החלטה בתיק ברע 3016/06

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, החלטתי שהבקשה אינה מצריכה תשובה.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת נ' גרוסמן) בת"א 30846/05 מיום 19.11.06, לפיה נדחתה בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות וכן נדחתה בקשה למחיקת התביעה מחמת העדר עילה.

כעולה מהחלטת בית המשפט קמא, המשיבה הגישה תביעה נגד המבקשות. ברקע התביעה הסכם שנכרת בין המשיבה לבין המבקשות בו התחייבו המבקשות או מי מהן לספק למשיבה מכשירי G.P.S., לבטחם כנגד כל נזק וגניבה, ולספק מכשירים חלופיים כנגד כל מכשיר שייגנב. לאחר שנגנבו 10 מכשירים, כשהמשיבה מקפידה לדווח על אירועי הגניבה למבקשות, התקיימה פגישה בין מנהלי החברות וסוכם כי יסופקו למשיבה מכשירים חילופיים. משאלו לא סופקו, הגישה המשיבה תביעה כנגד המבקשות בגין הפרת ההסכם, וכן תבעה נזקיה בגין אובדן הכנסות ובגין עלות רכישת מערכת G.P.S.אחרת. המבקשות הגישו בקשות לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר עילה ומחמת התיישנות.

בית המשפט קמא דחה את הבקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות בקבעו:

"המועד הקובע לעניין מירוץ ההתיישנות הוא מועד הולדתה של עילת התביעה. במקרה דנן, הולדתה של התביעה הינה בשנת 2000, המועד בו נערכה פגישה בין מנהל התובעת (המשיבה, ש.ד.) לבין מנהלי הנתבעות (המבקשות, ש.ד.) או מי מהן, פגישה בה התחייבו הנתבעות או מי מהן לספק לתובעת מכשירים חלופיים".

בית המשפט גם דחה את הבקשה למחיקת התביעה מחמת העדר עילה בקבעו:

"אמנם לכתב התביעה לא צורף ההסכם הביטוחי של מכשירי ה- G.P.S. וכנטען בסעיף 9 לתגובת התובעת לבקשה אף לא היה הסכם ביטוחי בכתב, יחד עם זאת טענות התובעת, בין היתר, כי הנתבעות או מי מהן נהגו להעמיד לרשותם מכשירים חלופיים תחת אלה שנגנבו ממנה, דורשות בירור עובדתי וראייתי ואין מקום, בשלב מקדמי זה להורות על מחיקת התביעה על הסף".

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני. 

דין הבקשה להידחות. ההלכה היא, כי ניהול המשפט וסדרי הדין הינם עניינים שבשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, וככלל, ערכאת הערעור לא תתערב בהם, מלבד במקרים חריגים (רע"א 4775/04 שרון כדר נ' פרופ' יובל הרישנו, דינים עליון סט; רע"א 1315/07 פרופ' דב פלדברג ואח' נ' נחמיאס ואח', טרם פורסם 100). לא מצאתי כי המקרה שבפני הינו מקרה חריג המצריך את התערבותה של ערכאת הערעור.

לטענת המבקשות, "לא ההבטחה היא הבסיס לתביעה ואף לא המועד לנתינתה". המבקשות מבהירות כי התביעה הוגשה בהמשך להסכם ביטוחי, והראיה היא כי התביעה הוגשה בגין נזק שנגרם החל משנת 1997, המועד בו נגנבו המוניות, ולא החל משנת 2000, המועד בו ניתנה ההבטחה. המבקשות מטעימות כי במסגרת דיון בשאלת ההתיישנות "אל לו לבית המשפט לשקול את שאלת מאזן הנוחיות או את השאלה האם כתב התביעה מגלה עילה. אלה הן שאלות שאינן רלוונטיות כלל ועיקר לסוגיית התיישנותה של תביעה". עוד טוענות המבקשות, כי משהמשיבה הצהירה שאין בידיה הסכם ביטוח כתוב, הרי שנשמטת הקרקע תחת תביעתה. לטענת המשיבות מדובר במסמך מהותי לתביעה, שיש לצרפו לכתב התביעה בהתאם להוראות תקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

 שבתי ועיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה ולא מצאתי עילה להתערב בהחלטת בית המשפט קמא. מקובלת עלי השקפת בית המשפט קמא כי דיני ההתיישנות יוצרים איזון עדין בין אינטרס המזיק לאינטרס הניזוק, הבא לידי ביטוי בתקופות הנקובות בחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: "החוק"). לאחר עיון בכתבי הטענות, ובהתחשב בשלב הדיוני בו מצוי ההליך, התרשם בית המשפט כי עילת התובענה נולדה בשנת 2000, בעקבות פגישה שהתקיימה בין מנהלי החברות. אין מקום להתערב במסקנה זו. אכן, ניתן לתהות מדוע התבקש סעד בגין נזקים שהתרחשו עוד בשנת 1997, אולם תמיהה זו ראוי שתתברר במסגרת הדיון לגופו של עניין, וחזקה על בית המשפט קמא כי ייתן דעתו לכך בבוא העת. בדומה, לא מצאתי שיש להתערב בהחלטת בית המשפט קמא שלא למחוק את התביעה מחמת העדר עילה, שכן טענות המשיבה לפיהן נהגו המבקשות לספק לה מכשירים חילופיים אכן ראויה לבירור עובדתי וראייתי.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה- אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו לצדדים.

ניתנה היום כ"ט באב, תשס"ז (13 באוגוסט 2007) בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: