החלטה בתיק ברע 2994/05

1.         בפני בקשה להצטרפות המבקש כמשיב, בבקשות רשות הערעור שהגישו המשיבות 5-3, ביום 29.9.05 (בר"ע 2737/05) וביום 22.11.05 (בר"ע 2994/05). אולם, מאז הוגשה הבקשה דנן, ביום 28.11.05, נמחקה בינתיים בר"ע 2737/05 על-ידי כב' הרשם, ועל כן נותר להכריע בבקשה, ביחס לבר"ע 2994/05 בלבד (להלן - הבר"ע).

הרקע וההליכים :

2.         המשיבות 5-3 (להלן - המשיבות), הן שלוש מתוך חמישה בעלים משותפים של נכס מקרקעין ברחוב רבן גמליאל בתל אביב (להלן - הנכס או המקרקעין), ומחזיקות יחד ב- 80% מזכויות הבעלות במקרקעין. שני הבעלים הנוספים לא אותרו. המשיבות באמצעות המשיבה 3 (להלן - המשיבה), כמיופת כוחן, הגישו תביעה לבית המשפט לענייני משפחה לפירוק שיתוף במקרקעין. המשיבה מתגוררת בארצות הברית, והמשיבות יוצגו על-ידי המשיב 1 (להלן - הכונס) בהליכי התובענה בבית משפט קמא.

ביום 20.8.03 הורה בית משפט קמא על פירוק השיתוף במקרקעין, והכונס מונה ככונס נכסים לביצוע פירוק השיתוף (להלן - הכונס), באמצעות מכירת הנכס.

ביום 14.6.05 הגיש הכונס בקשה, בשם המשיבות, לאשר הסכם מכירה של המקרקעין למשיבה 2 (להלן - הקונה), ובקשתו אושרה ביום 30.6.05 על-ידי בית משפט קמא (להלן - החלטת האישור).

ביום 23.8.05 הגישו המשיבות בקשה לבית משפט קמא לעכב את ביצוע החלטת האישור, ולהורות על שחרורו של הכונס מהמשך ייצוגן בתיק. המשיבות הלינו על אופן ביצוע הליך המכירה על-ידי הכונס, כשהמשיבה טענה, כי האחרון לא יידע אותה כלל על כך כי מונה ככונס, כפי שלא יידע אותה בדבר ההצעה שקיבל בעניין מכירת המקרקעין ולא על מכירת הנכס, תוך שהיא רומזת על קנוניה בין הכונס לבין הקונה.

לבקשה צורפו תצהיריהם של המשיבה, בעלה והמבקש דכאן.

3.         בנוסף, הגישו המשיבות את בר"ע 2737/05 על החלטת האישור (להלן - בקשת הרשות הראשונה), בקשה שנמחקה לאחר מכן.

החלטת בית משפט קמא :

4.         בהחלטה מיום 7.11.05, דחה בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופט שוחט) את בקשת המשיבות (להלן - ההחלטה), ועל כך הוגשה הבר"ע דנן. בהחלטתו ציין בית משפט קמא, בין היתר, כי בקשת המשיבה הוגשה למעלה מחודשיים לאחר אישור הסכם המכר, וכי נדרש להכרעה בבקשה לגופא, על-אף העובדה כי אישור הסכם המכר, כמוהו כפסק דין, ועל כן ספק אם היה מקום להידרש לטענות המשיבה במסגרת בקשה זו.

בהחלטה ציין בית משפט קמא, כי ביום 12.10.05, הורה על קיום דיון בנוכחות הצדדים כולם, ביום 3.11.05. ביום 30.10.05 הגישה המשיבה באמצעות בא-כוחה דהיום, בקשה לדחיית הדיון. אולם, עוד טרם התקבלה עמדת יתר הצדדים, שלח ב"כ המשיבה הודעה לבית המשפט, לפיה יתייצב לדיון שנקבע, וכי הוא חוזר מהבקשה לדחיית הדיון.

המשיבה לא התייצבה לדיון, ובית משפט קמא דחה את טענת בא-כוחה, לפיה לא הבין כי בית משפט קמא עומד על נוכחותה של המשיבה בדיון, חרף היותה תושבת חוץ. בית משפט קמא ציין בעניין זה בהחלטה, כי התייצבותה של המשיבה לדיון הייתה הכרחית, לצורך חקירתה על תצהירה " המלא טענות עובדתיות כרימון", כלשונו. כך גם לא התייצבו לדיון בעלה של המשיבה והמבקש, ואף הם לא נחקרו על האמור בתצהיריהם.

בעניין זה קבע בית המשפט, כי " משלא התייצבה המבקשת והמצהירים מטעמה לחקירה על תצהיריהם נשמט הבסיס העובדתי לבקשה... וניתן היה לדחותה" (עמ' 4). אולם על-אף זאת התיר בית המשפט את חקירת הכונס על האמור בתצהירו " ...שמא תוכחנה טענות המבקשת על דרך של חקירה שכנגד" (שם).

מסקנת בית משפט קמא, כי עדות הכונס לא נסתרה, ומעת שלא עמדה מול גרסתו גרסה נוגדת, ובשל אי התייצבות המשיבה ומצהיריה, לא הוכחה קנוניה או כשל מהותי בעבודת הכונס, אשר יש בהם כדי להצדיק את ביטול אישור הסכם המכר. הכונס בדק ומצא כי ישנם חובות על הנכס, פנה לקבלת חוות דעת שמאי מקרקעין ופנה לבית המשפט לצורך אישור הסכם המכר, תוך צירוף כל המסמכים המלמדים על מצבו. בית משפט קמא נימק בהחלטתו, כי המקרקעין נמכרו במחיר גבוה מהמחיר שננקב על-ידי השמאי בחוות דעתו, בשל היות העסקה עסקת "נטו", כשהקונה נוטלת על עצמה לשלם את מרבית החובות וההיטלים הרובצים על המקרקעין. כך גם יש לקחת בחשבון את אינטרס הקונה, שכן שילמה את כל התמורה עבור המקרקעין ונכנסה בשל כך להוצאות והתחייבויות.

בית משפט קמא הוסיף, כי האמין לדברי הכונס בחקירתו, כשהעיד כי הודיע למשיבה אודות מינויו ככונס, וכן אודות המשא ומתן ומכירת המקרקעין שעמדה להתבצע, וקיבל על כך את הסכמתה. לאור כל האמור, דחה בית משפט קמא את בקשת המשיבה.

טענות המשיבה בבר"ע 2994/05 :

5.         עיקר טענות המשיבה הנן במישור הדיוני. לטענתה, יש לבטל את החלטת בית משפט קמא, בשל הפגמים שנפלו באופן ניהול הדיון על-ידו, ביום 3.11.05, פגמים אשר הביאו לפגיעה בזכות הטיעון שלה ובכללי הצדק הטבעי.

לדברי המשיבה, לא התייצבה לדיון ביום 3.11.05 הואיל וההודעה על קיומו התקבלה במשרד בא-כוחה כשמונה ימים בלבד טרם לכן, והיא כאמור מתגוררת בארצות הברית. כך גם התברר לבא-כוחה רק כ-48 שעות טרם הדיון, כי הוא עצמו יוכל להתייצב במועד שנקבע. בית משפט קמא דחה הסברים אלו, והתעלם מבקשת בא-כוחה לקבוע מועד נוסף לשמיעת חקירתה. ביום 6.11.05 הגישה המשיבה בקשה בכתב לקביעת מועד לחקירתה, אולם, בית המשפט נתן את החלטתו נשוא הבר"ע, מבלי להזדקק לה. 

עוד טוענת המשיבה כי במהלך הדיון ביום 3.11.05, לא אפשר בית המשפט לבא-כוחה החדש להשלים את חקירתו הנגדית של הכונס, וגם לא אפשר לו לחקור את המצהיר מטעם המשיבה 2, הקונה. לטענתה, בית משפט קמא לא נתן הזדמנות ראויה למשיבות להוכיח טענותיהן, ומשכך גם לא הוצגה בפניו תשתית עובדתית שונה מזו שהוצגה לו על-ידי הכונס. לאור זאת, שגה בית משפט קמא בקביעותיו העובדתיות, לפיהן לא נפלו פגמים בהתנהלותו של הכונס וכי אין מקום להורות על ביטול אישור הסכם המכר.