החלטה בתיק ברע 3044/06

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, החלטתי כי הבקשה אינה מצריכה תשובה.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט י' קורן) בת"א 57779/05 מיום 07.11.06, לפיה ביטל בית המשפט חיוב בהוצאות שהושת על הנתבעת, היא המשיבה בבקשה זו.

הרקע לבקשה שבפני הוא כדלקמן: בתאריך 19.09.06 התקיים בבית המשפט קמא דיון במעמד הצדדים, אלא שלא ניתן היה לקיים את הדיון לגופו של עניין, מאחר שבא-כוח המבקשת (להלן: "עו"ד צרפתי") קיבל את תצהירי המשיבה רק בסמוך למועד הדיון. בעקבות זאת, מצא בית המשפט לנכון לחייב את המשיבה בהוצאות המבקשת ועדיה בסך 2,000 ש"ח. מובהר, כי באת-כוח המשיבה (להלן: "עו"ד ראובני") טענה ששלחה את התצהירים בדואר רשום עם אישור מסירה לכתובתו של עו"ד צרפתי, והניחה כי אלו התקבלו במשרדו שכן הדואר לא חזר למשרדה. בית המשפט קמא לא קיבל הסבר זה, וסבר כי ראוי היה שעו"ד ראובני תוודא טלפונית שהתצהירים התקבלו. בתאריך 03.10.06 הגישה עו"ד ראובני בקשה לביטול החיוב בהוצאות, בה הסבירה כי למחרת הדיון, בתאריך 20.09.06, הוחזרו התצהירים למשרדה בציון "הנמען לא ידוע במען שצויין לעיל"; וכי בעקבות בירור שערכה הסתבר לה כי עו"ד צרפתי העתיק את משרדו, אולם לא טרח להודיע לה או לבית המשפט על שינוי המען. בהתחשב בנסיבות אלה, ביקשה עו"ד ראובני כי יבוטל החיוב בהוצאות.

בהחלטתו מיום 07.11.6 קיבל בית המשפט את הבקשה בקבעו:

"מבלי להכביר מילים באשר לטענות הצדדים, אציין, כי יש ממש בטענת ב"כ הנתבעת (עו"ד ראובני, ש.ד.), לפיה, נהג ב"כ התובעת (עו"ד צרפתי, ש.ד.) שלא כשורה כשנמנע מלציין את דבר העתקת משרדו לכתובת חדשה ביום 20.8.06.

שוכנעתי, כי זה מקור התקלה שבעטיה לא הגיעו תצהירי הנתבעת (המשיבה, ש.ד.) ליעדם, ומה שאירע לאחר מכן, מקורו- בחוסר תשומת לב של ב"כ שני הצדדים.

בנסיבות אלה, אני מבטל את חיוב הנתבעת בהוצאות, ואינני עושה צו להוצאות נגד התובעת (המבקשת, ש.ד.) .

אודה לצדדים אם מכאן ואילך, ישכילו לנהל את ההליכים באופן יעיל וענייני מבלי להטיל דופי זה בזה". 

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני.

לטענת עו"ד צרפתי, יש להורות על ביטול החלטת בית המשפט קמא מאחר שניתנה בחוסר סמכות, שכן הלכה למעשה ישב בית המשפט קמא כערכאת ערעור על החלטתו. לגופו של עניין טוען עו"ד צרפתי כי הודיע לבית המשפט וכן לדואר ישראל על השינוי במען המשרד, וכי כל הדואר מתקבל במען משרדו החדש. עו"ד צרפתי משער כי הסיבה שתצהירי המשיבה לא התקבלו במענו היא שעו"ד ראובני לא טרחה לציין את שם משרדו, אלא את שם עורכת הדין השכירה בלבד. לטענתו, "התצהירים הוחזרו לב"כ המשיבה לא משום שב"כ המבקשת עבר משרד, ולא זו הסיבה לפסיקת ההוצאות למשיבה! ויובהר, גם לו היה ב"כ המבקשת מציין בדיון כי משרדו עבר למשרד אחר, לא היה הדבר מבטל את

העובדה שתצהירי של המשיבה לא הגיעו אל ב"כ המבקשת בטרם הדיון, לאחר שעדיו כבר התייצבו, ולא היה הדבר מונע את פסיקת ההוצאות כנגד המשיבה לטובת עדי המבקשת". לפיכך, סבור עו"ד צרפתי כי יש להחזיר את החלטתו המקורית של בית המשפט קמא על כנה, שכן "זכותם של עדי המבקשת אשר התייצבו כבר, לקבל החזר עבור הוצאות הגעתם לדיון".

דין הבקשה להידחות. ההלכה היא, כי בית המשפט שלערעור לא יתערב בסוגיית הוצאות המשפט, אלא במקרים נדירים (ראו ע"א 5630/90 תדמור נ' ישפאר חברה אלקטרונית למסחר בע"מ, פ"ד מז (2) 517, 528). לפיכך, מקל וחומר, שאין להיעתר לבקשה לרשות ערעור בעניין זה (בר"מ 6402/03 חברת משמרת אבטחה וניקיון (נהריה) בע"מ נ' החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי בע"מ דינים עליון, כרך סה, 311). לא מצאתי כי במקרה זה מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות מתן רשות ערעור.

ראשית, אין בידי לקבל את טענת עו"ד צרפתי לפיה נתן בית המשפט קמא החלטתו בחוסר סמכות. הדואר שהוחזר למשרדה של עו"ד ראובני ותוצאות הבירור שערכה לאחר מכן, מהוות נסיבות חדשות המאפשרות עיון מחדש בהחלטה. לגופו של עניין, סבורה אני כי ראוי היה שעו"ד צרפתי יציין בפני בית המשפט קמא את עובדת העתקת כתובת משרדו, ויותיר לשיקול דעתו את ההחלטה האם יש ליתן לעובדה זו משקל בפסיקת ההוצאות. בנסיבות המקרה שבפני, התרשמתי כי לשני באי הכוח חלק בכך שבסופו של יום לא ניתן היה לקיים את הדיון, ולפיכך לא מצאתי לנכון להתערב בהחלטת בית המשפט קמא. מובהר, כי אין בהחלטתי זו משום מניעה לבית המשפט קמא להורות על תשלום שכר טרחת העדים, ככל שימצא לנכון.

הבקשה נדחית. המבקשת תודיע עד לתאריך 30.8.07 מדוע אין לחייבה בהוצאות לאוצר המדינה.

נקבע לתזכורת פנימית ליום 6.9.07.

המזכירות תמציא העתק מהחלטה זו לצדדים.

ניתנה היום כ"ט באב, תשס"ז (13 באוגוסט 2007) בהעדר הצדדים.