החלטה בתיק ברע 2882/06

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, החלטתי שהבקשה אינה מצריכה תשובה.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת ד' מארק הורנצ'יק) בבש"א 163919/06 בה נדחתה בקשת המבקשת (הנתבעת בבית המשפט קמא) לחייב את המשיבה (התובעת בבית המשפט קמא) בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה.

בהחלטה נגדה מופנית בקשת רשות הערעור קבע בית המשפט קמא:

"הנימוק לבקשה הוא, כי המדובר בתובעת שהיא חברה בע"מ, אשר סיכויי תביעתה קלושים והיא לא עומדת כבר עתה, לטענת המבקשת, בתשלומי עבר. הבקשה אינה נתמכת בתצהיר ודי בכך כדי להביא לדחייתה.

בנוסף- לא הביאה המבקשת ראיה לאי יכולתה של המשיבה לעמוד בהתחייבויותיה ו/או תשלום חובותיה, ככל שקיימים כאלה.

כל שצירפה המבקשת לבקשתה הוא תמצית תדפיס המתייחס למשיבה ואשר על פיו, לכאורה, חבה היא תשלום אגרה שנתית לרשם החברות בגין שלוש שנים.

אין במסמך זה ולא כלום לעניין עמידתה של המשיבה בתשלום התחייבויותיה ואין מקום להיעתר לבקשה".

בית המשפט קמא אף חייב את המבקשת בהוצאות הבקשה, בלא קשר לתוצאות ההליך העיקרי, ומכאן בקשת רשות הערעור שבפני.

בבקשתה, חוזרת המבקשת על הטענות שהעלתה בפני בית המשפט קמא. כך, המבקשת חוזרת וטוענת כי סיכוייה של תביעת המשיבה הם קלושים, וכי מדובר ב "פעולה נוספת במסכת פעולות בהן נוקטת המשיבה, בחוסר תום לב, על מנת לפגוע במבקשת ותחרות הלגיטימית שבין החברות". בהמשך לכך, טוענת המבקשת, כי שגה בית המשפט קמא משדחה את בקשתה לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה להוצאותיה וזאת בהתאם לסעיף 353א' לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "החוק"). המבקשת חוזרת וטוענת כי בהלכה הפסוקה פורש סעיף 353א' לחוק כמעמיד חזקה לפיה יש מקום לחייב חברה בהפקדת ערובה להוצאות בהעדר טעמים לסתור, וכי המשיבה היא הנושאת בנטל הוכחת יכולתה לעמוד בתשלום ההוצאות, בהיותה החברה התובעת. טענה נוספת בפי המבקשת היא כי שגה בית המשפט קמא משלא קשר בין חובה של המשיבה לרשם החברות לבין עמידתה בתשלום התחייבויותיה, ולצורך תמיכה בטענתה זו מצרפת היא החלטה שיצאה תחת ידי כב' השופטת מארק-הורנצ'יק בעניין אחר, בה עמדה על הקשר בין עניינים אלו. המבקשת מלינה על כך שבית המשפט קמא לא התייחס בהחלטתו לשאלת סיכוייה הקלושים (כך על פי הנטען) של תביעת המשיבה, וכן מלינה על כך שלא התייחס לזכותו הבסיסית של הנתבע להיפרע מהתובע בגין הוצאותיו. לבסוף, טוענת המבקשת כי בקשתה לא צריכה היתה להיתמך בתצהיר שכן "בענייננו נסמכה הבקשה להפקדת ערובה על טענה מרכזית בדבר הוראות סעיף 353 לחוק החברות וחלות החזקה אותה קובע הסעיף במקרה דנן. טענה משפטית שאינה נסמכת על עובדות חדשות כלל ועיקר, העובדה הרלוונטית היחידה לבקשה הינה עובדת היות המשיבה 'חברה' ועובדה זו עולה כבר מכתב התביעה של המשיבה עצמה. אם כן על מה היה על המבקשת להצהיר?"

דין הבקשה להידחות. ההלכה היא, כי ניהול המשפט וסדרי הדין הינם עניינים שבשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, וככלל, ערכאת הערעור לא תתערב בהם, מלבד במקרים חריגים (רע"א 4775/04 שרון כדר נ' פרופ' יובל הרישנו, דינים עליון סט 100; רע"א 1315/07 פרופ' דב פלדברג ואח' נ' נחמיאס ואח', טרם פורסם). לא מצאתי כי המקרה שבפני הינו מקרה חריג המצריך את התערבותה של ערכאת הערעור.

צדק בית המשפט קמא משקבע שדי בכך שהמבקשת לא תמכה בקשתה בתצהיר על מנת לדחות את הבקשה. טענתה של המבקשת לפיה מתבססת בקשתה על אדנים משפטיים בלבד היא מיתממת. כך למשל, המבקשת טענה, הן בבקשתה בבית המשפט קמא והן בבקשה שבפני, כי תביעת המשיבה היתה תביעה טורדנית, כחלק מניסיון לפגוע בתחרות הלגיטימית שבין החברות,  וכי המשיבה אינה עומדת בהתחייבויותיה. ברי כי טענות אלו הן טענות עובדתיות, ויש לתמוך אותן בתצהיר.

כמו כן, מקובלת עלי השקפת בית המשפט קמא כי אין די בתדפיס שצירפה המבקשת, המעיד לכאורה על חוב תשלום אגרה שנתית לרשם החברות, כדי להוכיח שהמשיבה אינה עומדת בהתחייבויותיה. אכן, חוב לרשם החברות יכול להוות שיקול התומך במסקנה כי החברה אינה עומדת בהתחייבויותיה. ברם, אין לומר כי חוב זה מלמד, מניה וביה, על בעיה בהתנהלותה של החברה.

באשר לטענתה של המבקשת כי בית המשפט קמא נמנע מלהתייחס לחלק מנימוקי בקשתה הרי שב ברע"א 10257/04 פנחס וימר בע"מ נ' אפרים מאיר, דינים עליון עב 766, נקבע כי:

"בית המשפט השומע את עניינם של בעלי הדין אינו חייב להידרש לכלל הטענות המועלות על ידם ואף אם לא מצא לנכון לתת דעתו במפורש לחלקן, אין בכך כדי להצדיק התערבותה של ערכאת הערעור".

דברים אלו יפים אף לענייננו, אך על מנת להפיס את דעתה של המבקשת ולהסיר חשש מליבה שמא לא ניתנה דעתי לטענה זו או אחרת, לא חסכתי אף אני בתיאור טיעוניה לעיל.  

הבקשה לרשות ערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובה- אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה בדואר רשום לב"כ הצדדים.

ניתנה היום ג' בסיון, תשס"ז (20 במאי 2007) בהעדר הצדדים.