החלטה בתיק ברע 2610/02

א.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בת"א (כב' השופט אטיאס) מיום 3.9.2002, אשר התקבל על ידי המבקש בדואר ביום 12.9.2002, ובו נדחתה תביעת המבקש כנגד המשיב, עורך דין במקצועו, לתשלום פיצויים בגין ייצוג לקוי.

ב.         עיקרי העובדות הצריכות לעניין

מטיעוני הצדדים בפני בית משפט קמא ומעיון במסמכים השונים שהוגשו, עולה כי המשיב טיפל בענייניו של המבקש, כמו גם בענייניה של שותפות ליצור אופנה בשם "אבי מודל", החל מסוף שנות השבעים ועד מחצית שנות השמונים.         

יצויין, כי במהלך סוף שנות השמונים, נפלו מחלוקות בעניינים שונים בין הצדדים, ובכללם מחלוקת באשר לשכר הטרחה הראוי. מחלוקות אלו, הוסדרו בהליכים אחרים, ואינם נוגעים לענייננו.

ביום 14.7.2002 הגיש המבקש תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות, בה טען כי גילה בשנת 2001, כי המשיב הגיש בשמו שתי תביעות שכנגד, ללא קבלת אישורו לכך, ואף חתם בשמו על תצהיר לבית המשפט.

המבקש טען בכתב תביעתו, כי כתבי תביעה שכנגד אלו נדחו, תוך חיובו של המבקש בהוצאות לטובת הנתבע שם ( להלן: "הצד השלישי").

המבקש טען כי משנפסקו ההוצאות, כאמור, נפתחו על ידי בא כח הצד השלישי, תיקי הוצל"פ, כנגד המבקש. המבקש טען עוד, כי שילם סכומים ניכרים במסגרת תיקים אלו, אשר נוהלו בצוותא עם תיקים אחרים כנגדו.

לפיכך, טען המבקש, מן הראוי לחייב את המשיב בפיצויו בסך של

12,348.90 ש"ח, המהווים את סכום הכספים ששולמו, לטענתו,  על ידי המבקש  בעקבות פעולות המשיב, תוך חריגה מההרשאה שנתנה לו על ידי המבקש.

המשיב אישר את דבר יצוגו של המבקש, אולם, טען, כי כל פעולה שבוצעה, תואמה מראש עם המבקש, וכי כל טענות המבקש, לפיהן, חתם המשיב על תצהיר בשם המבקש, נבחנו כבר בעבר, ולא נמצא בהם דבר.

כתב הגנתו של המשיב הוגש לבית משפט קמא ביום 18.8.2002, אולם המבקש טוען כי קיבל לידיו עותק הימנו, רק ביום הדיון 21.8.2002.

מכל מקום, אין חולק, כי ביום 29.7.2002, הגיש המבקש בקשה לזימונו של עו"ד כסיף, אשר יצג את הצד השלישי בתקופות הרלוונטיות, ובית משפט קמא התיר את עדות העד ב" כפוף להפקדת 500 ש"ח".

כן אין חולק שסכום זה לא הופקד, וכי עו"ד כסיף לא זומן ולא התייצב לעדות בפני בית משפט קמא.

בית משפט קמא, דחה את תביעת המבקש.

בית משפט קמא קבע כי אין די בטענות המבקש לענין זיוף חתימתו על תצהירו, כדי להקים עילת תביעה לתשלום הסכומים הנתבעים. בית משפט קמא קבע כי  בהעדר ראיות בדבר ביצוע הפעולות הנטענות תוך חריגה מהרשאה, כמו גם לענין הקשר הסיבתי בין המעשים הנטענים ובין התשלומים הנטענים, שאף לגרסת המבקש, שולבו בתשלומים אחרים לעו"ד כסיף, הרי שאין כל מקום לחיובו של המשיב ובנסיבות הענין יש לדחות את התביעה.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני.

ג.         טרם דיון בטענות הצדדים בהליך זה, מן הראוי לעמוד על גלגוליו של תיק זה, בשל העובדה שהמדובר בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות משנת 2002, אשר החלטתי בה, לגופו של ענין, ניתנת רק עתה.

פסק דינו של בית משפט קמא התקבל, כאמור, אצל המבקש ביום 12.9.2002באמצעות הדואר.

בקשת רשות הערעור הוגשה ביום 2.10.2002.