החלטה בתיק ברע 2543/06

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, החלטתי שהבקשה אינה מצריכה תשובה.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום ברמלה (כב' השופטת א' נחליאלי-חיאט) בת"א 1688/05 (בש"א 1369/06) מיום 20.08.06, בה הורה בית המשפט על מינוי מומחה רפואי נוסף בתחום האורטופדיה.

הרקע לבקשה שבפני הוא כדלקמן: המשיבה נפגעה בשתי תאונות דרכים. דר' יצחקי מונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה, וזאת בהמשך להסכמת הצדדים ועוד בטרם הוגשה התביעה. דר' יצחקי הגיש את חוות דעתו בתאריך 02.09.01, השיב לשאלות הבהרה שהופנו אליו בתאריכים 28.01.03 ו- 14.04.04, ואף הופיע בפני בית המשפט ונחקר על חוות דעתו בתאריך 31.01.06. בהמשך, הגישה המשיבה "בקשה לפסילת חוות דעת המומחה ו/או מינוי מומחה רפואי נוסף".

בהחלטה מיום 20.08.06 נעתר בית המשפט לבקשה למינוי מומחה רפואי נוסף, תוך שהוא מציין בהחלטתו כי:

"אומר, כי אין לי הביטחון הדרוש לקבוע מסקנות על פי חוות דעתו של דר' יצחקי, בעיקר לאור חקירתו ולאור התשובות החד משמעיות שנתן למרות תיעוד רפואי הסותר את קביעותיו".

בשולי החלטתו, הורה בית המשפט קמא כי חוות דעתו של דר' יצחקי לא תישלח למומחה הרפואי הנוסף, וכן הורה לצדדים לשאת בחלקים שווים בשכר טרחתו של האחרון. מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, המופנית: בראש ובראשונה- נגד ההחלטה למינוי מומחה רפואי נוסף; ולחילופין- נגד ההחלטה שלא להעביר לעיונו את חוות דעתו של דר' יצחקי.

בפתח בקשתה מלינה המבקשת כל כך שב"כ המשיבה פעל באופן בלתי ראוי עת העביר לעיונו של בית המשפט קמא חומר הרפואי מאת מומחי המוסד לביטוח לאומי, וזאת בטרם ניתנה החלטה בבקשה למינוי מומחה רפואי נוסף. לטענת המבקשת, חוות דעתו של דר' יצחקי, לפיה לא נותרה למשיבה נכות בעקבות התאונות, היתה עקבית: הן בתשובותיו לשאלות ההבהרה שהופנו אליו, והן בחקירתו בבית המשפט. לגרסת המבקשת, ב"כ המשיבה לא השלים עם חוות דעתו של המומחה, ולכן חזר והפנה אליו שאלות הבהרה, עמד על חקירתו בבית המשפט, ומשזו לא צלחה בידו, ביקש למנות מומחה רפואי נוסף.

בהמשך בקשתה, מצרפת המבקשת "פירוט 'עברה' הרפואי של ברך שמאל של המשיבה" ממנו עולה, לכאורה, שהמשיבה סבלה מפגיעות שונות החל משנת 1986. לטענת המבקשת, קביעת בית המשפט בעניין זה כי "אינני רואה וגם לא מצפה ממומחה מטעם בית המשפט ליתן אינטרפרטציות, אלא מצפה אני כי יבסס קביעותיו על עובדות הנובעות מהמסמכים הרפואיים המונחים בפניו" היא בעייתית. לשיטתה, מטבע הדברים, נדרש המומחה הרפואי לעשות שימוש בניסיון המקצועי שצבר לאורך השנים; מאחר שבחוות דעתו לא כתב כי מסקנתו מושתתת על 'אינטרפרטציה' בלבד, ברי כי השימוש בניסיונו המקצועי היה בלתי נפרד מהבדיקה, ולגיטימי לחלוטין.

המבקשת סבורה כי העובדה שעניין זה או אחר לא הובהר לבית המשפט אינה מצדיקה מינוי מומחה רפואי נוסף. בדומה, סבורה המבקשת כי טעה בית המשפט קמא משקבע שאינו יכול ליתן פסק דין בהסתמך על חוות הדעת, משום שהיא סותרת תיעוד רפואי. לטענת המשיבה, מחלוקת המומחים שנתגלעה, עת שלל דר' יצחקי ממצאים של רופאים אחרים, אינה מצדיקה מינוי מומחה רפואי נוסף, וכן אין לומר שלא ניתן ליתן פסק דין בהסתמך על חוות דעתו.

טיעון נוסף בפי המבקשת נוגע לתרעומת שהביע בית המשפט קמא בהחלטתו באשר לבקשת בא-כוחה כי תובא לידיעתו החלטת המוסד לביטוח לאומי. בית המשפט תמה הכיצד ביקשה המבקשת להמתין לקביעה, ולאחר שזו התקבלה, ביקשה להתנער ממנה. בהקשר זה הבהירה המבקשת כי עניינה בהחלטת המוסד לביטוח לאומי נבע מטעמים פרקטיים בלבד, לצורך ניכוי הסכום מהפיצוי הכולל, ולא לגופה של קביעה.

המשיבה חוזרת על בקשתה החילופית, כי חוות דעתו של דר' יצחקי תוצג למומחה הנוסף, ומנמקת זאת בכך שממועד התאונות חלפו כשמונה שנים והמשיבה עברה מאז ניתוח, בעוד שדר' יצחקי בדק את המשיבה שלוש שנים בלבד לאחר התאונות. לבסוף, מביאה המבקשת סקירה של הפסיקה התומכת בגישתה.

דין הבקשה להידחות. ההלכה היא, כי ניהול המשפט וסדרי הדין הינם עניינים שבשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, וככלל, ערכאת הערעור לא תתערב בהם, מלבד במקרים חריגים (רע"א 4775/04 שרון כדר נ' פרופ' יובל הרישנו, דינים עליון סט 100; רע"א 1315/07 פרופ' דב פלדברג ואח' נ' נחמיאס ואח', טרם פורסם). לא מצאתי כי המקרה שבפני הינו מקרה חריג המצריך את התערבותה של ערכאת הערעור.

באשר לטענותיה של המבקשת בכל הנוגע למסמכי המוסד לביטוח לאומי והשפעתם על החלטת בית המשפט קמא, שוכנעתי כי אין צורך להידרש לסוגיה זו, שכן בסופו של יום הוצאו מסמכים אלו מתיק בית המשפט, ולא היה להם משקל מכריע בהחלטה למנות מומחה נוסף. בהחלטתו, מציין בית המשפט קמא כי:

"כבר לאחר חקירתו של דר' יצחקי, ובלי קשר לבקשה שבפני, ביקשתי לזמן את הצדדים 'לדיון בפני בטרם ימשכו ההליכים' (החלטתי מיום 1.2.06), שכן חשתי כי דבריו של המומחה אינם מתיישבים עם ממצאים שהוצגו בפניו ... ומאחר שבסופו של יום תהיה זו החלטתי שתקבע לענין הנכות, ומסקנותיו של המומחה הן אך בגדר המלצה, סבורה אני כי לא אוכל ליתן פסק דין ראוי, שאהיה שלמה עמו בטרם תומצא לי חוות דעת רפואית נוספת".

אין צורך להוסיף על דברים אלו, המלמדים כאלף עדים על כך שהחלטת בית המשפט קמא ניתנה בעקבות התרשמותו מחוות דעתו של דר' יצחקי. אף אם מסמכי המוסד לביטוח לאומי הוסיפו "ולו חיזוק" (כלשון בית המשפט קמא) לעמדתו הראשונית של בית המשפט, הרי שלא היה בהם כדי להכריע את הכף, שכן בית המשפט עמד על הצורך במינוי מומחה רפואי נוסף עוד קודם לכן. יחד עם זאת, ועל מנת להפיס את דעתה של המבקשת, אוסיף, כי מוכנה אני לקבל את טענתה לפיה העניין שגילתה בהחלטת המוסד לביטוח לאומי היתה מטעמים פרקטיים בלבד, ולא לגופה של החלטה.

מקובלת עלי עמדתה העקרונית של המבקשת, לפיה רשאי, ואף נדרש, המומחה הרפואי לעשות שימוש בניסיונו המקצועי על מנת ליתן הערכה מושכלת למקרה המובא לבחינתו. יחד עם זאת גם מובן מאליו, שבית המשפט קמא מודע לדרך בה מבצע מומחה רפואי את תפקידו, לרבות לאופן בו נעזר הוא בניסיונו המקצועי. לפיכך, אם מצא לנכון בית המשפט קמא לציין לחובתו של המומחה את השימוש שעשה באינטרפרטציות, הרי שיש להניח כי מדובר היה בשימוש מופרז (או, שמא, לא מובן כל צרכו) שעשה המומחה בהנחות כאלו ואחרות.

מנגד, דוחה אני מכל וכל את עמדתה של המבקשת לפיה חוות הדעת שהוגשה מספקת לצורך כתיבת פסק הדין, וזאת משום שאי הבהירויות שבה משקפות, למעשה, מחלוקת בין מומחים, ואינן מצדיקות, כשלעצמן, מינוי מומחה רפואי נוסף. בעת מתן ההחלטה למינוי מומחה נוסף עמדו בפני בית המשפט קמא חוות דעתו של דר' יצחקי, תשובות לשאלות הבהרה שהופנו אליו בשתי הזדמנויות שונות וכן פרוטוקול חקירתו. לאחר בחינה מדוקדקת סבר בית המשפט קמא כי לצורך בירור הנושא דרושה לו חוות דעת נוספת, ולא מצאתי יסוד להתערבותו של בית משפט זה בהחלטתו. בתביעה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים "ההחלטה שלא למנות מומחה יש בה כדי לסגור את הדרך בפני התובע להוכיח שנותר עם מום או נכות באותו תחום והיא תעמוד לביקורת קפדנית של בית המשפט לערעורים. לעומת זאת, לא ימהר בית המשפט לערעורים להתערב בהחלטת הערכאה הראשונה להיעתר לבקשת התובע ולמנות מומחה רפואי" (א' ריבלין, תאונת הדרכים-סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה שלישית (1999), בעמ' 560) . אמנם, מצב הדברים שבפני שונה, שכן אין מדובר בהחלטה ראשונית למינוי מומחה בתחום רפואי כלשהו, אלא עסקינן בהחלטה בדבר מינוי מומחה נוסף. עם זאת, מאחר שבחוות דעתו של דר' יצחקי שלל הלה כל קשר בין התאונות למצבה של התובעת, ומאחר שבית המשפט קמא מצא כי נפלו פגמים כאלו ואחרים בחוות דעתו, הרי שלא מצאתי יסוד להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט קמא, שהחליט לקבל חוות דעת נוספת בטרם יסתום את הגולל על תביעתה של המשיבה.

באשר להוראה שלא להציג את חוות דעתו של ד"ר יצחקי למומחה הנוסף, סבורה אני כי גם החלטה זו הינה בגדר שיקול דעתו של בית המשפט הדן בתיק. מובן שניתן יהיה לשקול בשלב מאוחר יותר הצגתן של שאלות הנסמכות על ממצאים אלה או אחרים המתוארים בחוות הדעת, אם הדבר ידרש, לנוכח שינוי נטען במצב התובעת.

כמו כן, לא מצאתי מקום להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט קמא באשר לתשלום שכר טרחת המומחה הנוסף. כל שנקבע בהחלטה הוא כי הצדדים ישאו בנטל " בשלב זה בחלקים שווים" (ההדגשה במקור, ש.ד.), ומובן כי המבקשת תהא רשאית לעתור לקיזוז שכר הטרחה בהמשך הדרך. ברי, כי בדברים אלו אין כדי להביע כל עמדה בשאלת סיכוייה של בקשה זו, ככל שתוגש.