החלטה בתיק ברע 2914/05

1.         בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתביעות קטנות ברחובות                           שניתן ביום 8/9/05 בת.ק. 1225/05 ע"י כב' השופטת לבנה צבר. בימ"ש קמא דחה את התביעה וחייב את המבקשת בתשלום הוצאות למשיב.

2.         המבקשת, היא התובעת, הגישה תביעה נגד המשיב לתשלום בגין נזקים שנגרמו לרכבה עקב תאונת דרכים. בכתב התביעה טענה המבקשת כי בנה נסע במכוניתה בנסיעה איטית בחניון בקניון רחובות, כאשר חש בפגיעה במכונית. לטענתה, הנהגת במכוניתו של המשיב ניסתה לצאת מחניה בנסיעה לאחור ופגעה במכוניתה. המבקשת ציינה בכתב התביעה כי היה עם בנה אדם נוסף ברכב.

בכתב ההגנה טען המבקש כי הנהגת שנהגה במכוניתו במועד הרלוונטי כלל לא התניעה את הרכב בעת שקרתה התאונה. לטענתו, הנהגת התעקשה על החלפת פרטים בין שני הנהגים על אף שהנהג הפוגע ביקש לוותר על כך. המבקש טען עוד כי לאור הנזק הקטן שנגרם למכוניתו, לא פנה לחברת הביטוח בתביעה.

3.         בימ"ש קמא לאחר ששמע את הצדדים, קבע כדלקמן:

"שני הנהגים דבקים בעמדותיהם, כך שלכאורה, אין סיבה להעדיף את גרסת הנהג על פני גרסת הנהגת. למעשה, יש מקום להעדיף את גרסת הנהגת על פני גרסת הנהג. שכן הוא אומר בעדותו שהוא לא ראה ממש כיצד התרחשה התאונה, ונראה שהוא רק מנחש שהנהגת נסעה לאחור ופגעה בו. יצוין, שאין כל הכחשה בדבריו לאפשרות, שהוא עצמו סטה לעבר רכב הנתבע, וכך ארע המפגש בין כלי הרכב. בנסיבות אלה, דינה של התביעה להדחות. במאמר מוסגר יצוין, שכך היה דינה של התביעה, גם אם הייתי מעדיפה את גרסת הנהג על פני גרסת הנהגת. שכן, התובעת לא הוכיחה את נזקה, וזאת משלא תוקן הרכב. כך שלמעשה, הנזק שנגרם בפועל, הוא נזק של ירידת ערך, שסכומה לא נתבע ולא הוכח." 

4.         בבקשת רשות הערעור טוענת המבקשת כי שגה בימ"ש קמא עת העדיף את גירסת המשיב על פני גירסתה שלה. לטענתה, הוכיחה את התביעה ואף הגישה מסמכים המעידים על גובה הנזק שנגרם לה.         

5.         לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית משפט קמא ובבקשת רשות הערעור, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות, להבדיל מפסק דין של ערכאה ראשונה, אין ערעור בזכות אלא ניתן לערער עליו ברשות בלבד, אם וכאשר סבור בית המשפט כי נפלה טעות מהותית בפסק הדין של בית משפט קמא, וכי יש סיכוי לערעור.

זאת ועוד, הלכה פסוקה היא כי לא יתערב בימ"ש של ערעור בממצאים עובדתיים שנקבעו ע"י הערכאה הראשונה. לעניין זה ראה ע"א 734/76 פלוני נ' אלמונים פ"ד לב(2) 661, עמ' 665:

"אין בית משפט לערעורים מוכן להתערב בקלות בממצאי עובדה של בית משפט קמא, בעיקר מן הטעם שאין לו אותו יתרון הקיים לפני בית המשפט של הדרגה הראשונה מהתרשמות בלתי אמצעית מן העדויות".

כן ראה ע"א 6581/98 זאבי נ' מדינת ישראל - מחלקת עבודות ציבוריות, תק-על 2005(1), 2899, עמ' 2903:

"התערבות בממצאים עובדתיים תיעשה במקרים קיצוניים בלבד, כגון מקרים בהם נפל בהכרעת הערכאה הקודמת פגם היורד לשורש העניין או כאשר הדברים אינם מבוססים על פניהם".

(ראה גם ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל, פ"ד נ"ב (2) 582).

6.         במקרה זה, בימ"ש קמא נתן את פסק הדין לאחר ששמע את גירסאות שני הנהגים, ולאחר שהתרשם מן העדויות שהביאו. בימ"ש קמא קבע באופן חד משמעי כי המבקשת לא הוכיחה את התביעה ולפיכך דחה תביעתה. בימ"ש קמא הוסיף וציין כי בנה של המבקשת שנהג ברכב, לא הכחיש את האפשרות כי גירסת המשיב היא הגרסה הנכונה.

פסק דינו של בימ"ש קמא מנומק ומבוסס על ממצאים עובדתיים שמצא ועל התרשמותו הבלתי אמצעית מן הצדדים. בנסיבות אלה, איני סבורה כי קיימת הצדקה להתערב בו. יצוין עוד כי המבקשת בבקשתה לא העלתה כל טעם משכנע להתערב בפסק הדין.

לאור כל האמור לעיל, אין מקום לאפשר ערעור על פסק הדין של בימ"ש קמא.

הבקשה נדחית.

המבקש ישא בהוצאות המשיב בסך 1,000 ש"ח + מע"מ.

ניתן היום בלשכתי, י"ג בטבת, תשס"ז (3 בינואר 2007) בהעדר הצדדים.