החלטה בתיק ברע 2555/06

בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט ד"ר אחיקם סטולר) מיום 24.08.06, לפיה התקבלה בקשת המשיב למחיקת חלקים מכתב ההגנה שהוגש על ידי המבקשת.

הרקע העובדתי:

המשיב הגיש נגד שומרה חברה לביטוח בע"מ ואח' תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בגין פריצה שאירעה, על פי הנטען, במחסני מוסדו מכח פוליסת ביטוח לבית העסק מסוג "בונוס לעסק" אשר כללה, בין היתר, כיסוי ביטוחי בגין נזקי פריצה וגניבה.

על פי הנטען בכתב התביעה, הפריצה התגלתה בתאריך 01.05.05 שעה שהמנהל הטכני מטעם התובע הגיע למחסן, במהלך עבודתו ומצא כי דלתו נפרצה ותפאורה וציוד תאורה נגנבו מתוכו. פניה למבטחת - המבקשת בבקשה שבפני - נדחתה במכתב מיום 13.07.05 מן הנימוקים כדלקמן:

הגנבה התגלתה בתאריך 01.05.05 בשעות הצהריים, ולפיכך האירוע מכוסה על ידי חברת הביטוח "הראל" ואין כל ראיה שהמקרה אירע לפני כן, כאשר הנכס היה מבוטח בשומרה.

בעת האירוע לא היו סימני פריצה, ולכן המקרה אינו מכוסה במסגרת סיכוני הפוליסה.

לפי סקר הסיכונים שנעשה במחסן על ידי סוקר, נמסר כי במחסן מאוחסנות תלבושות ותפאורות בלבד, ולא פנסים אשר נגנבו על פי הנטען. עד תום תקופת הביטוח לא נמסרה למבטחת הודעה על העברת פנסים בעלי ערך-רב למחסן, דבר המגדיל את הסיכון.

המשיב לא השלים עם דחיית התביעה והגיש תביעה נגד המבקשת והראל חברה לביטוח בע"מ. בכתב ההגנה שהגישה המבקשת, הועלו על ידה טענות חדשות שלא בא זכרן במכתב הדחיה והעיקרית שבהן העדר כיסוי ביטוחי לתכולה, וזאת בניגוד למכתב בו נטען שהתחולה המבוטחת היא תלבושות ותפאורות בלבד.

המשיב הגיש בקשה למחיקת הסעיפים בכתב ההגנה, אשר לא צוינו במכתב הדחיה. בבקשה נטען, בין היתר, כי המבקשת היתה מודעת במועד האירוע לכל פרטי התביעה ומשכך ביקש המשיב לאמץ את הנחיית המפקחת על הביטוח, אשר הנחתה את חברת הביטוח לפרט בפני התובע את נימוקי הדחיה לתביעתו בהזדמנות הראשונה שיש לה, שאם לא כן לא תוכל להעלות נימוקים נוספים לדחיית התביעה במועד מאוחר יותר.

כב' השופט ד"ר סטולר קיבל את הבקשה והורה על מחיקתם של חלק מסעיפי כתב ההגנה.

בבקשה שבפני טוען ב"כ המבקשת כי אין להסתמך על מכתבים של עורכת דין המועסקת במשרד המפקח על הביטוח כהנחיה מחייבת, מן הטעם שהמחוקק לא הכיר באפשרות של האצלת סמכויות מהמפקח על הביטוח בענין זה.

עוד נטען, כי בשל טעות סברה המבקשת שהפריצה אירעה בנכס שלגביו היה כיסוי ביטוחי גם לתחולה, ורק בעת הכנת כתב ההגנה הסתבר כי הפוליסה התייחסה לשני מחסנים שלגבי אחד מהם הכיסוי לא כלל תחולה.

המסגרת הנורמטיבית:

סמכותו של המפקח על הביטוח מוגדרת בחוק הפיקוח על שירותים פיננסים (ביטוח) התשמ"א-1981. חוק זה מסמיך את המפקח להפעיל את סמכויותיו בשני תחומים מרכזיים: שמירה על יציבותן הכספית של חברות הביטוח והגנת המבוטחים.

ראו לענין זה בג"צ 7721/96  איגוד שמאי הביטוח בישראל ואח' נ' המפקח על הביטוח ואח', פ"ד נה (3) 625.

סעיף 60(א) לחוק מעניק למפקח סמכות לברר תלונות הציבור בדבר פעולה של מבטח או של סוכן ביטוח, וסעיף 62(א) לחוק מסמיך את המפקח "... להורות למי שהתלונה עליו לתקן ליקוי שהעלה הבירור, בין למקרה שעליו התלונה ובין בדרך כלל...".

בבג"צ 7721/96 הנ"ל נקבע כי יש לפרש את הסמכות על דרך ההרחבה ולראותה ככוללת גם סמכות להורות על תיקון ליקוי באופן כללי, מן הטעם שמדובר בהוראת חוק שתכליתה להגן על המבוטחים, לנוכח חוסר השוויון המובנה ביחסיהם עם חברות הביטוח.

גישה זו הובהרה על ידי כב' השופט רובינשטיין ברע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' חביב אסולין (טרם פורסם), תוך התייחסות להנחיית המפקח מ- 09.12.98 ו- 29.05.02 שהן נושא הדיון שבפני:

"(ב) מדיניות משפטית ראויה צריכה איפוא לפרש בהרחבה את סמכות המפקח וליתן להנחיותיו את תוקפן הראוי. אוסיף, כי המדובר בהנחיות מינהליות היוצאות לא אל המינהל הציבורי פנימה אלא אל גופים חיצוניים, והן מוסד הקיים במשפט המינהלי (ראו זמיר, הסמכות המינהלית ב', 776-775; ברכה, המשפט המינהלי, 31-30). הנחיות אלה אמנם אינן בגדר דין, אך גם אם ניתן להתנות עליהן עדיין שיקולי המדיניות האמורים מכריעים את הכף, והם ביסוד התיחסותם של בתי המשפט. ראו גם רע"א 10681/03 כלל נ' מדינת ישראל (השופטת ארבל) (טרם פורסם), וכן ע"ש (חיפה) 714/01 ירוסלבסקי נ' מדינת ישראל המפקח על הביטוח (טרם פורסם) (השופטת וסרקרוג).