החלטה בתיק ברע 2754/06

1.         בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתביעות קטנות בראשון לציון שניתן ביום 11/8/06 בת.ק. 846/06 ע"י כב' השופט שאול מנהיים. בימ"ש קמא קיבל את התביעה וחייב את המבקשים לשלם למשיבים את הסכומים הבאים:

א.                                   5,950 ש"ח בגין מחיר הריהוט וההובלה;

ב.                                    1,500 ש"ח בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם;

ג.                                     1,400 ש"ח בגין חוות דעת המומחה שהציגו;

ד.                                    500 ש"ח הוצאות משפט;

2.         המשיבים, הם התובעים, הגישו תביעה נגד המבקשים להשבת כספים ולפיצוי בגין פינת אוכל אותה רכשו מהם ואשר לטענתם היתה פגומה. בכתב התביעה טענו המשיבים כי פינת האוכל שסופקה להם ע"י המבקשים לא תאמה את ההזמנה וכי היו בה פגמים. המשיבים טענו כי פנו למבקשים בבקשה לתיקון הפגמים, אולם פינת האוכל לא תוקנה לשביעות רצונם.

בכתב ההגנה טענו המבקשים כי המשיבים הגישו תביעה קנטרנית שכל מטרתה להתעשר על חשבונם. לטענתם, הם סיפקו למשיבים את הזמנתם לשביעות רצונם המלאה, ואף הסכימו להחליף חלק מפרטי הריהוט על מנת שתנוח דעתם של המשיבים.

3.         בימ"ש קמא לאחר ששמע את הצדדים ולאחר שעיין בחוות הדעת שהגישו המשיבים, קבע כדלקמן:

"דעתי היא שהוכחו פגמים מהותיים, בעיקר בשולחן האוכל. לא שמעתי הכחשה או גרסה נוגדת לממצאי המהנדס שנתן את חווה"ד מטעם התובעים, לפיהם במשטח העליון יש שקיעה של 4 מ"מ וכאשר מניחים משקולת במשקל 2 ק"ג, גדלה השקיעה בעוד כ-4 או 5 מ"מ...

הטענה שמחיר הכסאות נמוך, מוטב היה לולא נשמעה, לא נאמר לתובעים שהם קונים ריהוט זול באיכות לא גבוהה בלשון המעטה.

בנסיבות אלה, אני סבור שגם הליקוי בכסאות, אף שאינו דרמטי, מצדיק את ביטול העסקה, שכן גם היום אין הנתבעים מגלים נכונות לטפל בליקוי על ידי תיקון או החלפה אלא טוענים שהמצב הקיים הוא מצב נאות, טענה שאינני מקבל".

4.         בבקשת רשות הערעור טוענים המבקשים כי שגה בימ"ש קמא עת ביסס את פסק הדין על חוות דעת מהנדס שהוגשה מטעם המשיבים. לטענתם, חוות הדעת הוצגה בפניהם לראשונה במועד הדיון, ולא היתה להם כל הזדמנות להגיב עליה. עוד לטענתם, חוות דעתו של המהנדס לא היתה מקצועית ולא שיקפה כראוי את טיב המוצר שבמחלוקת, ואת העובדה שהתאים בדיוק למערכת הריהוט אותה הזמינו המשיבים.

5.         לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית משפט קמא ובבקשת רשות הערעור, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות, להבדיל מפסק דין של ערכאה ראשונה, אין ערעור בזכות אלא ניתן לערער עליו ברשות בלבד, אם וכאשר סבור בית המשפט כי נפלה טעות מהותית בפסק הדין של בית משפט קמא, וכי יש סיכוי לערעור.

זאת ועוד, הלכה פסוקה היא כי לא יתערב בימ"ש של ערעור בממצאים עובדתיים שנקבעו ע"י הערכאה הראשונה. לעניין זה ראה ע"א 734/76 פלוני נ' אלמונים פ"ד לב(2) 661, עמ' 665:

"אין בית משפט לערעורים מוכן להתערב בקלות בממצאי עובדה של בית משפט קמא, בעיקר מן הטעם שאין לו אותו יתרון הקיים לפני בית המשפט של הדרגה הראשונה מהתרשמות בלתי אמצעית מן העדויות".

כן ראה ע"א 6581/98 זאבי נ' מדינת ישראל - מחלקת עבודות ציבוריות, תק-על 2005(1), 2899, עמ' 2903:

"התערבות בממצאים עובדתיים תיעשה במקרים קיצוניים בלבד, כגון מקרים בהם נפל בהכרעת הערכאה הקודמת פגם היורד לשורש העניין או כאשר הדברים אינם מבוססים על פניהם".

(ראה גם ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל, פ"ד נ"ב (2) 582).