החלטה בתיק ברע 2666/05

1.         הנתבע, הוא המבקש, הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בת"א מיום 10/8/05 שניתן על ידי כב' השופט אריה שרעבי. בית משפט קמא קיבל את תביעת המשיב, וחייב את המבקש בתשלום פיצוי למשיב בסך 2,900 ש"ח בתוספת ריבית, הצמדה והוצאות משפט.

להלן העובדות הצריכות לעניין:

2.         המשיב רכש מהמבקש "חבילת נישואים אזרחיים בקפריסין", עבור בת זוגו, אחיה הוריו וילדתה בת ה-8 (להלן: "הקבוצה"). החבילה, עבורה שילם המשיב למבקש 3,373$, כללה את ארגון טקס הנישואין, ארגון סידורי הטיסה המתאימים וארגון הסדרי השהייה.

3.         ביום 26/5/05 בבוקר, עת הגיעה הקבוצה לשדה התעופה, לא הורשתה הילדה לעלות לטיסה ללא "ויזה" לקפריסין, בהיותה בעלת אזרחות זרה, והילדה נאלצה לשוב כלעומת שבאה. 

4.         המשיב הגיש תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות במסגרתה תבע מן המבקש פיצויים בגין ההוצאות שהוציא עבור כרטיס הטיסה לילדה, החזרי נסיעות, מטפלת לארבעה ימים ופיצוי בגין עוגמת נפש.

5.         בבית משפט קמא טען המבקש כי על פי לשונו המפורשת של ההסכם בין הצדדים היה על המשיב לדאוג בעצמו לאשרות הכניסה לקפריסין, ובין היתר לקבלת "ויזה" עבור הילדה. עוד טען המבקש כי המשיב נשאל במפורש על ידו האם חברי הקבוצה הם ישראלים הוא השיב לכך בחיוב, ולא ציין את העובדה כי הילדה אינה אזרחית ישראלית. בכך, טוען המבקש, התרשל המשיב, התרשלות אשר גרמה לנזק נשוא התביעה.

6.         בית המשפט קמא, לאחר ששמע את הצדדים והתרשם מן העדויות וממהימנות  העדים, קבע בפסק דינו כדלקמן:

"אכן, על פי ההנחיות בטופס שהוציאה הנתבעת, מוטלת האחריות להוצאת ה"ויזה" על המזמין (הוא התובע) ואין זה מתפקידה של הנתבעת להוציא "ויזה" עבור הנוסעים. ברם, השאלה שאני נדרש לה לצורך ההכרעה כאן איננה על מי מוטלת האחריות לדאוג להוצאת ה"ויזה", אלא, בפשטות, אם ידעה הנתבעת ו/או היתה צריכה לדעת כי הילדה הינה "נוסעת זרה".

ההכרעה בנדון דנן איננה פשוטה כל עיקר. שכן מחד, מתבצרת הנתבעת באמור בטופס; ומאידך, אם היה עליה ליידע את התובע כי עליו להוציא "ויזה" לילדה ולא עשתה כן, הרי, שלטעמי, נהגה עמו ברשלנות ו/או באי אכפתיות ולא כפי שמתחייב מהתנהלותה של חברה ומכוח יחסי האמון שיש בין הצדדים.

...

סופו של דבר, השתכנעתי כי הנתבעת פעלה במקרה דנן באופן רשלני ובחוסר אחריות, כאשר לא טרחה ליידע את התובע עם קבלת הדרכונים במשרדיה, כי עליו לדאוג להוצאת "ויזה" לילדה. 

אני מקבל, איפוא כמהימנה את גרסת התובע, כפי שעלתה בפני ואני דוחה את טענות הנתבעת להסרת כל אחריות מעליה." (ההדגשות שלי - ר.ל.ש.)

7.         בבקשתו טוען המבקש כי שגה בימ"ש קמא שעה שקיבל את תביעת המשיב, שכן לטענתו התעלם בית המשפט קמא מלשון ההסכם המסירות מן המבקש, באופן מפורש, את האחריות לדאוג ל"ויזה" למי מהנוסעים, ולא נתן לכך משקל בפסק דינו. עוד טוען המבקש כי שגה בית המשפט קמא בכך שנמנע מלהעניק משקל למחדלו ורשלנותו של המשיב על שלא הבהיר למבקש כי ילדתו אינה בעלת אזרחות ישראלית, שעה שסביר היה כי יעשה כן.

8.         המשיב הגיש תגובה מטעמו ובה הוא טוען כי יש לדחות הבקשה על הסף בשל האיחור הניכר בהגשתה. לגוף העניין טוען המשיב כי כל הטענות המועלות בבקשה דנא הועלו כבר בבית משפט קמא, אשר דחה אותן אחת לאחת.

9.         לאחר שעיינתי בפסק הדין, בפרטיכל הדיון, בבקשת רשות הערעור ובתגובת המשיבים אני סבורה שדין הבקשה להידחות, מכמה טעמים.

10.       תקנה 16(א) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) תשל"ז - 1976 קובעת כי יש להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין  בתביעות קטנות תוך 15 יום. כל עוד המועד לא הוארך כדין, אין מקום  להיזקק לבקשה לגופה.

בנדון דנא, פסק הדין ניתן ביום 10/8/05. בקשת הרשות לערער הוגשה רק ביום 21/9/05. אף מבלי לכלול את ימי הפגרה במניין הימים, הוגשה הבקשה באיחור. מטעם זה בלבד, דין הבקשה להידחות.

11.       גם לגופו של עניין אני סבורה שדין הבקשה להידחות. המבקש, בבקשתו, ציין כי העתק צילומי הדרכונים ובכלל זה תעודת המעבר של הילדה, מהם ניתן היה ללמד על הסטטוס של כל אחד מן הנוסעים, הומצאו לרשותו מבעוד מועד, באמצעות פקסימיליה, ולבקשתו, גם במסירה אישית במשרדו. לעניין זה, הוכרעה המחלוקת העובדתית על ידי בית המשפט קמא אשר קיבל כמהימנה את גירסת המשיב, והשתכנע כי המבקש אכן פעל באופן רשלני תוך עצימת עיניים ו/או אי אכפתיות.

12.       במקרה זה, קביעותיו של בימ"ש קמא מבוססות על התרשמותו של בית המשפט מהעדים ועל קביעות בעניין מהימנות העדים שהעידו בפניו. בית משפט של ערעור אינו מתערב בממצאים אלו כפי שנקבע בע"א 734/76, פלוני נ' אלמונים פ"ד לב(2), 661 ,עמ' 665: