החלטה בתיק ברע 3008/05

1.         בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתביעות קטנות בפתח תקוה                           שניתן ביום 20/10/05 בת.ק. 1052/04 ע"י כב' השופט גבריאל שטרסמן. בימ"ש קמא קיבל את התביעה באופן חלקי וחייב את צד ג' לשלם למבקש 7,200 ש"ח בצירוף הוצאות משפט. יצוין כי על פסק דין זה של בימ"ש קמא הוגשה בר"ע נוספת ע"י משיב 1, בה הוא מבקש לערער על קביעות אחרות בפסק דינו של בימ"ש קמא. ביום 30/1/07 התקיים דיון בשני התיקים, אך החלטה זו מתייחסת לבקשה זו בלבד.

2.         המבקש, הוא התובע, הגיש תביעה נגד המשיבים בגין נזקים שנגרמו למדרכה ולביוב הנמצאים צמוד לנכס בבעלותו (להלן: "הדירה"). בכתב התביעה טען התובע כי משיבים 2-3, ששכרו ממנו את הדירה, הזמינו הובלה והורו למוביל - משיב 1, לעלות עם המשאית על המדרכה, כל זאת ללא רשות. המשאית שקעה בבוץ, והיה צורך לחלצה. לטענת המבקש, כתוצאה מן החילוץ נשברו המרצפות לאורך המדרכה הצמודה לדירה, ונגרם נזק לביוב. בנוסף טען המבקש כי השאיל למשיבים 2-3 מיטת תינוק, וזו לא הושבה לו עד עתה.

3.         מנגד טענו משיבים 2-3 כי גרסת המבקש רצופה השערות ולא הוכחה על ידו. לטענתם, הנזקים למדרכה בגינם הוגשה התביעה קיימים היו קודם לכן, ומשאית ההובלה אינה זו שגרמה לנזקים הנתבעים. עוד לטענתם, מיטת התינוק ניתנה להם במתנה, והתביעה להשבת ערכה היא קנטרנית ובאה במטרה להוציא כספים שלא כדין.

יצוין כי משיבים 2-3 הגישו הודעת צד ג' נגד משיב 1 - המוביל, ונגד חברת הביטוח המבטחת אותו.

4.         בימ"ש קמא לאחר ששמע את הצדדים, קבע כדלקמן:

"בית המשפט חזר ובחן את עדויות בעלי הדין והוא פוסק שהתובע שכנע אותו בעזרת חלק מעדותו של אחרק שהנזק למדרכה נגרם על ידי המשאית שבה נהג אחרק. עם זאת, אין ביהמ"ש משוכנע כלל, שהנזק לביוב ... נגרם אף הוא על ידי אותה משאית... לאור האמור עד כה, פוסק איפוא בית המשפט, שהתובע הוכיח במידה מניחה את הדעת שאחרק גרם לנזק של המדרכה אך לא הוכיח שאחרק גרם נזק לביוב... בעניין המיטה - מעדיף בית המשפט את גרסת הנתבעים שהרי אין ראיות בענין זה פרט לדברי בעלי הדין ובנסיבות היחסים ששררו בין התובע לבין הנתבעים עד שפרץ סכסוך זה, נוטה ביהמ"ש לגרסת הנתבעים שהתובע מסר להם את המיטה במתנה..."

5.         בדיון שהתקיים בפני ביום 30/1/07 במעמד הצדדים, טען המבקש כי שגה בימ"ש קמא עת העדיף את גרסת המשיבים על פני גרסתו שלו, ולא חייב את המשיבים בתשלום בגין הנזקים שנגרמו לביוב. עוד טען כי מן הראוי היה לחייב את משיב 1 - המוביל, בתשלום בגין חוו"ד השמאי שהוגשה, ובגין הוצאות הבאת עד. המבקש טען עוד כי שגה בימ"ש קמא עת קיבל את גרסת משיבים 2 ו-3 באשר למיטת התינוק.

כל המשיבים טענו כי יש לדחות את הבקשה על הסף בשל האיחור בהגשתה. ב"כ המשיב 1 טען עוד כי דין הבקשה להידחות לאור העדר יריבות בינו ובין המבקש. לגופו של עניין טענו המשיבים כי אין להתערב בקביעות ובממצאים שנקבעו על ידי בימ"ש קמא ששמע את העדים והתרשם מהם.

דיון

6.         לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית משפט קמא ובבקשת רשות הערעור, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות, ואין מקום ליתן רשות ערעור על פסק דינו של בימ"ש קמא.

תחילה ייאמר כי המבקש הגיש את הבקשה באיחור בניגוד לסעיף 16 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976. פסק הדין ניתן ביום 20/10/05 ואילו הבקשה הוגשה ביום 24/11/05. המבקש לא ציין כל הסבר להגשת הבקשה באיחור, לא הוגש מטעמו כל תצהיר בעניין זה, ומטעם זה בלבד יש לדחותה.

7.         גם לגופו של עניין דין הבקשה להידחות.

על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות, להבדיל מפסק דין של ערכאה ראשונה, אין ערעור בזכות אלא ניתן לערער עליו ברשות בלבד, אם וכאשר סבור בית המשפט כי נפלה טעות מהותית בפסק הדין של בית משפט קמא, וכי יש סיכוי לערעור.

זאת ועוד, הלכה פסוקה היא כי לא יתערב בימ"ש של ערעור בממצאים עובדתיים שנקבעו ע"י הערכאה הראשונה. לעניין זה ראה ע"א 734/76 פלוני נ' אלמונים פ"ד לב(2) 661, עמ' 665:

"אין בית משפט לערעורים מוכן להתערב בקלות בממצאי עובדה של בית משפט קמא, בעיקר מן הטעם שאין לו אותו יתרון הקיים לפני בית המשפט של הדרגה הראשונה מהתרשמות בלתי אמצעית מן העדויות".

כן ראה ע"א 6581/98 זאבי נ' מדינת ישראל - מחלקת עבודות ציבוריות, תק-על 2005(1), 2899, עמ' 2903:

"התערבות בממצאים עובדתיים תיעשה במקרים קיצוניים בלבד, כגון מקרים בהם נפל בהכרעת הערכאה הקודמת פגם היורד לשורש העניין או כאשר הדברים אינם מבוססים על פניהם".

(ראה גם ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל, פ"ד נ"ב (2) 582).

8.         במקרה זה, בימ"ש קמא נתן את פסק הדין לאחר ששמע את גירסאות הצדדים, ולאחר שהתרשם מן העדויות שהביאו. פסק דינו של בימ"ש קמא מנומק ומבוסס על קביעות מהימנות המסורות לערכאה הדיונית ששומעת את העדים ויכולה להתרשם מהם. בימ"ש ציין באופן ברור ומפורש כי באשר לנזקים שנגרמו לביוב לא שוכנע כלל כי אלה נגרמו על ידי משאית ההובלה. גם ביחס למיטת התינוק קבע בימ"ש קמא כי לאחר ששמע את שתי הגרסאות, העדיף את גרסת המשיבים.

המבקש השיג למעשה על גובה הפיצוי שקבע לו ביהמ"ש. דבר זה מסור לשיקול דעתו של ביהמ"ש ששמע את כל הראיות. פסק דינו של בימ"ש קמא מבוסס על ממצאים עובדתיים ובעיקר  על התרשמותו הבלתי אמצעית מן הצדדים. בנסיבות אלה, איני סבורה כי קיימת הצדקה להתערב בו.