחה".