החלטה בתיק ברע 3002/07

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' סגן-הנשיא יצחק שמעוני) מיום 25.12.06 בבש"א 6509/06 (ת"א 11727/06) בה נדחתה בקשת המבקשים (הנתבעים בבית משפט השלום) לביטול כל ההחלטות שניתנו נגדם במעמד צד אחד, ובכלל זה ההחלטה על מינוי ב"כ המשיבה (התובעת בבית משפט השלום) ככונס נכסים זמני לשם תפיסת הסחורה שסופקה למבקשים וכלי הרכב שלהם, וההחלטה בדבר הטלת עיקול זמני על חשבונות הבנק של המבקשים.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחים המצורפים אליה מצאתי כי אין באמור בה לגלות עילה להתערבות של ערכאת הערעור. לפיכך דין הבקשה להידחות על אתר בלא לבקש עליה תשובה, כאמור בתקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

לפי הנטען בכתב התביעה שהוגש לבית משפט השלום, המבקשים הזמינו וקיבלו מהמשיבה דברי אינסטלציה וכלים סניטרים בשווי של מליון ש"ח, אך ההמחאות הדחויות שבאמצעותן שילמו עבור הסחורה לא כובדו על ידי הבנק. כונס הנכסים הזמני נתמנה לצורך תפיסת אותה סחורה שברשות המבקשים וכלי הרכב הרשומים על שמם, ביצע תפיסה של הנ"ל, והגיש לבית המשפט רשימה המפרטת את הפריטים שנתפסו. במסגרת הדיון בבקשה לביטול ההחלטה נחקרו בבית המשפט מנכ"ל המשיבה, מנהל המכירות שלה והמבקש 3. כן נשמעו דבריו של המבקש 1. על יסוד אלה התרשם בית המשפט " כי המשיבים [המבקשים דנן - מ.ס.] כולם, עובדים תחת פירמה אחת בשם 'אבו מערוף' כשלכל אחד עוסק מורשה משלו וכי לא ניתן לעשות הפרדה בין אחד למשנהו. כמו כן, לא ניתן לקבוע מבלי לשמוע את כל העדים, למי שייך חלק זה או אחר של הסחורה". משכך, ולאחר ששוכנע כי הסחורה שכונס הנכסים תפס היא זו שסופקה על ידי המשיבה, הגיע בית המשפט לכלל מסקנה בדבר קיומו של חשש ממשי לכך שהחזרת הסחורה וביטול העיקולים בטרם ההכרעה בתביעה יגרמו למשיבה נזק בלתי-הפיך בדרך של העלמת הסחורה על ידי המבקשים.

בבקשתם טוענים המבקשים כי מתצהירו של מנכ"ל המשיבה עולה כי לא נוצר כל קשר בינו לבין המבקשים 2-3 אלא רק עם המבקש 1 שמסר לו המחאות אישיות שלו תמורת הסחורה שסופקה למבקש 1 לבדו. מנכ"ל המשיבה אף הודה בחקירתו הנגדית כי אינו מכיר את המבקשים 2-3. לפיכך לא היה מקום לצוות על תפיסת סחורה וכלי רכב מידי המבקשים 2-3. את קביעת בית משפט קמא לפיה המבקשים עובדים כולם תחת הפירמה "אבו מערוף" ומוציאים חשבוניות על שם עוסקים שונים, תוקפים הם בטענה שבפני בית המשפט לא הוצג שום מסמך המבסס קביעה כזו. בכל מקרה, כך נמשכת הטענה, אם קיימת הפרדה בחשבוניות, הרי שניתן להפריד בין כל אחד מהמבקשים ולא היה מקום לכרוך את המבקשים 2-3 יחד עם המבקש 1; מה גם שחוסר היכולת, לפי שיטת בית המשפט, ליצור הפרדה בין הסחורה השייכת לכל אחד מהמבקשים, מלמד מתוכו הוא כי מתן צווים גורפים נגד שלושתם עלול לגרום לכך שתיתפס סחורה שלא סופקה על ידי המשיבה.

המבקשים מוסיפים ומעלים טענות גם כנגד אופן ביצוע הצווים הזמניים. לטענתם, כונס הנכסים הפר את חובתו על פי החלטת בית המשפט לערוך רישום של הנכסים שנתפסו. כמו כן, הכונס תפס מהמבקשים בין היתר כסף במזומן (שקלים ודולרים), בניגוד מפורש להחלטת בית המשפט שדחתה את בקשת המשיבה לתפיסת כסף במזומן, וכן כלי רכב (מתוצרת אופל) שאינו רשום על שם מי מהמבקשים. מאחר שמנכ"ל המשיבה אישר בחקירתו כי לא נכח בעת התפיסה ואינו יודע איזו סחורה נתפסה, לא היה מקום לשכנוע של בית משפט קמא בכך שהסחורה שנתפסה היא זו שסופקה על ידי המשיבה.       

דא עקא, שקביעותיו אלה של בית משפט קמא הנן כולן קביעות עובדתיות טהורות, המסורות לשיקול דעתה ולהתרשמותה הבלתי-אמצעית של הערכאה הדיונית, ובכאלה אין בית המשפט שלערעור מתערב אלא מטעמים יוצאי דופן שאינם מתקיימים במקרה שלפנינו. בית משפט קמא רשאי היה לקבוע כי שלושת המבקשים עובדים תחת אותה פירמה העונה לשם "אבו מערוף", שהרי כך העיד המבקש 3 בחקירתו הנגדית מיום 9.11.06 (עמ' 2 לפרוטוקול):

" ש.       אבו מערוף זה רשת.

ת.                  זה משפחה, מילת מערוף זה כבוד.

...

ש.       אתם כולכם עובדים תחת פירמת אבו מערוף וכל אחד יש לו עוסק מורשה משלו.

ת.                  נכון מאד".

על רקע עובדה מוסכמת זו יש לבחון את עדות מנהל המכירות של המשיבה, מוריס שמש, לפיה ההזמנות להספקת הסחורה הגיעו אל המשיבה לא רק מהמבקש 1 אלא " גם משושה וגם מעזיז וכל מיני שמות" וכי בעקבות אותן הזמנות " התבצעו משלוחים לרשת אבו מערוף" המחולקת " לכל מיני עוסקי מורשה שונים" (פרוטוקול מיום 1.11.06). כן העיד מוריס שמש (שם) כי הוא קיבל הנחיות " גם מאבו מערוף וגם מאחד מאחיו". מנכ"ל המשיבה לא סתר עובדות אלה, שהרי חוסר היכרותו את המבקשים 2-3 אינו אומר שגורם אחר אצל המשיבה לא קיבל מהם הזמנת סחורה (כפי שאכן גרס מוריס שמש). לא עוד אלא שגם לפי עדותו של מנכ"ל המשיבה, החשבוניות אותן הוציאה המשיבה לא היו דווקא על שמו של המבקש 1 אלא " על שם אבו מערוף. לא היה שם פרטי". תשתית ראייתית זו מספיקה כדי להקים ראיות מהימנות לכאורה לכך שהמשיבה סיפקה את הסחורה לא רק למבקש 1 אלא גם לשני אחיו, המבקשים 2-3, העובדים יחד עמו (במספרים נפרדים של עוסקים מורשים) תחת הפירמה "אבו מערוף". מנגד, אין בראיות שבאו עד כה בפני בית משפט השלום כדי להצביע על יכולת הפרדה בין שלושת המבקשים לצורך שיוך ברור של הסחורה שסופקה, אלא להיפך: על ערבוב השליטה ברשת ביניהם באופן שאינו מאפשר לבצע הפרדה כאמור, לפחות לא בשלב הדיון הראשוני בו נבחנת הבקשה לסעד זמני.

לא למותר לציין כי עצם הספקת הסחורה על ידי המשיבה ואי-התשלום עבורה אינם שנויים במחלוקת, כפי שאישר המבקש 1 בדיון מיום 9.11.06 (עמ' 3). נגד המבקש 1 אף ניתן פסק דין חלקי לטובת המשיבה בסך של 760,500 ש"ח.        

טענות המבקשים באשר לאופן קיום צווי בית המשפט אינן יכולות לשמש עילה לביטול הצווים אלא לכל היותר למתן הוראות להשבת חפצים שניטלו מהמבקשים בניגוד להם. בקשה כזאת לא צורפה לבקשה לרשות ערעור, אלא בקשה גורפת " להחזרת כל הרכוש שנתפס", לה בבירור לא היה מקום, שהרי אין חולק כי נתפס רכוש שסופק על ידי המשיבה. זאת ועוד. מנכ"ל המשיבה אישר בחקירתו מיום 1.11.06 (עמ' 7) כי המשיבה היא זו שסיפקה את כל הפריטים המעוקלים המנויים ברשימה שכונס הנכסים הגיש לקראת אותו דיון. לאחר מכן, ובהתאם להחלטה שניתנה בסיום הדיון, הוגשה על ידי כונס הנכסים ביום 7.11.06 רשימה נוספת מגובה בתצהיר של כל הפריטים שנתפסו על ידו. בישיבת בית המשפט שהתקיימה בחלוף יומיים, ביום 9.11.06, בה נטלו חלק המבקשים 1 ו-3, לא נשמעה מצדם כל הסתייגות לגבי שלמות הרשימה או היות פריטים המנויים בה כאלה שלא סופקו על ידי המשיבה. תצהירו הנזכר של כונס הנכסים מתייחס גם לכסף המזומן שנתפס על ידו. מוסבר בתצהיר כי כסף זה נתפס לא מכוח הצווים שניתנו בתיק נשוא הדיון שלפנינו אלא במסגרת תיק אחר המנהל בבית משפט השלום בפני שופט אחר. המבקשים ויתרו (בדיון מיום 9.11.06 עמ' 3) על חקירת כונס הכנסים על תצהירו, ומשכך רשאי היה בית המשפט לסמוך על האמור בתצהיר, בוודאי לשם מתן סעד זמני עד לבירור ממצה של העובדות במסגרת התיק העיקרי.

לסיום, לא יהיה זה מיותר לשוב ולהזכיר את ההלכה הכללית המצרה באופן מיוחד את היקף ההתערבות של ערכאת הערעור בהחלטותיה של הערכאה המבררת בכל הנוגע למתן סעד זמני. " הלכה פסוקה היא שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה בכל הנוגע למתן סעד זמני, למעט מקרים חריגים" (רע"א 5072/00 איזי יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגרית האחים אבו בע"מ, פ"ד נה(2) 307, 310). מהטעמים שבוארו לעיל אין למצוא במקרה שלפנינו מיוחדות העושה אותו חריג והמצדיקה סטייה מכלל זה.

הבקשה לרשות ערעור נדחית. מאחר שלא נתבקשה תשובה מאת המשיבה, לא ייעשה צו להוצאות.

ניתנה היום כ"א באייר תשס"ז (9 במאי 2007) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.