החלטה בתיק ברע 2826/05

בקשת רשות ערעור על החלטת בית-משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט מנחם קליין) מיום 31/8/05, בה ניתנה למשיבה רשות להתגונן מפני תביעת המבקשת.

ביום 19/1/04 הגישה המבקשת תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המשיבים בגין אי-תשלום חובות ארנונה, מים ואגרת שמירה עבור החזקת חנות ומרתף בסך כולל של 205,093 ש"ח. בבקשה למתן רשות להתגונן טענו המשיבים כי ביום 24/3/04, דהיינו, לאחר שהוגשה התביעה, הגיעו להסדר תשלומים עם המבקשת לגבי החנות, ובמסגרתו סולק חוב בסך 31,560 ש"ח. אשר לחוב בגין המרתף, טענו המשיבים כי בשנת 1987 עלו שיעורי הארנונה עבור הנכס בעקבות החלטה חד-צדדית של המבקשת לשנות את סיווגו לחנות, ומשנת 1999 מנעה המבקשת כל שימוש במרתף. כתוצאה מכך, עמד המרתף ללא שימוש ולכן העירייה לא הייתה רשאית לחייב את המשיבים בתשלום ארנונה בגינו. לחילופין, טענו המשיבים כי נגרם להם נזק בסך 734,017 ש"ח, הניתן לקיזוז כנגד החובות הנתבעים.

בית-משפט קמא נעתר לבקשת המשיבים, בקובעו כי העירייה אינה יכולה להגביל את השימוש בנכס לסוג מסוים ולחייב בארנונה על-פי סוג אחר. כמו כן, דחה בית המשפט את טענת המבקשת לפיה הסמכות לדון בטענת סיווג נכס מוקנית על-פי סעיף 3(א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976 למנהל הארנונה ולועדת הערר. בית המשפט קבע כי יש להחיל במקרה כזה את סעיף 3(ג) לאותו חוק ולאפשר לאזרח גישה לערכאות, אלא אם מצביעה העירייה על כך שהאזרח קיבל הודעה על חיובו והיה מודע לאפשרות להגיש השגה או ערר, מה שלא כן במקרה שלפנינו. לגבי ההסדר שהושג בין הצדדים אחרי שהוגשה התביעה, סבר בית המשפט כי לנוכח בקשת ב"כ המשיבה לחייב את המשיבים בהוצאות ושכר-טרחת עו"ד בשל ההסדר, עניין זה דורש קיום הליך הוכחות שבו יופיע נציג המבקשת וכל מי שהיה מעורב במשא ומתן, ורק לאחר שמיעת עדותם ניתן יהיה להכריע בפירוש הנכון שיש ליתן להסדר. לאור כל האמור, התיר בית המשפט למשיבים להתגונן.

כנגד החלטה זו מופנית הבקשה שלפניי, בגדרה נטען כי בית-משפט קמא התעלם בהחלטתו מפסק-דין שניתן בתביעה אחרת שהגישה המבקשת כנגד המשיבים בגין חובות ארנונה עבור אותם נכסים. בפסק הדין, בו נדחתה בקשת המשיבים למתן רשות להתגונן, נקבע כי טענה כנגד סירוב העירייה לאפשר שימוש מסוים אינה יכולה לשמש הגנה ראויה מפני תביעה לתשלום ארנונה, וכן נקבע כי לא קמה למשיבים הגנת קיזוז. המבקשת סבורה כי פסק הדין יוצר השתק פלוגתא במקרה דנן, וממילא, לטענתה, השינוי בסיווג המרתף נעשה כדין. כמו כן, לטענת המבקשת, נסתרה טענת המשיבים כי נמנע מהם השימוש במרתף, ומשכך, לא עומדת להם טענת קיזוז. המבקשת חוזרת וטוענת כי הדיון בטענת סיווג ארנונה אינו בסמכותו של בית המשפט, וכי היה עליו להכריע בשאלת ההוצאות ושכר הטרחה המגיעים למבקשת בגין עריכת ההסדר.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, החלטתי היא כי יש לדחותה, ללא קבלת תגובת המשיבים.

אכן, כפי שקבע בית-משפט קמא בהחלטתו, אין בהוראת סעיף 3(א) לחוק הנ"ל כדי לחסום את החייב שלא השיג תוך המועד הקבוע מהעלאת טענותיו בבית המשפט, אם בית המשפט התיר זאת (ראו סעיף 3(ג) לחוק, וכן: ע"א 00 /4452 ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ' עיריית טירת הכרמל, פ"ד נו(2) 773, 770-780 (2002)).

מעבר לכך, כלל פסוק הוא, כי בשלב הדיון בבקשת רשות להתגונן, בית המשפט אינו נדרש להכריע בממצאים שבעובדה או שבמהימנות, אלא לבחון אם תצהירו של הנתבע מגלה הגנה לכאורית כנגד התביעה (ראו: ע"א 81 /544 מנחם קיהל בעמ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 521; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 374 (מהדורה שמינית, תשס"ה-2005)). בית המשפט מצא כי יש מקום לאפשר למשיבים להתגונן בטענותיהם, ואיני רואה להתערב בשיקול-דעתו בעניין זה.

הטענה בדבר השתק פלוגתא לא הועלתה בפני הערכאה הראשונה, ואין לדון בה (ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 602 (תשס"ה-2005) וכן האסמכתאות המפורטות שם). מעבר לדרוש אוסיף כי גם לגופה, לא מצאתי בה ממש .

הבקשה נדחית, אפוא. בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות. 

המזכירות תשלח העתק ההחלטה בדואר רשום לב"כ הצדדים

ניתנה היום כ"ו בטבת, תשס"ז (16 בינואר 2007) בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: