החלטה בתיק ברע 2940/05

1.         בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתביעות קטנות בפתח תקוה, בת"ק 905/05 שניתן ביום 27/10/05 מפי כב' השופט אהרון מקובר. בפסק הדין חייב בימ"ש קמא את המבקשת - הנתבעת, בסכום של 7,500 ש"ח, וכן בהוצאות משפט ואגרת משפט בסך 3,199 ש"ח.

2.         המשיב הוא התובע, הגיש תביעה נגד המבקשת ושניים אחרים (להלן: "הנתבעים"), בגין נזק שנגרם לשמשות רכבו. בכתב התביעה טען התובע כי הנתבעים מתנערים מחובתם לשלם לו בטענה כי על פי כתב השירות, לא נכלל רכב ביבוא אישי בתוך הכיסוי הביטוחי. התובע טען כי המבקשת - סוכנות הביטוח, לא אמרה לו שהביטוח אינו כולל רכב ביבוא אישי. עוד טען כי הרכב הוא רכב דיפלומטי, הדבר היה ידוע למבקשת, ורכבים כאלה הינם בדרך כלל רכבים ביבוא אישי. התובע טען כי סוכנות הביטוח לא יידעה אותו בדרך כלשהי כי ישנה הגבלה לביטוח שנעשה עבורו ביחס לשמשות.

3.         בימ"ש קמא, לאחר ששמע את הצדדים, קבע באשר לנתבעים האחרים, כדלקמן:

" כתב השרות נעשה ע"י הנתבעת 2 והוא בידיעתה של סוכנות הביטוח. בהתאם לכתב השרות, לא חלה כל חובה על הנתבעת 2, וכן על הצד השלישי, לשפות את התובע בגין נזק של שמשות ברכבו שהוא רכב ביבוא אישי." 

אשר למבקשת, קבע בימ"ש קמא כך:

"אין הדברים כן בכל הנוגע לנתבעת 1 - סוכנות הביטוח. סוכנות הביטוח ידעה כי בהתאם לכתב השרות אין כיסוי ביטוחי בנושא השמשות ברכב ביבוא אישי. סוכנות הביטוח לא העבירה לתובע העתק מכתב השרות, ובעניין זה אני מקבל את דברי התובע בקשר לכך. סוכנות הביטוח לא יידעה את התובע על כך שישנה החרגה לכתב ביבוא אישי ולא העמידה אותו בכל דרך וצורה שהיא כי ישנה הגבלה או מניעה כלשהי לביטוח שנעשה עבורו בנושא השמשות. אני מקבל את עדותו של התובע שהוא לא ידע כלל על כך שרכב ביבוא אישי אין לו כיסוי ביטוחי בעניין השמשות וכי סוכנות הביטוח לא אמרה לו דבר בעניין זה...

למען הסר ספק, עמדתי היא כי סוכנות הביטוח היתה חייבת ליידע את התובע על ההחרגה של רכב ביבוא אישי גם אם לא היתה רואה את רשיון הרכב של התובע שנכתב בו כי מדובר ברכב דיפלומטי. על אחת כמה וכמה, כאשר ראתה את רשיון הרכב ובו נכתב כי מדובר ברכב דיפלומטי. מכל האמור לעיל עולה, כי סוכנות הביטוח התרשלה ובהתרשלותה זו גרמה לנזק שנגרם לתובע עקב אי הכיסוי לשמשות ברכבו".

4.         בבקשתה טוענת המבקשת כי שגה בימ"ש קמא עת לא בירר מה היו נסיבות האירוע בו נגרמו למבקש נזקי שבר השמשות. לטענתה, התנהגותו הרשלנית של המשיב היא שגרמה לנזק לשמשות, לפיכך בכל מקרה לא חל הכיסוי הביטוחי. המבקשת טוענת עוד כי המשיב לא קרא את כתב השירות, ולא גילה למבקשת כי המדובר ברכב ביבוא אישי. לטענתה, שגה בימ"ש קמא עת לא קבע כי הנתבעת 2 אחראית שכן לא הבליטה בכתב השירות מה הם החריגים לכיסוי הביטוחי, ולא ציינה זאת במידע הממוחשב. לדבריה, היא ביצעה את הוראות הנתבעת 2, ואין להטיל את האחריות עליה. המבקשת טוענת כי לא ניתנה לה הזכות לחקור את המשיב על גובה נזקיו, וכי הסכום שנתבע הוא סכום גבוה ומופרז שאינו מבוסס על חוו"ד של שמאי או על מסמך כלשהו.

5.         בתגובתו טוען המשיב 1 כי במקרה זה אין כל הצדקה להתערב בפסק דינו המבוסס והמנומק של בימ"ש קמא. המשיבה 2 טוענת כי בבקשה מועלות טענות שלא נדונו בבימ"ש קמא ואין מקומן בערכאת הערעור. לדבריה, אין היא חברת ביטוח וכל עיסוקה במתן שירותי רכב, לפיכך לא מוטלת עליה כל אחריות.

6.         לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני סבורה שדין הבקשה להידחות.

במקרה זה קבע בימ"ש קמא בפסק דין מנומק היטב כי סוכנות הביטוח - המבקשת, היתה חייבת ליידע את המשיב על קיום ההחרגה לרכב ביבוא אישי. אשר לטענות המבקשת בדבר אחריות המשיבה 2, אף לכך התייחס בימ"ש קמא בפסק דינו. בימ"ש קמא קבע כי כתב השירות, הקובע כי לא קיימת חובת שיפוי בגין נזק שיגרם לשמשות רכב ביבוא אישי, היה בידיעת המבקשת, והיא זו שהיתה צריכה ליידע את המשיב על כך, בשעה שביטח את רכבו. זאת ועוד, בקשת המבקשת רצופה טענות שכלל לא הועלו על ידה בבימ"ש קמא, ואילו טענותיה האחרות של המבקשת מתייחסות לקביעותיו של בימ"ש קמא לאחר ששמע את העדויות, התרשם ממהימנות העדים וראה את המסמכים הרלוונטיים.

הלכה פסוקה היא כי לא יתערב בימ"ש של ערעור בממצאים עובדתיים של הערכאה הראשונה. לעניין זה ראה ע"א 734/76 פלוני נ' אלמונים פ"ד לב(2) 661, עמ' 665:

"אין בית משפט לערעורים מוכן להתערב בקלות בממצאי עובדה של בית משפט קמא, בעיקר מן הטעם שאין לו אותו יתרון הקיים לפני בית המשפט של הדרגה הראשונה מהתרשמות בלתי אמצעית מן העדויות".

כן ראה ע"א 6581/98 זאב זאבי ואח' נ' מדינת ישראל - מחלקת עבודות ציבוריות, תק-על 2005(1), 2899, עמ' 2903:

"התערבות בממצאים עובדתיים תיעשה במקרים קיצוניים בלבד, כגון מקרים בהם נפל בהכרעת הערכאה הקודמת פגם היורד לשורש העניין או כאשר הדברים אינם מבוססים על פניהם".

זאת ועוד, על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות, להבדיל מפסק דין של ערכאה ראשונה, אין ערעור בזכות אלא ניתן לערער עליו ברשות בלבד, אם וכאשר סבור בית המשפט כי נפלה טעות מהותית בפסק הדין של בית משפט קמא, וכי יש סיכוי לערעור.

7.         אשר לגובה התשלום אותו פסק בימ"ש קמא,  סכום זה מבוסס על מסמכים אותם הציג התובע, ועל דברי התובע בהם נתן בימ"ש קמא אמון.

לאור כל האמור לעיל, איני סבורה כי קיימת הצדקה להתערב בפסק דינו של בימ"ש קמא.

לפיכך הבקשה נדחית.